"אמא, הבאתי לך מתנה מהדיוטי", אמר השבוע עומר ונקרט לאימו בבית החולים - ואז הוציא חלווה עם כיתוב בערבית. עם חיוך רב, עומר הוכיח שגם אחרי למעלה מ-500 ימים בשבי, הצליח לשמור על חוש ההומור ואנושיות. יומיים בלבד לאחר יציאתם מהשבי של ששת החטופים בשבת האחרונה, משפחתו וחבריו הקרובים של עומר בן ה-23 מגדרה מספרים על רגעי האושר הקטנים, אחרי הגיהינום ששרד עומר בעזה.
עם תחילת השבוע הנוכחי, עומר ונקרט לא הפסיק להצטלם לתמונות שהוא מעלה עם בני משפחתו לאינסטגרם, אם זה לצד הוריו - ניבה ושי, או אחיו: רן (18) ומאיה (13). ביום שני, עומר כבר החל להעלות תמונות בעצמו לסטורי.
באחת מהן רואים אותו עונד שרשרת, תוך שהוא כותב: "אנחנו ממחר חוזרים למאבק להחזיר את כולם... זה אני שמצטרף למאבק. בכל הכוח לא נעצור עד שכולם יחזרו אלינו. שני אחים שלי שנשארו מאחור (בהם גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד, ש.ש.). אני אדאג בכל טיפת אנרגיה שקיימת בי, שתחזרו אליי, ויפה שעה אחת קודם". השרשרת שבחר לענוד היא הצהרה ברורה שהמאבק עבורו רק מתחיל, ושהוא לא ינוח עד שכל החטופים ישובו הביתה לחיק משפחותיהם.
השבי. רעב, קשירה ועינויים
עומר הוחזק בתנאים קשים ביותר, כולל רעב, קשירה והתעללות פיזית ונפשית. "היו ימים שבהם לא אכל או שתה בכלל", אומרת אומרת אמו, ומוסיפה: "המחבלים נתנו להם מדי כמה ימים פיתות רקובות וירקות שלא ראויים למאכל אדם. הם שתו בחודשים הראשונים מי ים (מים מלוחים)".
קראו גם:
מהמעט מידע שסיפר עומר למשפחתו, הם למדו כי הוחזק במנהרות באזור מחנות המרכז כמעט ללא אור יום. הוא לא ידע זמנים או עונות – כי כל ימי השנה הרגישו אותו דבר בשל הלחות הגבוהה במנהרות. במשך חודשים ארוכים נאזק ברגליו בשרשראות ברזל לחטופים נוספים – שחלקם חזרו עתה, ואחרים שטרם חזרו. בחודשי השבי הראשונים, הוא נלקח מספר פעמים לחקירות. המחבלים הטיחו בו שהוא חייל, ובשל כך ספג אלימות קשה.
רוב הזמן היה מנותק מהתקשורת ולא ידע דבר על המאבק המתנהל לשחרורם. בין השאר עומר סיפר, כי "המחבלים אמרו לי שאות החיים ממני לא יעזור לי, ושהם ידאגו להרוג אותי".
מבחינה פיזית מספרת אימו, כי "עומר איבד מעל ל-30 קילוגרם ממשקלו ולא זכה לטיפול. לאורך כל תקופת השבי הוא לא קיבל תרופה לקוליטיס (מחלת מעיים המתפרצת בתקפות של סטרס, ש.ש.). יחד עם זאת, עומר הביס את השבי והוא חזר חזק מהרוח".
5 צפייה בגלריה
הוריו של עומר ונקרט ברגע קבלת הבשורה על שחרורו הצפוי
(צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק של ניבה ונקרט)
החטיפה. בטנדר מוקף מחבלים
עומר ונקרט היה במסיבה ברעים עם חברתו קים דמתי ז"ל. בשעה 7:50 בבוקר עוד היה בקשר עם הוריו: "הוא הספיק להגיד שהם שוכבים על הארץ עם ידיים על הראש ושהוא ייצור איתנו קשר כשיגיעו למיגונית", משחזרת אימו. עשר דקות לאחר היא שאלה אותו שוב אם הכל בסדר: "עומר ענה: 'לא… אני מת מפחד', ואז – שתיקה. אחרי כמה שניות השיחה נותקה".
במהלך היום התברר שקים נרצחה, ועומר נחטף. המשפחה גילתה על כך מסרטון שהופץ על ידי החמאס, בו הוא שכוב בטנדר, מוקף מחבלים ומתמונה אחת כואבת במיוחד – בה הוא אזוק בשתי ידיו. "שמונה רימונים נזרקו לתוך המיגוני. קים נרצחה, והוא מהבודדים שנשארו בחיים".
החברים: "לא האמנו שהרגע הזה יגיע"
אחד החברים הטובים של עומר, ששב בשבוע שעבר מחו"ל הוא רועי גרוס: "לא האמנו שהרגע הזה יגיע, עומר הוא אח בלב. היינו בצמתים עבורו בארץ וגם בעולם. לפני כמה ימים ליאם אור שהיה בשבי והשתחרר, התקשר אליי לחו"ל והודיע לי שעומר משתחרר. זה תפס אותי בפלורידה - ישר סגרתי טיסה. לראות את עומר זה רק מהארץ. אם הייתי צריך הייתי בא ברגל". גם חבר קרוב נוסף, חן חביב, היה בארה"ב וחזר במיוחד: "הייתי אמור להישאר עוד כמה חודשים, אבל כששמעתי שעומר משתחרר הבנתי שאני צריך לעלות על המטוס. אני מחכה לראות אותו ולהגיד לו שהוא היה חסר לי ברמות".
השיקום: "לחגוג על יין מפנק"
עומר הוא הבכור, עבד במסעדת נינה ביאנכה בקרית עקרון והתקדם לתפקיד מנהל המסעדה. הוא חובב יין, מוזיקה ואנשים. "הוא אח מקסים. יש בין האחים קשר מאוד מיוחד", מוסיפה אמו, "הוא מגנט של אנשים. החלום שלו הוא להיות מבקר מסעדות. הוא התחיל לעבוד ולפרנס את עצמו בגיל 17, ניהל מסעדת שף, ועבד קשה בשביל זה".
עד לפני ה-7 באוקטובר, אביו – שי, החזיק ביקב הבוטיק 'ונקרט' בגדרה. אלא שמאז כל תעצומות המשפחה הופנו לשחרור בנם, והיקב נקלע לקשיים. יקב 'רמת נגב' נרתם לתמוך בהם וסיפק למשפחה כמות גדולה במיוחד של בקבוקי יין. אחד מהיינות היה יין 'עומר ונקרט'.
עתה, מחכה המשפחה לחגוג איתו בבית על יין טוב: "יש לי מקרר יינות שלם שאני לא פותח", אומר אביו, "אני מחכה לו שנשתה יחד, נבחר יין מפנק, אולי מיקב סלוקיה שאנחנו אוהבים, אבל עכשיו כולנו מגויסים לטפל בו, לחזק אותו, שהוא יוכל לחזור לחיים הרגילים שלו. עומר הוא אדם חזק".
החזרה של עומר לארץ תועדה בכל העולם. הנחיתה בבית החולים בילינסון הייתה לקולות השיר "איזה יום היה לי סמואל", שהפך למזוהה איתו, לאחר שנודע כי חיזק אותו בשבי. אבל שתי המילים הכי מרגשות ביטא עומר בשלט שכתב על הלוח המחיק במסוק: "עכשיו טוב".
