בגיל 44 אייל ברקוביץ' חוגג שנה שלמה להיותו בעלים של קבוצה. הרכישה המפתיעה שלו את הפועל ראשון לציון, הולידה באחת פוקוס שהמועדון הזה לא מורגל אליו. פוקוס שמורכב מרמת ציפיות גבוהה וגם מגלי התנגדות וביקורת. בתום עונה שבה עמד בהבטחתו להשאיר את הקבוצה בליגה, הוא מוציא לדרך את העונה החדשה עם הצהרה על כך שהוא שואף להיאבק בקמפיין הנוכחי על כרטיס לליגת העל. ומה עם כל הביקורת שהוטחה בו על אופן ניהול הקבוצה? ברקו מספק תשובה לכל שאלה. הישארו איתנו.
אין הבטחות "בנתניה הייתי מנג'ר והקבוצה הצליחה מאוד", הוא אומר כשהוא נשאל על הקושי בלהיות בעלים של קבוצה. "בניתי קבוצה נהדרת ואחרי זה הקבוצה רצה כמה שנים. בגלל חילוקי דעות עם הבעלים דניאל יאמר, עזבתי אחרי שלושה חודשים. בהפועל תל אביב באתי על תקן של מנהל מקצועי ואחרי חודש הבעלים באותה תקופה עזב. הקבוצה עברה לחיים רמון, שביקש ממני לקחת גם את החלק האדמיניסטרטיבי. הייתי הבעלים מבלי להביא כסף. עשינו שם עבודה נהדרת, הורדנו את התקציב ב־30 מיליון שקל, מ־48 ל־18. הקבוצה הייתה במרכז הטבלה".
ומה גרם לך ללכת? "כשהתחילו לדבר מאחורי גבי. אני איש עקרונות, דומיננטי, מתקשה לקבל החלטות של אנשים אחרים שלא קשורים לכדורגל. מאז אמרתי שאני לא רוצה לעבוד יותר אצל אף אחד".
והגעת לראשון. "כששמעתי שרביב ספיר בבעיות פה, פניתי לראש העירייה דב צור, נפגשתי איתו והוא הביע רצון גדול. ראש העירייה ואני ביחסים טובים. הוא האוהד הכי גדול של הקבוצה ולא מפסיד אף משחק. הלוואי שכל אנשי העיר היו כמוהו. גם הוא רוצה לעלות לליגת העל. אני עושה את המאמץ שלי, הוא עושה את שלו. אבל אין הבטחות בחיים".
ויש לך סיפוק בעבודה כאן? "יש. השנה הראשונה הייתה קשה, גם כי עברתי משבר אישי והתגרשתי. הייתי מרוכז מאוד במה שקרה בחיים האישיים שלי".
עד כמה זה השפיע על התפקוד שלך כבעלים בראשון לציון? "מבחינה מקצועית זה לא פגע, כי עשיתי מאמץ לעשות הפרדה. עובדה שהמערכת תפקדה. הקבוצה פעלה, הצליחה יפה וכולם קיבלו תמיד משכורות. ומתי זה קרה בראשון לציון?".
ומבחינת הנוכחות? "כן, זה פגע. לא הגעתי לכאן כמו שהייתי רוצה. עקרונית אני רוצה להגיע למתקן שלוש פעמים בשבוע חוץ ממשחקים, ובשנה שעברה לא הצלחתי בגלל הקשיים האישיים. אני גר בחיפה ולא היה קל להגיע עם הבלגן שהיה לי. ברור שמבחינה אישית זאת הייתה השנה הכי קשה בחיי".
ואתה כבר אחרי זה מבחינה רגשית? "כולה עברה שנה וזה לא היה דבר קל, אבל אנחנו מתגברים והכל בסדר - הדברים באמת הולכים בכיוון הנכון. השנה אני שואף להיות הרבה יותר נוכח באימונים ובמשחקים של כל מחלקת הנוער".
בתור מי שתמיד שידר שאפתנות, בראשון התחלת עם רמת ציפיות נמוכה. "אני מכיר במגבלות שלי. הייתי רוצה להיות בעלים של מכבי חיפה אבל אני לא יכול. אייל ברקוביץ' השחקן זה לא אייל ברקוביץ' המנהל. אני לא קופץ מעל הפופיק. לקחתי את ראשון כי אני יודע שאני מסוגל להחזיק קבוצה כזאת".
הסכם הרכישה שלך מול העירייה נראה כמו זכייה בפיס. קיבלת מועדון בתנאים חלומיים. "למה, יש מישהו שרצה את הקבוצה? העירייה רצתה להיפטר ממנה ואני קפצתי על ההזדמנות, כי ראיתי כאן פוטנציאל גדול".
מה עלול לשבור אותך ויגרום לך ללכת הביתה? "לא ישבור אותי כלום. אני פה על מנת להישאר. גם במסיבת העיתונאים הראשונה אמרתי שארצה להיות כאן עד גיל 80 אם אחיה ולא שיניתי את דעתי. מה רע לי פה? אנחנו אוהבים את העיר, אוהבים את המקום ואוהבים את השחקנים. כרגע אנחנו בעיקר מתקשים להביא את הקהל".
אולי זאת מחאה של התושבים נגדך? "נגדי? מה עשיתי להם? גם לרביב ספיר לא היה קהל, גם לפני כן לאיתן שלום לא היה קהל. הוא היה המלך של ראשון, לא?
"אז גם הוא לא הביא קהל. חצי עונה רצנו בצמרת ולא היה כאן בנאדם. החוכמה היא להביא אוהדים במחזור ראשון נגד אחי נצרת, שיבואו 2,000 איש. זאת לא חוכמה שבאו 6,000 צופים נגד מכבי תל אביב. אני מוכן לעשות איתכם עסקה: לפני כל משחק בית יבוא נציג של האוהדים ויקבל 100 כרטיסים חינם. נראה כמה יבואו".
בגדול, אתה לא מרוויח פה שקל? "על פי חוק אסור לי. אני מתפרנס ברדיו, בטלוויזיה. זה עסק שאתה יודע מראש שאתה לא מרוויח ממנו כסף. אתה יודע שאתה עושה את זה לשם האהבה, היצירה". קח במה פתוחה דבר לאוהדים. לעולם. "אני לא אדם מלוקק, לא תשמע ממני הכרזות. באתי לעבוד, באתי לבנות קבוצה ומערכת, לשלם משכורות ולעלות ליגה. יהיו הצלחות - האנשים יבואו, לא יהיו הצלחות - לא יבואו. לא אשקר את האוהדים, אני יודע מה זה כדורגל".