השבוע, דקה לפני ראש השנה ותחילת החגים, ליוויתי יחד עם קבוצת נשים (וגבר אחד ויחיד, קובי יעקובסון) את ורדה לב רן, מורה ואם שכולה, להיכל הזיכרון החדש לחללי מערכות ישראל, שנפתח בהר הרצל לרגל יום השנה לבנה שנפל בלבנון, סרן גל לב רן ז״ל.
ההיכל מאוד מרשים ונראה שטובי האמנים לקחו חלק בעיצובו למען הנצחתם של הבנים והבנות, שאפשרו לנו להמשיך לחיות פה.
קראו גם:
בכניסה להיכל מצוטט שיר של יהודה עמיחי:
״אֵין לָנוּ חַיָּלִים אַלְמוֹנִים,
אֵין לָנוּ קֶבֶר הַחַיָּל הָאַלְמוֹנִי,
מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַנִּיחַ זֵרוֹ
צָרִיךְ לְפָרֵק אֶת זֵרוֹ
לְהַרְבֵּה פְּרָחִים וּלְחַלְּקָם
לְעָלִים וּלְפַזְּרָם.
וְכָל הַמֵּתִים שָׁבִים הַבַּיְתָה״
החללים מכל קצוות שירותי הביטחון - צה״ל, משטרה, שב״כ, מוסד ושב״ס - כתובים על הקיר בשמם וביום נפילתם לפי השנה שבה נהרגו.
החלוקה לפי חללים שנפצעו ומתו אחרי שירותם הצבאי, לפני קום המדינה ואחרי קום המדינה.
ב-11 בבוקר בדיוק התחיל הטקס היומי. מסתבר, שכל יום נערך הטקס הזה לזכר הנופלים של אותו היום בתאריך העברי שלהם. הטקס הצבאי היה מרגש ומטלטל והסתיים בשירת התקווה.
הוא גם מוסרט ומוקלט למי שרוצה לצפות.
גל לב רן, בנה של ורדה, היה נער ראשוני עם חלומות ושאיפות. הוא שיחק כדורסל במכבי ראשון לציון, היה חלק ממועדון הטניסאות, למד במגמת משפטים ואהב צילום. חלומותיו נקטעו בגיל 22, כשטיל נ״מ של החיזבאללה פגע בו. הוא נפצע אנושות ומת מפצעיו במסוק בדרך לבית החולים.
כמוהו, לצערנו, יש רבים ומשפחת השכול, לדאבוננו, רק מתרחבת.
אני מאחלת לנו, לקראת השנה החדשה, שלא נדע עוד נופלים ושתהיה לנו שנה של שלום, בריאות, שגשוג, שפע וקצת נחת.
לא מגיע לנו?!
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים
