אולם הספורט בגן נחום, השוכן בלב לבה של ראשון לציון, מעולם לא היה שקט יותר בשעות הערב של מוצאי שבת האחרון. במקום התקיימו אמנם אחר הצהריים פעילויות שונות, אבל מי שנכנס בשערי האולם לקראת 20:00 הופתע מהשקט ששרר במקום. ככה זה כשדקל זקיף, חן בר גד, מייקל קדוש ואלון רוסקו עולים להתאמן במגרש.
תדמיינו לרגע שלא הייתה לכם יכולת לשמוע את המאמן ששואג לעברכם במהלך משחק, או את קריאות העידוד שמופנות אליכם מהיציע, או אפילו את הטראש־טוק של השחקנים מהעבר השני של המגרש. זקיף, בר גד, קדוש ורוסקו מתמודדים עם זה יום יום, אימון אימון, משחק משחק, שכן הם סובלים מליקוי שמיעה. הכל מתבצע בשפת הסימנים, מה שלפעמים הופך ליתרון על היריבה שמן העבר השני.
ארבעת השחקנים, תושבי ראשון לציון, מייצגים את 'דולפיני אשדוד' בליגת הקט־רגל באולמות (או בשמה המוכר, 'פוטסל') ועושים זאת, תופתעו, נגד קבוצות 'רגילות'. הסיבה: מדובר כרגע בקבוצת לקויי השמיעה היחידה בארץ, ואיש משני צדי המתרס לא נותן לפרט הזה להפריע. הם לא מייצגים רק קבוצה, גם לא עיר מסוימת, אלא קהילה שלמה.
למדו לתקשר
עד לאחרונה שיחקו ארבעת ה'דולפינים' בליגה מיוחדת נגד מתמודדים עם בעיות דומות, אבל זה ישתנה בחודש הקרוב, כשלראשונה הם ישחקו בליגת קט-רגל 'רגילה'.
נציגי ראשל"צ בקבוצה - זקיף, בר גד, קדוש ורוסקו - נמצאים כאן כדי להוכיח שבניגוד למה שאולי חושבים, לא מדובר בביג דיל. נכון, זאת משימה מאתגרת, אבל אם תשאלו אותם - היא לגמרי אפשרית. וזאת ללא קשר לעובדה שעל הקווים ניצב יאיר אלמקייס, כדורגלן עבר בליגות הבכירות וכיום אושיית קט־רגל ראשל"צית, שמתקשר עם החבר'ה בעזרת מתורגמן.
"בכל שנותיי בכדורגל היו מקרים של אנשים שהיה קשה להם להכיל ולהבין את המגבלה, אבל עם הזמן הם למדו איך לתקשר איתנו", פותח קדוש את השיחה המשותפת, שבניגוד לראיון רגיל מתבצעת באמצעות אפליקציית ווטסאפ.
"נכון, זה נראה אולי קשה לצופה מהצד, אבל הכל בסדר. דווקא מי שעושים פרצופים הם השחקנים השומעים", מוסיף רוסקו.
בר גד מודה: "המגבלה דורשת ריכוז כפול, אבל יש גם יתרונות ואחד מהם מטריף אותי".
איזה מהם?
"שחקן שלא רוצה להתחלף פשוט לא מסתכל על המאמן שקורא לו. וזה אשכרה קורה".
לצילום המשותף בגן נחום מגיעים הארבעה בדיוק של שעון שוויצרי. המאמן אלמקייס מתענג: "כשיש לך שחקנים טובים, אתה לא צריך לדבר יותר מדי. לצדי יש את יניב נוחי, מאמן הכושר של מ.ס אשדוד, שעובד עם החבר'ה על הצד המנטלי והפיזיולוגי. אני מתמחה בסגנון משחק, תרגילי קרנות וכל מיני טיפים שקשורים במשחק הזה. בקיצור, או בשלוש מילים: אני נהנה מאוד".
זקיף, בר גד, קדוש ורוסקו מגיעים מתחומים שונים בחייהם הפרטיים, אבל מאגדים כמובן אהבה אחת משותפת: כדורגל. זקיף הוא השוער וקפטן הקבוצה. הוא נולד כאדם שומע לכל דבר, אלא שבגיל שנתיים שמיעתו נפגעה. העובדה שנולד להורים חירשים עזרה לו להבין את שפת הסימנים ולתקשר באמצעותה. ביומיום הוא עובד בחברת 'פסגות', וכן כמאמן כושר אישי.
"בצעירותי התמקדתי דווקא בכדוריד", מספר זקיף, "בגיל 20 עזבתי והשתלבתי בקט־רגל. משם הגעתי עד לאיפה שהגעתי כיום".
בר גד, 24, הוא חלוץ מטרה קלאסי ומלך השערים של הקבוצה. בילדותו הוא עבר ניתוח כפתורים שבעקבותיו נותר לקוי שמיעה. בר גד לומד במקביל בקורס מאמני כדורגל, אחרי שלטענתו לא מזמן פוטר שלא בצדק ממקום עבודתו.
"מאז שאני זוכר את עצמי, הכדור היה דבוק אליי לרגל", משחזר בר גד. "כשאני משחק כדורגל, אני מאושר. פשוט שוכח מהכל. מגיל 9 בערך שיחקתי בכל מיני קבוצות. התחלתי בהפועל ראשל"צ ואז נדדתי לנס ציונה ולעירוני בת ים. כשהתגייסתי לצבא עברתי קורס מדריכי כושר בווינגייט. במקביל, שיחקתי קט־רגל באשדוד".
רוסקו, 22, הצעיר שבחבורה, נולד גם הוא להורים הסובלים מליקוי שמיעה. הוא חייל בשירות סדיר ומשמש במקביל מורה בכפר הנוער 'ימין אורד' (פנימייה לעולים חדשים). "בגלל שגדלתי בסביבה כזאת, אף פעם לא הרגשתי שונה", הוא מודה. "כדורגל אני משחק מאז שאני זוכר את עצמי. הייתי מסתובב בבית עם כדור ליד הרגל, ובגלל שההורים חירשים זה לא הפריע להם. השכנה למטה הייתה זאת שהתעצבנה וקראה למשטרה. אחר כך הייתי משחק בשכונה עם החבר'ה. כל יום היינו זורקים את התיק בבית, אוכלים צהריים ויורדים לשחק בבית ספר 'תרבות'. היה תענוג".
"הגעתי לקט־רגל בליגת החירשים בגיל 15. חיפשתי משהו שאני אוהב ואוכל להמשיך לעשות. יחד עם זאת, גיליתי קהילה שלמה, שהליגה הזאת היא מקום מפגש בשבילם".
קדוש, 28, שחקן כנף ימין, הוא הנשוי היחידי בחבורה, לפעילה פוליטית־חברתית לקידום שפת הסימנים וזכויות החירשים בישראל. הוא נולד בלוס אנג'לס, ועלה עם משפחתו לארץ בגיל שש. לפרנסתו עובד כמהנדס רשתות בחברת סלקום.
"אני אמנם מהנדס, אבל קודם כל ספורטאי בכל רמ"ח איבריי", מדגיש קדוש. "אני אוהב לעסוק בכל ענפי הספורט. כדורגל זה אחד מתחביביי המועדפים. שיחקתי במחלקת הנוער של הפועל ראשל"צ, ואחר כך מצאתי את עצמי באופן טבעי בקבוצת קט־רגל של חירשים. פה אני יכול להתבטא ולהיות בסביבה הטבעית שלי. להבין את השחקנים ואת המאמן מבלי להתאמץ".
חולים על כדורגל
שפת הסימנים תמיד נמצאת ברקע, אבל הארבעה לא אוהבים שמגדירים את הקבוצה שלהם כ'מיוחדת'. וכולם, לדבריהם, חוו על בשרם בזמן כזה או אחר את העין העקומה או המוזרה של הצופה מהצד.
"היו מקרים שבהם קבוצות פסלו אותי באופן אוטומטי רק בגלל מגבלת השמיעה, ולא בחנו בכלל את היכולת שלי", טוען זקיף. "רק כשהגעתי לאימון, והוכחתי שיש לי יכולות לא פחות טובות מהשחקנים שנמצאים בקבוצה, התחילו להבין איזה שחקן רציני אני".
קדוש: "לא נתקלתי במקרים שבהם קבוצות סירבו לקבל אותי בגלל מגבלת השמיעה שלי, אבל היה מאמן שהגיע למועדון שבו שיחקתי והיה בור בנושא. הוא ראה בי אדם 'מפגר'. אבל סליחה, חירשות היא לא נכות. היא זהות. הוא לא סמך עליי ולא העלה אותי בהרכב, על אף שהייתי טוב יותר מכמה שחקנים. כשפניתי אליו כדי לברר למה, הוא ענה לי 'מפני שאתה לא יכול לשמוע את ההוראות'. הוא פחד שאפשל בגלל זה, ולא סמך עליי. הוא לא ראה מעבר למה שהוא מכיר. וזאת למרות שיש לי כישורים ויכולות כמו קריאת משחק, ראייה מרחבית, אינטליגנציית משחק. אחרי חצי עונה, המאמן התחיל לפתוח את הראש, יצא מהמקום הנוח שלו והתחיל להבין אותי".
בר גד: "מאז שאני זוכר את עצמי גדלתי בסביבה של שומעים, לא היו מקרים שבהם סירבו לקחת אותי בגלל המגבלות או בשל היכולות והמקצועיות שלי".
עם יד על הלב, יותר קשה לשחק עם אנשים ששומעים?
זקיף: "קשה לתקשר, אבל אני יכול לצעוק להם שימסרו לי, והם מוסרים. לפעמים אני עושה סימנים 'בשקט', שלא יראו, כדי שאזרוק להם כדור במהירות לאגפים".
רוסקו: "בקבוצה כמו שלנו, הכי הכי חשוב זה לשמור על קשר עין. לפעמים באמת מתפספסת איזו מסירת עומק לשחקן שעושה אחלה תנועה, בגלל שהשני לא ראה ולא ניתן היה לקרוא לו. לפעמים שחקן לא שם לב שהשחקן שהוא שומר עליו בורח, ואי אפשר להעיר לו".
בר גד: "אולי כי אצלנו יש תיאום. אנחנו משחקים כבר כמה שנים ביחד, ומבינים זה את זה. אין מה לעשות, בכדורגל התנועה היא משמעותית".
קדוש: "עזוב, בכדורגל כמעט ואין קושי לתקשר, כי קיימים סימנים מוסכמים גם לחירשים וגם לשומעים. זה מאוד מגשר על הפערים השונים. לסמן כאילו אני סוגר אגף או שומר על שחקן מסוים, זאת שפה בינלאומית שכל מי שמשחק כדורגל יודע".
עושה רושם שהאהבה שלכם למשחק עצומה.
בר גד: "אני לא רואה את החיים שלי בלי כדורגל, ומקווה שיום אחד עוד אגיע יותר רחוק. גם לכדורגל על דשא. אני לא מצפה לכלום כדי לא להתאכזב, אבל כדורגל זאת אחת הסיבות שבזכותה אני אדם מאושר".
קדוש: "הפעילות הספורטיבית היא סוג של הרפיה אחרי יום עמוס בעבודה או בלימודים. כיף לפגוש תוך כדי את החברים שלי מהקהילה מתוך מסגרת המחויבות. הסיפוק הכי גדול שלי הוא לחזור סחוט מהאימון הביתה ולקום למחרת בבוקר רענן ואנרגטי יותר".
רוסקו: "על המגרש אני משאיר הכל, כי אני יכול לבוא לידי ביטוי ולעשות דברים שאני אוהב".
זקיף: "בשבילי זאת אהבה. אני איש של אימונים, ולכן אימונים מאוד־מאוד חשובים לי. בכדורגל יש הרבה פרמטרים שיש בהם אתגר, וזה חלק מההנאה. ורגע, שכחתם לדבר בכלל על הישגים. אני רוצה שנצליח ונגיע לליגת האלופות".
בזכות אלמקייס
החבר'ה מאוהבים, ואי אפשר גם בלי כמה משפטים של אלמקייס, המאמן והרוח החיה מאחורי כדורגל האולמות בארץ. "לפני שנה הקבוצה שלי באשדוד זכתה באליפות ליגת החירשים ונסעה לליגת האלופות", הוא מספר. "באשדוד חיפשו מישהו שישדרג אותם ובזכות ההיכרות של כמה מהשחקנים איתי, הגעתי לשם. אני חייב להגיד תודה ליניב, שהסכים שבעל מקצוע נוסף יעבוד איתו. שיתוף הפעולה בינינו טוב מאוד, כולל עם מחמוד ברי המתורגמן. אנחנו שילוב מנצח".
אלמקייס לא שוכח לפרגן כמובן לחבורה הראשל"צית שלו: "דקל הוא מנהיג, חן כישרוני מאוד ובשנים האחרונות כובש 50-40 שערים לעונה. אלון אתלט מהיר שמשדרג את הקבוצה, ומייקל שחקן חכם וטכני, שקולט כל דבר".
"יאיר מאמן גדול, יש לו ידע ברמה שמפתיעה אותי בכל פעם מחדש", מפרגן בר גד למאמנו בחזרה. "זאת חוויה להיות שחקן שלו. הוא ויניב הם המפתח להצלחה של אשדוד".
רוסקו: "על יאיר שמעתי כבר מגיל 10 בערך. הוא היה מאמן של הרבה חבר'ה מהשכונה שלי. כאלה שהגיעו למכבי ת"א עברו דרכו. אני שמח שהשנה אני משחק תחתיו, הוא מביא לאימון הרבה דברים חדשים. יאיר נושם קט־רגל - רואים ומרגישים את זה".
"הכרתי את יאיר לפני שנתיים, כשאימן קבוצה אחרת ומיד התחברנו", נזכר קדוש. "הוא תמיד נותן עצות ומלמד אותך משהו חדש. הפכתי לשחקן טוב יותר הרבה בזכותו. יש לו אישיות נהדרת, ולא משנה מה קורה - בסופו של יום יאיר תמיד מחייך".
זקיף: "יאיר מאמן גדול. יודע להקשיב לצורכי השחקנים ומסתכל עליהם בגובה העיניים. מבין קט־רגל לעומק. ולא נתקלתי בהרבה מאמנים כאלה בארץ. יש לו השפעה גדולה על השחקנים. לשמחתי, יאיר נמצא איתנו באשדוד על מנת לשדרג את הקבוצה בכמה רמות. אנחנו לא נופלים מאף קבוצה בארץ - של שומעים ושל כבדי שמיעה".
