נדיר למצוא במחוזותינו או בכלל א.נשים שיכולים להתהדר בקריירת משחק לצד קריירת שיפוט במגרשי הכדורגל. אחת מאותן נדירות היא שופטת הקו הבינלאומית, נופר סקורקה (33), שכדררה לפני כעשור בליגת העל לנשים, במדי הפועל עירוני ראשון לציון, מכבי חולון וא.כ רמת השרון, ומאז עונת 2016/17 משמשת עוזרת שופט בליגה הלאומית. "האמת, שכשהפנו אותי לראיון אצל יריב טפר, מנכ"ל איגוד השופטים, הוא אמר לי בהתחלה שאני נראית ביישנית מדי לתפקיד".
מה ענית לו?
"שאפשר לנסות, או שאני אוהב את זה או שלא. אחרי כמה משחקים הבנתי שאני נמצאת במקום הנכון".
להתאהב במשחק
"אני מחוברת לכדורגל מגיל צעיר", מסבירה סקורקה (שעובדת כבודקת תוכנה בחברת "סמסונג") את הצורך לדבוק במגרשים גם אחרי שהחליטה לתלות את הנעליים בעקבות פציעה. "זה משהו שגדלתי איתו, הייתי עם אבא שלי במגרשים מגיל קטן והתאהבתי במשחק הזה. אז ביום שפרשתי היה לי ברור שאני אבחר במשהו שישמור אותי במסגרת של הכדורגל".
בכל זאת, מתחילים לשפוט במגרשים בליגות הנמוכות, ומדובר במקום לא סימפטי לכל אדם, ללא הבדל מגדר.
"נכון, הדרך לא זוהרת ולא מתגמלת אבל כשיש לך מטרה, כשאתה רוצה להגיע לדרגים הגבוהים, לאצטדיונים הגדולים, אז הדרך משתלמת. כן, גם אם עוברים בדרך במשחק במגרש ביפו, שבסופו השחקנים כמעט בטוח יילכו מכות".
השופטות במגרשים עדיין מהוות מטרה קלה לעלבונות?
"אני חווה הרבה קללות, עלבונות ואמירות סקסיסטיות כמו 'מסכן בעלך שביום שישי את צריכה לבוא לפה וגם ככה טועה', וגם איומים כמו 'אחרי המשחק אני גומר אותך'. באמת, מלא דברים מזעזעים. אבל אלה אמוציות של משחק, אני מודעת לזה שאנשים גם באים לפרוק עצבים. ואתה יודע מה, ברוב המקרים, אותם אנשים שגם חטפו כרטיס צהוב מגיעים אחרי המשחק, לוחצים יד ומתנצלים".
משחק אלים במיוחד שזכור לך?
"יש הרבה, לאורך הקריירה שלי זרקו עליי נפצים, מצתים, בקבוקי שתייה, אבל אירוע מיוחד היה במחזור הנועל של העונה הסדירה בלאומית, לפני שנה (2020/21) באצטדיון רמת גן. הפועל רמת גן כבשה שער ניצחון בדקה ה־94, ואנשי נצרת התחילו לתקוף את צוות השופטים, בעטו כדורים לעברנו".
סקורקה, על פי דוח השיפוט של אותו משחק, נאלצה לרדת לחדר ההלבשה בליווי מאטחים.
ליפול ולקום
איך מתמודדים עם טעות שהכריעה משחק?
"יש כאלה שגם שולחים לי תמונות – תראי טעית, לא היה נבדל (בלאומית אין מערכת VAR). זאת תחושה קשה אבל כמו ששחקן טועה על המגרש גם שופט טועה, כולנו בני אדם. במגרשים שיש בהם VAR ואתה מבין שטעית, גם אם לא נעשה נזק לקבוצה, זה משהו שיושב לך על הראש ואתה צריך לאסוף את עצמך. מה לעשות, אף אחד לא אוהב לטעות".
אבל יש גם רגעים זוהרים יותר.
"כן, מבחינתי זה היה כשנבחרת הנשים של ישראל אירחה את צ'לסי ב'מושבה', בפתח תקוה (ביולי 2019). היו שם 8,000 צופים, אווירת כדורגל מדהימה, מעמד שכולו העצמה נשית. אמנם 'רק' משחק ידידותי, אבל התרגשתי מאוד לקחת חלק באירוע הזה".
עברו שלוש שנים מהמשחק ההוא. בתור כדורגלנית עבר ושופטת בהווה, כדורגל הנשים התקדם מאז או שהיה מדובר באירוע שיא חד־פעמי?
"יש עוד לאן להגיע אבל לדעתי הוא מתקדם כל הזמן. כשאני הייתי שחקנית פעילה, לפני שש שנים, הייתה בקושי ליגה לאומית, היום יש שלוש ליגות פעילות, עם הרבה יותר שחקניות רשומות. גם נבחרת הנשים יצאה לאחרונה למחאה, וזכתה בהשוואת תנאים לאלה שמקבלים הגברים. אלה דברים שמשמח אותי לשמוע".
"חוויתי הרבה קללות, אמירות סקסיסטיות וגם איומים כמו 'אחרי המשחק אני גומר אותך'. אבל אלה אמוציות של משחק, אני מודעת לזה שאנשים גם באים לפרוק שם עצבים. לרוב הם מגיעים אחרי המשחק, לוחצים יד ומתנצלים"
במה זה בא לידי ביטוי כשאומרים השוואת תנאים?
"אנחנו נהנות ממה שאנחנו עושות, אבל גם מגיע לנו תשלום ראוי ומקום ראוי. יש את זה גם בכל מה שקשור למדים, לאישה יש גזרה שונה, מבנה גוף שונה, אז למה מביאים לנו מדים של גברים? רק לאחרונה, אגב, הזמינו מדים מיוחדים לשופטות. יש איזו מין תחושה שבכל מה שנוגע לכדורגל נשים, אומרים ש'הן יסתדרו', ואז הבעיות פשוט נשארות כפי שהן".
בכל האיזור יש קבוצה אחת בליגה הבכירה - הפועל מרמורק.
"אני חושבת שזה עניין של תקציבים. היום שחקניות, בגלל שיש להן יותר אופציות, גם דורשות יותר כסף, ויש גם הוצאות על מגרש, ולא כולם יכולים לעמוד בזה. אני יודעת שניסו לפתוח מחדש את הקבוצות בעירוני ראשון ומכבי חולון, אבל זה לא יצא לפועל".
בדרך לחופה
בחג סוכות הקרוב תעמוד סקורקה מתחת לחופה עם בת זוגה, שני, איתה היא מתגוררת בימים אלה בראשון לציון. "אני בעננים", היא אומרת בהתרגשות, "ולא יכולה כבר לחכות יותר ליום הזה".
איך קיבלו את הבשורה על הנישואין במשפחות שלכן?
"המשפחה של שני קיבלה את זה יפה, אבל בצד שלי זה היה קצת מורכב יותר כי יש אצלנו בני משפחה דתיים. בכל מקרה, אני יודעת שבסופו של דבר כולם יגיעו לשמוח איתנו".
שני מכילה את המקום של הכדורגל בחיים שלך?
"בטח, היא מגיעה מעולם הכדוריד אז היא די מבינה את אהבה שלי למשחק, לשיפוט, ואת הזמן שצריך להשקיע ולתת מעצמך לעניין".
את זוכרת את היום שיצאת בו מהארון?
"כן. הייתי בת 24, אפילו שהייתה לי בת זוג כבר בגיל 16. אני זוכרת שסיפרתי לאמא שלי, היינו בנסיעה באוטו. בהתחלה היה לה קצת קשה עם זה אבל בהמשך היא קיבלה את זה והכי שמחה בשמחתי".
בחודש הגאווה יש מצד אחד מצעדים צבעוניים, אבל מנגד גם עולים קולות פחות נעימים נגד הקהילה הלהט"בית. איך זה גורם לך להרגיש?
"אני חייבת להודות שבעניין הזה הקושי הגדול נמצא דווקא אצל גברים, שלמשל צריכים להשקיע הרבה כסף בפונדקאות והם גם לרוב מותקפים על רקע הזהות המינית שלהם. אני בכל מקרה אוהבת לראות את כולם יוצאים לרחוב, ובכמויות".
עכשיו את נהנית ממנוחת הפגרה, מה את מאחלת לעצמך לקראת עונת 2022/23?
"להמשיך ולהתקדם לליגת העל, להגיע לטורנירים בינלאומיים, ומי יודע אולי גם להיות חלק מצוות ה־VAR במשחקים".
