בחיים, כמו בחיים, יש הרבה התלבטויות. לפעמים התשובות הבנאליות לא עובדות.
״שחררי״.
״תלכי עם הלב״.
״תלכי עם ההיגיון״.
״תעשי רשימה של מה הרווח מול ההפסד״.
״תחשבי עשר פעמים לפני שאת צועדת״.
״תצעדי וזהו״.
קראו גם:
צריך להבין שבין אם מדובר בהחלטות קטנות או החלטות גדולות, יש להן השפעה לא קטנה על המשך החיים שלנו ולפעמים גם על חייהם של אנשים אחרים סביבנו, לכן יש לפעול במשנה זהירות לפני שמחליטים.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה?
מבלי לחשוף את ההתלבטות העומדת מול עיניי ומה הסיבות שגרמו לה (לפחות עד שאהיה מוכנה לחשוף) החלטתי להקדיש את הטור הזה לאיך בכלל אני מגיעה לכדי החלטה.
אצלי זה מחולק, שונה ומשתנה…
אם מדובר בצד שני, אני בודקת כמה אני חשובה לו, מה מידת הרצון שלו ללכת לקראתי ולגרום לי לא לעזוב.
אם אני רואה שהוא לא שם בשבילי זה אומר שהקשר בינינו לא הדדי, לכן כאן ההבנה שעליי ללכת.
אם מדובר בהחלטה מקצועית, אני מסתכלת כמה מכל זה הוא הרגל ומה באמת עושה לי טוב.
הרגלים נועדו לשינוי ולהפרה מבחינתי ואסור לאדם לעמוד במקום או איך שאלברט איינשטיין אמר ״החיים הם כמו נסיעה על אופניים. אם קל לך מדי סימן שאתה בירידה״.
בכלל, אני מאמינה שרק משבירת ההרגל הנוח אנחנו מתפתחים.
כאשר מדובר בהחלטות בריאותיות או בדברים שאיני מבינה בהם אני מתייעצת עם מומחים ומשפחה ורק לפיהם אני מחליטה.
לא משנה מה ההחלטה שתתקבל בסופו של דבר, הכי חשוב לזכור שכל פתרון וכל החלטה הוא פריצת דרך והתפתחות בפני עצמה ומביאה עימה תובנות וכלים חדשים שטרם הכרנו.
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים
