עודד טוויק מראשון לציון לא ישכח את היום ההוא, לפני עשר שנים, כשהגיע לביקור תמים אצל אחותו הקטנה, שהתגוררה עם בעלה ושמונת ילדיה בקנדה.
קראו גם:
"היא השתכנה שם בעקבות הטיול של אחרי הצבא, ולאחר שחזרה בתשובה", הוא מספר. "משום מה משהו היה מאוד מוזר לי באורח החיים שלה ושל בני המשפחה, שחיים בקבוצה סגורה בתוך יער".
בתחילה טוויק לא חשב שיש מה לחשוש, לכן לא התערב יותר מדי. "כשחזרתי לארץ התחלתי לברר על המקום שבו היא נמצאת, על ה'שאלים' שהיא לובשת ומה הסיפור עם ההתבודדות הזו. שאלתי את אחד הרבנים אם הוא מכיר את החסידות שאחותי נמצאת בה, אבל הוא התחמק מתשובה".
זה היה הרגע שבו טוויק החליט לחקור מה עובר על אחותו. הוא איתר שמות של אנשים שגרו במקום והגיע למשפחות שלהם, וככל שהתעמק בדברים שסיפרו, גילה שהמציאות מפחידה יותר. "בני משפחה סיפרו לי על התעללויות שמתרחשות בתוך הכת. הצלחתי גם להגיע לאנשים שהיו בכת וברחו. הם סיפרו לי על עבירות מצמררות שעושים באנשים, ובעיקר בילדים".
כשהתקשר לאחותו וסיפר לה את מה ששמע, היא הכחישה. "היא היתה בכלל בהלם שהגעתי אל אותם אנשים", הוא אומר, "אבל היא מיד אמרה שמעלילים עליהם שקרים. בדיעבד היא סיפרה לי שחששה לדבר מתוך פחד שאנשי הכת יפגעו בילדים שלה, כי הם נהגו להאזין לשיחות.
"למרות ההכחשות שלה, לא עזבתי את זה. דיברתי עם הרשויות בקנדה ועם אנשי הרווחה והגעתי גם ללשכת ראש הממשלה. שכרתי עורכי דין ואת כל הכסף בבנק והחסכונות שהיו לי שמתי על מבצע ההצלה של אחותי ושמונת הילדים שלה".
יציאת מצרים: "חשבתי שאיבדתי אותה אבל לא ויתרתי"
"מי כמוני יודע להסביר בליל הסדר מה המשמעות של להיות חופשיים", אומר טוויק. את חג הפסח הזה הוא יעשה עם משפחתו ויספר בסיפור יציאת מצרים, אבל בראשו יחלוף סיפור האימה של "יציאת מצרים" הפרטית שלו ושל אחותו, ששקעה עמוק בציפורניה של כת "לב טהור". חמש שנים חלפו מאז שוחררו האחות ובני משפחתה, ובימים אלה טוויק (47) נמצא בשלבים סופיים של כתיבת הספר, שמגולל את הסיפור האישי שלו ושל אחותו. בקרוב הוא יוציא אותו לאור.
"לא רק אחותי עברה התעללות קשה אלא גם הילדים שלה", הוא אומר. "היו שלבים שחשבתי שאיבדתי אותה, אבל לא ויתרתי. הקדשתי שנים כדי לחלץ אותה בכל מחיר".
איך הצלחת לעשות את זה?
"ההתעקשות שלי הצליחה והרשויות בקנדה התחילו לבצע בדיקות משלהן ושלחו אנשים מטעמן. גם התקשורת הקנדית התערבה וזה עלה שם לסדר היום. אני המשכתי ללחוץ ודרשתי מהרשויות להוציא את הילדים מחסותה של אחותי והבקשה התקבלה.
"רשויות המחוז הוציאו מכתב לאחותי ועידכנו אותה שהתקבלה החלטה להוציא את הילדים מחסותה, וזה כבר היה אות עבור הכת לברוח משם. באישון לילה כל הקהילה ברחה למחוז אחר בקנדה, שם כבר חלים כללים אחרים והנחיות אחרות, ולכן ההחלטה להוציא את הילדים התבטלה".
מבצע חילוץ בגואטמלה: "עם נשקים ב־2:00 לפנות בוקר"
טוויק עוצר לרגע, וניכר ששחזור אותה תקופה עדיין לא קל לו.
"אחותי יצרה בינתיים קשר עם ההורים שלי וביקשה מהם להנחות אותי להפסיק", הוא ממשיך, "וגם אמרה דברים חמורים כמו איחולי מוות. היא דרשה שאני אפסיק, וכל זה, כאמור, מתוך הצגה שאנשי הכת יראו שהיא בצד שלהם ולא בצד שלי.
"אני ידעתי שהיא לא יודעת מה טוב עבורה בפרק הזמן הזה והמשכתי במאמץ שלי לחלץ אותה ואת המשפחה שלה משם. למרבה האכזבה, עד ששוב כמעט הגעתי אליה התברר לי שבאחד הלילות, כל המשפחות עברו להתגורר בגואטמלה".
מתוך חוסר אונים טוויק הפיץ תמונות שלה ושל המשפחה בהוסטלים ואתרים של מטיילים ישראלים בגואטמלה, ואז, במזל של ממש, יוצר איתו קשר מטייל שהיה שם וסיפר שהוא יודע היכן נמצאים חברי הכת ואומר שהוא יוכל להוביל אותו אליהם.
"טסתי לגואטמלה והבנתי מיד שאני במשחק אחר", הוא אומר. זו מדינה שאין בה רשויות מסודרות, אין רווחה שתעזור לי, ולכן אני לבד בעסק, ורק אני אוכל להיות זה שיעזור לאחותי".
טוויק שהה במשך חודשיים בגואטמלה, הכיר את חברי הקהילה היהודית וניסה ליצור קשר עם כל מי שיכול היה לסייע.
"שכרתי חברת אבטחה כדי להוציא אותם מתוך התופת שבה הם חיו, ושלחתי נציג מטעמי אל אחותי, שעדכן אותה שמתארגן מבצע חילוץ, ואם היא ומשפחתה לא תשתף פעולה זה ייגמר בשפיכות דמים, כי אין לנו כוונה לוותר.
"באופן מפתיע אחותי דווקא שיתפה פעולה ונקבע שבמוצאי שבת נגיע לאסוף אותם משם. הגענו עם שני רכבים גדולים ואנשים עם נשק, וב־2:00 לפנות בוקר חיכינו מחוץ לבית שלה.
"אחרי עשר דקות אחד הילדים יצא ונופף לנו לשלום. זה היה הסימן שלנו לפעול. מיד יצאנו מהרכב אל תוך הבית, התחלנו להעמיס את כל הדברים שלהם לרכבים ומיד נמלטנו משם.
"במשך כמה ימים שהינו בחדר סגור במוטל ואז טסנו לארגנטינה. כל הזמן הזה אחותי עדיין היתה בפרנויה".
האמת נחשפת: "הבנים נכלאו במרתף, הבנות היו שפחות"
במשך שמונה חודשים שהו טוויק, אחותו וילדיה בארנגטינה, כשחלק מאנשי הקהילה היהודית עוזרים להם להשתקם, ואחרי התקופה הזו, כשהם כבר היו מספיק חזקים, המשפחה של אחותו עברה להתגורר בשכונה חרדית בניו ג'רזי".
הם סיפרו לך מה עבר עליהם בתוך הכת?
"רק אחרי כמה שבועות הם התחילו להיפתח כלפיי וסיפרו לי מה עבר עליהם. הילדים סיפרו על התעללות שהם עברו, שסגרו אותם במרתף או היכו אותם עם קולב ברזל כי ראו אותם לוקחים אוכל יותר ממה שהיה להם מותר. את הבנות ממש הפכו לשפחות".
ומתי אחותך הרגישה בטוחה להודות לך שהצלת אותה ואת משפחתה?
"האמת? רק שנה אחרי מבצע החילוץ. זו היתה שנה שבה היא השתקמה ולקח לה הרבה זמן להבין שהיא בחיים חדשים. אחותי ומשפחתה היו 20 שנה בתוך כת סגורה ולקח לה זמן להבין באיזה עולם היא נמצאת. הם ראו לראשונה גלידה או פסטה רק אחרי 20 שנה, כי הגורו שלהם אסר עליהם הכל. שנה אחרי שהם הרגישו מספיק בטוחים והבינו איפה הם נמצאים, היא אמרה לי תודה שהצלתי אותה ואת המשפחה שלה.
"זה היה תהליך מאוד קשה כי הרגשתי המון אחריות כלפיה. החשש הוא תמיד שאחד הילדים יישבר אחרי שיבין מה עבר עליו בילדות. אני הפכתי להיות הגורו שלהם במקום הרב של הכת, והם ראו בי מי שאחראי עליהם. כל יום עשיתי איתם שעות של שיחות. אחרי שלוש שנים הרגשתי מספיק בטוח לנתק מגע ולהמשיך בחיי. כיום הם פתחו דף חדש והיום זה כיף. שתי בנות גדולות התחתנו שם בשידוך נורמלי. שני ילדים אחרים הוציאו רישיון נהיגה, הם עובדים שם כרגיל. המשפחה חרדית־מודרנית, התאקלמו בקהילה שלהם וטוב להם. אנחנו בקשר מעולה כיום, הם יודעים שהחיים שלהם ניצלו בעקבות המעשים שלי".
הפי אנד: "תמיד יש תקווה"
טוויק מספר את הסיפור האישי שלו ועושה את הקישור המתבקש לחג הפסח. "בהתחלה זה היה כמו יציאת מצרים, ואני הייתי משה, כי כל הזמן היא באה אלי בטענות. כל פעם שלא היה כסף או שנוצר חשש היא האשימה אותי שעכשיו יהיה להם רע.
"שכרתי חברת אבטחה כדי להוציא אותם מתוך התופת ושלחתי נציג מטעמי אל אחותי, שעידכן אותה שמתארגן מבצע חילוץ, ואם היא ומשפחתה לא ישתפו פעולה, זה ייגמר בשפיכות דמים, כי אין לנו כוונה לוותר"
"מבחינת משפחתה של אחותי, גם להם יש משמעות מיוחדת בחג הזה. כל שנה בחג הזה הם מדברים על מה שעבר עליהם. בליל הסדר הם מדברים על היותם בני חורין, מספרים סיפורים שעברו עליהם ומרשים לעצמם להתרפק על מה שהיה פעם כדי להרגיש חופשיים באמת. גם אני עצמי מרגיש בחג הפסח תחושות אחרות. מי שיודע איך זה להיות עבד יודע לחוש חירות אמיתית. המחשבה על הוצאתם לחופשי גרמה לי להתרוממות רוח".
בימים אלה מסיים כאמור טוויק את כתיבת הספר על החילוץ של אחותו ומקווה שבקרוב יוכל להוציאו לאור.
"כשהאחיינים שלי החליטו שהם רוצים לחשוף ולשתף דווקא אותי במה שעבר עליהם, הבנתי שצריך לספר את זה כדי שאחרים שנמצאים במקום מאוד נמוך ילמדו שאף פעם לא מאוחר ותמיד יש תקווה. אני מכיר אנשים שנמצאים במקומות שלא טובים להם וחוששים לצאת משם. אני מקווה שאנשים שיקראו את הספר אולי יבינו שיש סיכוי ואני בטוח שזה יסייע להם".
