כל מי שיוצא בבוקר עם רכבו הפרטי ומנסה להתנייד בתוך ראשון לציון או מחוצה לה, לא יכול להימנע מעומסי התנועה, שמאז הסרת מגבלות הקורונה והחזרה לשגרה, רק הולכים ומתגברים.
קראו גם:
יש פתרונות שונים כדי להקל את עומסי התנועה, כמו הקמת רכבת קלה ומערך להסעת המונים, אבל יישום פתרונות כאלה לוקח זמן. פתרון מיידי להקלה בעומסי התנועה הוא עידוד הציבור לרכיבה על אופניים, שמעבר להיותה בריאה, מהווה גם פתרון ירוק שמאפשר תנועה בתוך העיר מבלי להשתמש בכלי רכב פרטיים מזהמים. בעיר רחובות השכנה למשל, כבר מתרחש פיילוט שיתגמל בעלי עסקים ועובדים שעוברים להתנייד באופניים. "בימי האביב והקיץ אני מעדיף לעלות על האופניים שלי ולהגיע לעבודה רכוב", מספר אורן קנסקי, שעושה מדי יום את דרכו ממזרח העיר אל המרכז. "זה גם בריא וגם פתרון מהיר יותר מכל כלי תחבורה אחר".
אלא שמתברר שלמרות היתרונות הגלומים במעבר לרכיבה על אופניים, עוד ועוד רוכבי אופניים בראשון לציון מתלוננים על קושי להתנייד עם אופניים בתוך העיר, על מחסור במסלולים והחשש מפני רכיבה על הכביש, דבר שמכריח אותם לעלות על המדרכה ולהסתכן בפגיעה בהולכי רגל או בקבלת דוח.
"כמעט דרסו אותי"
"רכיבה על הכביש בשעות הבוקר היא לא באמת אפשרית, אלא אם כן אתה לוקח בחשבון שתיפגע", מסביר קנסקי. "רכבים שחותכים אחד את השני בכביש לא מצליחים לראות אותך, אתה חשוף ופגיע ולכן רוכבים רבים מעדיפים לעלות על המדרכה".
"אני רוכב על אופניים כבר המון שנים ועושה זאת בהנאה", מספר שלומי לוי, תושב מזרח העיר. "מאיזור מכבי האש ועד לתחנה המרכזית יש שבילי אופניים ברמה טובה ונגישה, אבל עד לשם אין ולכן צריך למצוא את הדרך לעשות זאת על הכביש או על המדרכה בלית ברירה. למי שרוצים לרכוב במקומות אחרים בעיר כמו רוטשילד או הרצל, אין בכלל מסלולים נגישים, ולכן מי שצריכים להגיע למרכז העיר נמצאים בבעיה גדולה, כי הם חייבים לרדת לכביש.
"מי שלא מכיר את תחום רכיבת האופניים צריך להבין שרכיבה על הכביש זה פחד מוות", מסביר לוי ומדגיש: "לי אין אומץ לעשות את זה. זה לעלות על האופניים ורק לחכות לקבל את המכה מאחורה. כבר הייתי קרוב כמה פעמים לכך שידרסו אותי, בעיקר בימי שבת בבוקר כשיש על הכביש נהגים שחוזרים מבילוי והם לא במיטבם".
רוכבת נוספת שנתקלת באותה בעיה היא סילביניה ויצמברג, שרוכבת בעיקר למטרות ספורט. "אני מתגוררת במרכז ראשון לציון וכשאני רוכבת מביתי עד לאיזור מערב העיר אני חייבת להיות או על הכביש או על המדרכה. כשאני נאלצת לעלות על המדרכה יש כל הזמן חשש לפגוע בהולכי רגע ולא פעם שמעתי קללות של אנשים לכיוון שלי, אבל אני גם לא יכולה להאשים אותם. מצד שני, מרכז העיר הוא לא מקום ידידותי לרוכבים, שנדרשים לעלות על המדרכה כי הכביש מסוכן, וגם את הרוכבים שחוששים לחייהם אי־אפשר להאשים. האפשרות האחרת היא לרדת לכביש ואז זה לשחק על החיים שלי".
גם מאיה רש שרוכבת בכל בוקר כבר למעלה מעשר שנים אל מקום העבודה שלה, מוצאת את עצמה לא פעם בסכנת חיים, "אני כל הזמן על האופניים כי אין לי רישיון נהיגה, ולכן כלי הרכב שלי הם האופניים. הם משמשים אותי בכל פעם שאני צריכה להגיע ממקום למקום וכך אני עושה מדי יום. בכל בוקר אני נוסעת באופניים ממרכז ראשון לציון לשיכון, שם נמצא מקום העבודה שלי. הבעיה היא שמהמרכז עד לשם אין שביל רכיבה והברירה היחידה שלי היא לעשות זאת על הכביש. אני חולפת על יגאל אלון, הרצל ורחוב ירושלים עד שאני מגיעה לשיכון המזרח, וכל זה ברכיבה שמסכנת את החיים שלי. זו רכיבה מאוד לא נעימה, אני מוצאת את עצמי רוכבת בין הרכבים וזה לא סימפטי. לפני כמה ימים רכבתי על רחוב ירושלים והגעתי למעבר חציה ורכבים מאחוריי כמעט נכנסו בי כשעצרתי. נהגים מקללים אותי מדי יום, צופרים לי, אחד אפילו כמעט העיף אותי באוויר".
בעיה נוספת עבור רוכבי האופניים היא הולכי הרגל שמשתמשים במסלולי האופניים שכן קיימים לטובת הרוכבים, "דרוש פה חינוך. עד שאני כבר מגיעה לאיזור מערב העיר, שם יש מסלולי אופניים, אני נתקלת באנשים רצים על המסלול, כי זה הרי בטח נוח להם יותר על המסלולים מאשר על המדרכה", אומרת וימברג. "חבל שהם לא מבינים שזה מסלול רכיבה לכל דבר ולא מיועד להולכי רגל. יש גם אמהות שהולכות שם עם עגלות ופשוט לא מבינות שזה סוג של כביש ושהן מסכנות את עצמן ואת הילדים".
הברירה: פגיעה או קנס
לדברי לוי, עיקר הבעיות הן ברחובות מרכזיים בעיר: רוטשילד, הרצל, ירושלים ועוד, שמצד אחד אין בהם שבילי אופניים מוסדרים ומצד שני הם נחשבים לסואנים ומרובי מכוניות והולכי רגל, "אלה מקומות שאנשים עובדים בהם ורוצים להגיע עם האופניים שלהם, אבל אין להם אפשרות מלבד סכנה ממשית של מוות. מפחיד להיות רוכב אופניים במקומות האלה". אלא שמי שלא רוצה להיפגע ועולה על המדרכה, נתקל בבעיה אחרת: פקחים שרושמים דוחות.
"מי שחפץ בחיים ועולה על המדרכה, מסתכן בפגיעה בהולכי הרגל הרבים, אבל גם בהיתקלות עם הפקחים שעומדים ופשוט תופסים את אלו שרוכבים על המדרכה ונותנים להם קנסות", אומר לוי.
קנסקי: "אני מסכים שילדים עם קורקינטים שרוכבים בפראות אכן צריכים לשלם את המחיר, אבל אנשים כמוני, שנזהרים ורוכבים לאט, לא יכולים לשלם קנסות בכל פעם. צריך גם לגלות הבנה או לסלול עוד נתיבי רכיבה כמו בערים רבות באירופה".
"באחד הימים חזרתי על רחוב ישראל גלילי ולא היה קטע של מסלול אופניים", מספרת רש, "נכנסתי לרחוב ההסתדרות ששם יש כביש מאוד סואן, ולכן נאלצתי לעלות על המדרכה ורכבתי באופן איטי מאוד וכשעשיתי את זה הגיח לעברי פקח ועצר אותי. הוא ראה שאני רוכבת לאט מאוד אבל זה לא עניין אותו והוא נתן לי דוח. הסברתי לו שאני אפילו לא במצב רציני של רכיבה אבל הוא התעקש לרשום לי את הדוח. ביקשתי שיסביר לי איך אני אמורה לרכוב בכביש כל כך סואן מבלי שאני אמות, אבל הוא רק רצה את תעודת הזהות שלי".
שבילים בשכונות חדשות
מהעירייה נמסר בתגובה: "עיריית ראשון לציון מובילה תוכנית אב למסלולי אופניים שתרשת את העיר ובעיקר תאפשר רכיבה רציפה מצפון לדרום וממזרח למערב.
לאור מורכבות והיקף התוכנית, היא נעשית בשלבים ולכן נכון להיום ישנם קטעים שאינם רציפים".
בעירייה הוסיפו וציינו עוד כי "בכל שכונה חדשה שנמצאת בפיתוח, מוטמעים שבילי אופניים כחלק אינטגרלי ממערכת הניידות בשכונה".
בנוגע לקנסות שנרשמים לרוכבים נמסר: "על פי מדיניות האכיפה, רישום דוחות נעשה רק במקומות בהם יש תשתית בטוחה לרכיבה על אופניים, כלומר שבילי אופנים או כבישים בהם הרכיבה הינה בטוחה. המדרכה היא מסלול בטוח להולכי רגל ותפקיד פקחי החברה לביטחון לדאוג שכך ישמר".
אופניים במספרים
100 שקל: גובה הקנס בגין רכיבה על מדרכה
72 רוכבים נפגעו בתאונות בראשון לציון בעשור האחרון
15 אחוז: עלייה במספר הרוכבים שנפגעו בשנת 2020
10 ק"מ: אורך מסלולי האופניים ברחבי העיר
