אז איך אני מסכמת את השנה?! קוראת את הטורים שלי שעלו במיינט ומחייכת לעצמי.
נזכרת איך בינואר שאלתי את עצמי להתחסן או לא להתחסן נגד קורונה לנוכח המידע הנכון והלא נכון שזרם (בסוף התחסנתי שלוש פעמים וכנראה שיהיה לזה המשך...).
בפברואר כתבתי על אחת הבעיות הגדולות מבחינתי בקורונה וזה הריחוק חברתי ואיך התמודדתי איתו. (הרבה שיחות זום ונשיקות מרחוק).
קראו גם:
במרץ הבעתי את דעתי על הפלונטר המדיני שכלל ארבע מערכות בחירות מתישות שתודה לאל, הגיעו לסיומן (וזה מבלי להיכנס לפוליטיקה).
באפריל התרגשתי כי מזג האוויר סוף סוף התחיל להתחמם אחרי החגים וכמה טוב זה גורם לי להרגיש שהקיץ אוטוטו פה.
במאי קיוויתי שתהיה לנו נשיאה אישה (ולא, זה לא קרה).
ביוני ראינו את סוף משבר הקורונה והתחלנו לחזור לשגרה (אף אחד לא סיפר לנו שזה הולך לחזור ובגדול).
ביולי היו לי כבר בעיות יותר פשוטות והתלבטתי מה עדיף - ים או בריכה? האמת, עדיין לא החלטתי.
באוגוסט התמניתי לדוברת מכבי ראשון בכדורעף ושיתפתי את כולכם.
בספטמבר ליוויתי את ורדה לב רן, אם שכולה, דקה לפני החגים להר הזיכרון בהר הרצל לטקס מרגש עד מאוד.
באוקטובר דיברתי על אחוות נשים אחרי מפגש בפורום נשות עסקים. חייבת לספר שאני עדיין מאמינה שזה קיים למרות שזה מאוד קשה למצוא נשים מפרגנות ותומכות. ואולי זה המקום לציין כמה חברות כמו מיכל לוזון, ליטל אסיף ומיקה שפיר- לביא, שגורמות לי להאמין בכוח הנשי.
בנובמבר קיימתי יחד עם ראש העיר, רז קינסטליך, פאנל לפעילים החברתיים העירוניים שלנו. אין ספק שכשזה מגיע מהלב ולא מאינטרס, זה אחד המנועים החשובים בעיר.
בדצמבר ברחתי לכם מהעיר קצת לאיחוד האמירויות - דובאי, אבו דאבי ועוד. בזמן שהייתי שם, גם ראשון לציון וגם האמירויות הפכו אדומות וחזרנו לימי הקורונה הלא עליזים בכלל.
אז מה צפוי לנו שנה הבאה? קטונתי מלנחש אבל נקווה ש-2022 תהיה שנה טובה לכולנו - בריאותית, מדינית ואישית.
שנה אזרחית טובה לכולם!
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים
