"מבחינה מקצועית אנחנו בעיקר סובלים מחוסר מזל, גם כשאנחנו מפסידים או עושים תיקו, זה תמיד משערים לא מחויבים, ממש כמו במשחק נגד בני יהודה שספגנו משום מקום גול בדקה ה־96 וזה נגמר בתיקו. בשורה התחתונה יש לנו קבוצה טובה ומצפה לנו עוד חצי עונה נהדרת". על הדברים הסופר אופטימיים האלה חתום חלוץ הפועל ראשון לציון, יובל ששון, שנכון למחזור ה־13 כבש 3 שערים בעונת הביכורים שלו בקבוצה הבוגרת של הכתומים.
אחרי שחתם את העונה שעברה כמלך שערי הליגה לנוער (פלוס שער בכורה בבוגרת במשחק המבחן נגד הפועל כפר שלם), עם שיא חדש של 31 שערים, הוא בדרך לקראת פסגה חדשה - לקחת חלק בפנקס התגליות המבטיחות שיש לליגה הלאומית להציע לליגת העל ולכדורגל הישראלי בכלל.
פריצה מאוחרת
את העונה הנוכחית פתח ששון עם חתימה על חוזה לשלוש עונות נוספות במדים הכתומים, שעל פי ההיסטוריה הלא קצרה של הפועל ראשון, יהווה בעיקר בסיס להעלאת המחיר של החלוץ המבטיח, ופחות להישארותו בהברפלד.
חתמת על חוזה במהלך חודש אוגוסט, כשעננה אפפה את עתיד המועדון. לא חששת?
"את האמת, מדובר בדברים שלא הרגשנו בתוך הקבוצה. אולי זה היה בתקשורת, אולי בקרב האוהדים, אבל אנחנו חיינו את השגרה, לא חסרנו כלום, וזה גם קרה אחרי שעמיר (נוסבאום) כבר חתם כמאמן והתחילו גם להחתים שחקנים. מבחינתי הבנתי שמקצועית המועדון מתפקד באופן מלא".
באיזה שלב הבנת שהכדורגל הולך להיות מקצוע?
"אני ידעתי שבחיים לא אעזוב, וזה לא שהיו לי חיים קלים כשחקן נערים. תמיד הייתי סוג של שחקן מחליף, עדיפות שנייה. זה התפוצץ רק במהלך השנה השנייה בנוער, הכל התלבש לי פתאום. למה? לא יודע, אולי בזכות זה שהשקעתי, עבדתי קשה, לא יצאתי עם חברים, לא שתיתי, הקרבתי המון. בסופו של דבר זה משתלם".
אתה זוכר את ההרגשה בגול הראשון בבוגרים?
"הגול הראשון היה בכלל בגביע הטוטו, נגד אחי נצרת. התרגשתי המון, זה לא דבר רגיל, אפילו שזאת כאילו מסגרת פחות נחשבת. זה היה במסגרת משחקי המבחן, בדקה ה־80. הייתי בעננים, אבל מודה שבנקודת הזמן ההיא לא הייתי ממוקד בזה אלא בשבירת השיא של הכיבושים בנוער, כי עוד היה לי משחק שם אחרי כפר שלם וחששתי להיפצע או משהו. ובאמת בסופו של דבר כבשתי ושברתי את השיא נגד הפועל רעננה".
זימון לנבחרת הצעירה עוד לא הגיע.
"האמת שזה החלום, בכלל, גם לייצג את ישראל בנבחרת, אבל כרגע יש בעמדות שלי ליגיונרים כמו אושר דוידה, אז זה באמת עניין לא פשוט לקבל זימון כזה".
טירוף במושבה
ששון, תושב שכונת רמז, בוגר הגמנסיה הריאלית ובן לעופרה ואיציק, כדורידנית וכדורגלן הפועל נחלת יהודה. בימים אלה הוא משרת בצריפין, ועושה את דרכו מדי יום מהמחנה הצבאי למגרש האימונים בהברפלד.
ראשון עוברת עונה מאוד אמביוולנטית, מה לדעתך צריך לעשות כדי לייצב את המערכת?
"חשוב להבין שיש לנו סגל מאוד צעיר, ממוצע של גילאים 23-22, אבל גם יש חדר הלבשה טוב, כולנו חברים ומבחינה מקצועית אנחנו באמת חסרים קצת מזל, ומשלמים מחיר על כל איבוד כדור או חוסר ריכוז".
המשחק מול הפועל פתח תקוה היה אחד הטובים שלך אבל מאז לא פתחת, מה קרה?
"קודם כל כי שיחקנו מול קבוצה שהיא כבביכול באה פייבוריטית, ובאה עם תצוגה של 4,000 או 5,000 צופים. זה משהו שנותן לך דרייב להוכיח, לתת, ואתה גם לא מפסיק לרוץ. הייתי בשיגעון, והבנתי שאין סיכוי בעולם שלא אתן משחק טוב. למה אחרי זה עליתי רק פעמיים מהספסל? אני מאמין שזה נטו מקצועי, אולי עמיר מעדיף אותי כמחליף. בכל מקרה, אין לי מה לעשות עם זה כל כך".
איפה נראה אותך בעוד שלוש או ארבע עונות?
"מאמין שאהיה או בליגת העל או בחו"ל. היו לי כבר הצעות, אבל העדפתי שלא לקחת נכון לעכשיו".
משתדל ליהנות מפגרת הנבחרת?
"האמת שהיא באה בדיוק בזמן כי היינו בחודש מאוד עמוס מבחינת משחקים, גם בליגה וגם ההעפלה לגמר גביע הטוטו. ננוח, נמשיך להתאמן, ואני מקווה שנחזור לחלק השני של העונה טובים יותר, בתקווה שהיא תסתיים עם חיוך".
