אביעד רדעי (26) שמככב בתוכנית הריאליטי "הקינוח המושלם" בקשת 12 הגיע לתחום האפייה לא מעט בזכות טראומות ילדות.
4 צפייה בגלריה
אביעד רדעי. "היו לי פלאשבקים לעבר הילד שהייתי. שלא האמינו בו, חסר הביטחון"
(צילום: גיל נחושתן)
רדעי היה קורבן לבריונות מצד חבריו לבית הספר והחסיר ימי לימוד רבים כדי להימנע מההצקות האינטנסיביות. בבקרים שבילה מול הטלוויזיה נחשף לתוכניות בישול ואפייה, הוקסם מעולם הקונדיטוריה והתאהב.
כבן למשפחה מסורתית, רדעי למד בבית הספר "מדעים ויהדות". לדבריו, כבר בכיתה ב' נטפל אליו אחד התלמידים והבריונות נמשכה גם בשנים לאחר מכן. "כבן למשפחה עם ארבע בנות כשאני הקטן ביותר, היה לי נוח יותר בסביבת הבנות", הוא מספר. "חיכו לי הרבה זמן אחרי ארבע בנות והייתי בבית נסיך קטן. בכיתה ד' פיצלו אותנו לכיתת בנים וכיתת בנות ואז הקושי התעצם, היה לי חבר או שניים, אבל חוץ מזה היו הרבה הצקות וזו תקופה שאימי הגיעה הרבה לבית הספר. יכולתי לעבור לבית ספר אחר, אבל הייתי ילד ביישן וחסר ביטחון. חששתי מהתאקלמות מחדש במקום אחר. נשארתי וניסיתי להשתלב בכל כוחי. בכדורגל תמיד בחרו בי אחרון וכל מה שעשיתי כדי להיות חלק לא הצליח".
הביטחון העצמי שלו ספג מכה אנושה יותר בכיתה ז' בשיעורי הספורט. "נהיו יותר משחקי כדורגל ותרגילי אקרובטיקה ולא מצאתי את עצמי שם", הוא אומר. "ילד שמנמן, חסר בטחון, הייתי סוג של אאוטסיידר. כשהגעתי לכיתה ח', החלטתי לעבור לתיכון חדרה ולפתוח דף חדש אבל לצערי גם שם זה לא עבד. מיד נטפלו אלי שלושה ילדים שלא מצאתי חן בעיניהם. ראו ילד חלש, מנסה להסתגל ובקושי מדבר ואמרו 'בואו ניפול עליו'. הייתי בן 14, בלי כלים להתמודד והחסרתי המון ימי לימודים. בבית בחיפוש אחר תעסוקה, צפיתי בטלוויזיה בתוכניות בישול ואפיה. בזמנו היו אלו תוכניות של קרין גורן, מיקי שמו ואהרוני".
לדבריו, גם בצעדיו הראשונים בעולם האפיה חש את משא ההקנטות על כתפיו: "קרין הייתה הגורו שלי, הייתי מדבר איתה בפייסבוק וכשאפיתי ונתתי למשפחה לטעום אף פעם לא סיפרתי שאני הכנתי. כשהיו תגובות טובות, הייתי מגלה שזה אני. אף פעם לא הרגשתי שאני מספיק טוב. מעין תחושה פנימית של 'החברה לא מקבלת אותי, אז כנראה שאני לא מספיק טוב'. יש לי בת דודה עיוורת, אושרת פרץ, שלאורך כל הדרך ניסתה לחזק אותי ולגרום לי להאמין שיש בי הרבה מעבר למה שאני חושב. אבל כילד אתה לא יודע איך לרפא טראומות ופצעים. זה תהליך ארוך".
במקביל לתחביב האפיה שהתעצם, בבית הספר המשיכו העניינים להסלים: "פתחו נגדי עמוד פייסבוק פיקטיבי עם שקרים. ניסיתי להתמודד עם זה לבד, בלי לעדכן את ההורים. הדברים קצת הסתבכו, אבל במבט לאחור, זה חישל אותי. אני לא מצטער על שום דבר שקרה לי. בגיל 16, הורדתי במשקל משמעותית ופתאום קיבלתי סוג של אהדה. העניין הוא שלא הצלחתי להחזיק את זה לאורך זמן ואז נעלמו כל החברים. מאז כבר סלחתי להם והם סלחו לי".
נקודת המפנה הגיעה בצבא, עם ההערכה המקצועית לה זכה בתפקידו: "בצבא הייתי מש"ק הדרכה בטייסת מבצעית (104) של יסעורים והייתי אחראי על תכנון טיסות. שם נפתחתי, גיבשתי זהות, הבטחון העצמי שלי עלה, אהבו אותי ופרגנו לי. היה לי מפקד שמאוד פרגן לעבודתי, אבל סחבתי איתי את חוסר האמון באנשים. באחת הישיבות הוא הודה לי על שבוע העבודה הקשה ואני אמרתי: 'אתה סתם אומר', מה שהפך לבדיחה בישיבות. עד שמישהי שם פתחה לי את העיניים ואמרה לי 'אביעד, זה אמיתי, אתה טוב. הוא סומך עלייך ולכן מוסיף לך אחריות'. הבנתי שאם טייס בדרגה גבוהה סומך עליי, אולי אני באמת טוב. כאן נפל לי האסימון".
אחרי הצבא תכנן להירשם ללימודי קונדיטוריה אולם במקום זאת בחר להגשים חלום ילדות וללמוד משחק: "למדתי שנתיים בסטודיו של השחקן גל אמיתי ובסיום הלימודים פרצה הקורונה ומשהו התפוצץ אצלי בתחום האפיה, עד שהחלטתי לפתוח את 'אביעד רדעי קונדיטוריית בוטיק'. אני יודע שעוד אגע בתחום המשחק בעתיד, אני פשוט בשלב הזה רוצה להיות 100 אחוז בעסק שלי. לקח זמן עד שהיה לי אומץ לפתוח, הייתי צריך להשתיק הרבה טראומות עבר. אבא שלי בהתחלה ניסה להניא אותי ואמר 'לך תלמד, שיהיה לך תואר ביד, מה אתה צריך את זה', יחד עם זאת הוא תמך, עזר וליווה והוא זה שגם עזר לי לבנות את הסטודיו".
במקביל, החל ללמוד קונדיטוריה באופן מקצועי כדי לחזק את בטחונו העצמי ונרשם ללימודים בבית הספר לקולינריה 'דנון' בנמל תל אביב: "עד אז הייתי אוטודידקט, לימדתי את עצמי מהרשת ממתכונים בעיתונים שעד היום אני אוסף. ב'דנון' למדתי חצי שנה ואחר כך עוד שלושה חודשים בקורס מאסטר לדברים יותר נישתיים כמו אפייה ללא גלוטן. כשסיימתי את הלימודים פנו אליי מההפקה של הקינוח המושלם בערוץ 12".
רדעי החליט להיענות להצעה ובסופו של תהליך ארוך הצליח להתקבל וגם ריגש את השופטים בסיפורו המעצים: "בשלב הראשון, הייתי צריך להכין שני קינוחים ולחכות חודשיים לתשובה. כשהתקשרו להגיד שעברתי את המיון הראשוני ביקשו שאבוא למיון שני עם שני קינוחים שונים שקשורים אליי, כך עשיתי וכעבור שבועיים אמרו שהתקבלתי".
איך הרגשת לעמוד מול בכירי הקונדיטורים והשפים בארץ?
"התרגשות ענקית. ניסיתי לעכל את המעמד והיו לי פלאשבקים לעבר הילד שהייתי. שלא האמינו בו, חסר הביטחון שתמיד גם היה מקטין את עצמו עוד יותר. זה לא נתפס. גם נאלצתי לשמור את זה בסוד שנה שלמה כי עד לשידור התוכנית עצמה אסור היה לי לספר לאיש. בשידור הראשון הטלפון שלי קרס עם כמות טלפונים והודעות מטורפת".
הקינוח השחור brave שהציג ושמט את לסתות השופטים ביופיו ובטעמו הרב הורכב מסומסום שחור, פיצוחים מקורמלים עם קרם מפול טונקה וקרם סומסום שחור: "כשהקינוח יורד לשופטים, אתה לא יודע מה הם אומרים, כמעט מתתי מהתרגשות. כל הזמן חשבתי, הילד השמנמן, חסר הבטחון מול שופטים בכירים כמו קרין גורן, אסטלה, מיקי שמו, אבי ביטון וישראל אהרוני זה מטורף בעיניי, זה אמיץ כמו שם הקינוח. נתתי לו את השם הזה גם בגלל שהרבה אנשים נרתעים מקינוח שחור. בשיחה מולם נראה שהצלחתי לגעת בקרין שסיפרה שהייתה ילדה שמנמנה וירדו עליה וככה אני הרגשתי בדיוק ובאבי ביטון שסיפר שגדל עם אחיות ולא ידע כדורגל ולא כל כך קיבלו אותו ובמקום כדורגל הוא כדרר כדורי שוקולד. יחד עם ההתרגשות הייתה לי מעין תחושה פנימית כזאת שאצליח. הכול ניתן לשינוי והכול אפשרי".
השופטים העבירו אותו פה אחד עם פירגונים מקיר לקיר: "אבי ביטון ממש הרים לי ואמר שאני תותח ושאגיע רחוק וקרין אמרה שיבוא יום ואהיה גדול וכל מי שהציק לי בעבר, יבקש סליחה ומתכונים וזה משהו שיישאר איתי".
בהמשך הדרך, הצטמצמה רשימת המתחרים ל30 ואחר כך ל-12 שעלו לחצי הגמר ורדעי בתוכם. "בחצי הגמר נדרשתי לקינוח חדש מורכב יותר והייתי צריך למגר את ההתרגשות ולהיות מקצועי", הוא מספר. "קראתי לו 'המימונה של מסודי' על שם סבתי ז"ל. היינו מאוד קרובים, הייתי איתה הרבה וצפינו יחד בתוכניות בוקר ובישול, אני בטוח שאם הייתה בחיים היא הייתה מתרגשת מאוד. בסופו של דבר לא עברתי עם הקינוח הזה, כי בלחץ הזמן משהו התפקשש לי בקרם, שיצא דליל ומתוק מידי. אבל אני סופר גאה בו ובחוויה שעברתי. מבחינתי ניצחתי רק בלהגיע לשם. שברתי את תקרת הזכוכית שלי, ניפצתי סטיגמות על עצמי שסחבתי שנים. בשבילי, זו הייתה חוויה מעצימה. הכרתי סגנונות, אנשים וטעמים חדשים, הרגשתי שאני דבק באינטואיציה שלי ומכין רק מה שנראה לי נכון, ממש עשיתי סוויץ' בראש לחוויה חד פעמית. באתי ליהנות".
קראו גם:
איפה אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים?
"עם עסק מצליח בסגנון פטיסרי לקינוחים אישיים שזה מה שהכנתי בתוכנית וזה סוג של אמנות, משהו שיהיה אותנטי ולא מסחרי. אני קודם כל מתביית על טעים ואחר כך שיהיה גם אלגנטי ועדין. זה גם מתקשר אליי – מה שבפנים יותר טוב מאיך שזה נראה לעין. הייתי רוצה גם להתפתח בתחום המשחק, להקים בית, להיות אבא טוב, אולי יהיו לי שלושה-ארבעה ילדים. יש לי חלום על טיול בארצות הברית, כי לא עשיתי טיול אחרי צבא. אבל כרגע הקונדיטוריה בראש מעייני. כשזה יסתדר הדברים האחרים יסתדרו. עד התוכנית לא חשבתי על לפתוח מקום לקהל, לאחרונה, זה קצת מתחיל לעקצץ לי".
עוגת גבינה קרמית ועשירה ללא הפרדה של אביעד רדעי לכבוד חג שבועות
מצרכים:
1 ק"ג גבינה לבנה 9%
1 שמנת חמוצה 15%(200 גרם)
6 ביצים
1 כוס סוכר (חד פעמית חמה)
1 אינסטנט פודינג
גרידת לימון, מומלץ (לא חובה)
שרוול פתיבר (250 גרם)
100 גרם חמאה מומסת
לציפוי:
1 שמנת חמוצה 15% (200 גרם)
2 כפות סוכר
מעט וניל
אופן ההכנה:
מחממים תנור ל-165 מעלות טורבו
ממיסים חמאה במיקרוגל
טוחנים במעבד מזון את הביסקוויטים לפירורים
בקערה גדולה מערבבים את פירורי הביסקוויטים והחמאה המומסת עד לקבלת פירורים לחים.
משטחים לתוך תבנית עם נייר אפיה ומכניסים לאפיה כ-15 דקות
בקערה נפרדת מכניסים את שאר המצרכים, ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה
אחרי הוצאת הביסקוויטים מחכים 10 דקות שהתחתית תתקרר
שופכים את מסת הגבינה לתבנית ומכניסים לתנור ב-120 מעלות למשך שעתיים.
העוגה אמורה להיות יציבה בשוליים ומעט רוטטת במרכז. אם היא ממש רוטטת, להמשיך אפיה של עוד 15 דקות.
את הציפוי מורחים אחרי שהעוגה קרה.
הציפוי:
מחממים במיקרוגל את השמנת ואת הסוכר למשך חצי דקה ומערבבים עד לקבלת מרקם חלק.
שופכים ישירות על העוגה ומכניסים ללילה למקרר.
