מכבי חיפה זכתה בשבוע שעבר באליפות שנייה ברציפות והעיר ראשל"צ יכולה להתגאות בנציג מהמועדון הירוק: תומר בסן, פיזיותרפיסט הקבוצה, שגדל במחלקת הנוער של הפועל ראשון לציון אבל בשל מאבק במחלת הסרטן נאלץ לתלות את הנעליים כבר בגיל 18.
20 שנה אחרי, בסן יכול להתגאות בחלק הלא מבוטל שלו בחגיגות שצבעו בשבוע שעבר את הכרמל ואת ליגת העל בכדורגל בירוק.
החיים על פי חיפה
בסן, שחוגג היום יום הולדת 38, מתגורר עד היום בראשל"צ ועושה מדי יום את הדרך מעיר היין לכרמל. "חייב לציין קודם כל שמכבי חיפה זה מועדון מדהים", פותח בסן את השיחה. "באמת שאין דברים כאלו".
"לגבי הנסיעות, זה קשה מאוד, אבל זו העבודה", מוסיף בסן. "כשיש אימוני בוקר אני לא יכול לשים את הילדים בגנים ובבתי הספר. בערבים, כשיש משחקים, אז אני רואה את כולם פחות וחוזר מאוד מאוחר הביתה. זה המחיר שכולנו משלמים. אני יכול להגיד לך שכל הלו"ז המשפחתי שלי נקבע לפי מכבי חיפה. חוגג ימי הולדת לילדים לפי תאריכי האימונים. חייב לתת יותר ממילה טובה לאשתי, שמפרגנת לי כל הזמן".
איך זה לשבת על הקווים ולצפות בשחקנים? אתה בלחץ ששחקן שלך ייפצע?
"יש לחץ גדול מאוד. מכבי חיפה היא מערכת לחוצה ומי שכאן חייב להבין את זה. זה חלק מהמקצוע, בא ביחד. בהרבה מקרים, שחקן עולה עם איזה כאב ואתה חייב להיות עם האצבע על הדופק. יש הרבה מאוד משחקים, גם באירופה, שאתה יושב ותוך כדי מחפש את השחקן, אפילו כשהוא ללא כדור, לראות אם הוא לא מושך רגל. כל היום אתה בבקרה. יש אמנם מערכות ג'י.פי.אס, אבל במחצית, למשל, אתה עובר שחקן־שחקן ושואל איך הוא".
ספר על העבודה שלך עם ברק בכר למשל.
"הוא בן אדם מדהים. לפני שהוא מאמן, קודם כל מנהיג ולידר. לזכותו ייאמר שהוא נותן חופש כמעט מוחלט למי שעובד איתו. ברגע שהוא סומך עליך, הוא הולך איתך. בגלל זה ההחלטות שאתה נותן לברק חייבות להיות מפורטות ומדויקות. יש מאמנים שאתה לא יכול כל רגע להפריע להם, אבל עם ברק כל הזמן אפשר לדבר, הייתי יכול להתקשר אליו גם ב־23:00 בלילה אם צריך".
בסן שיחק כדורגל עד גיל נוער, במחלקת הנוער של הפועל ראשל"צ, אבל נאלץ לפרוש בגיל 18, אז גילה גידול סרטני בראשו. "לא יכולתי לעשות שירות צבאי ועברתי תהליך שיקום ארוך. כימו, הקרנות, אבל גם פיזיותרפיה. וזה משך אותי. מצד אחד, רפואה ומדע. מצד שני, זה היחס החם, האחד על אחד, השיחות. לקחת בן אדם ממצב פיזי מוגבל להחזיר אותו למצב שהוא רוצה. באופי שלי אני ספורטאי, אז כשסיימתי את הלימודים - זה היה ברור שאני אהיה פיזיותרפיסט בקבוצה כלשהי. בתחילת הדרך עבדתי בקבוצת הכדורסל של גבעת שמואל, אבל נמשכתי יותר לכדורגל. הגעתי להפועל ראשל"צ, ובהמשך - בגיל 26 - הביאו אותי לבית"ר - הפיזיותרפיסט הכי צעיר בליגת העל".
ואיך השחקנים הגיבו?
"אני נכנס לחדר ההלבשה של בית"ר, בגיל 26. בית"ר הגדולה בתקופת ארקדי גאידמק, עם שמעון גרשון ועידן טל. והשחקנים שאלו: 'מי זה הילד עם הקוקו?', הם היו בהלם. השנים הראשונות היו קשות, הייתי צריך להוכיח את עצמי, להיכנס למעגל, ועשיתי זאת. ב־2017, כשהגיעה ההצעה ממכבי חיפה, התלבטתי, אבל ברגע שראיתי את התנאים והמתקן - הבנתי שמדברים פה בשפה של להתחרות על כל התארים, כל שנה. הבנתי שאני חייב להגיע לשם. גיא לוזון מונה אז למאמן ופנה אליי יחד עם ערן שדו, שהיום מאמן הכושר של נבחרת ישראל. לא יכולתי לסרב".
מספרים שהפכת לסוג של פסיכולוג לשחקנים.
"היום חדר טיפולים הוא בתוך חדר ההלבשה. כששחקן שם את בגדי האימון, הדבר הראשון שהוא מבקר בו זה חדר הטיפולים. אתה יכול לראות איך כל שחקן מגיע לאימון, אם הוא מצוברח, איך ישן בלילה. לפני שמטפלים בפציעה, אתה רוצה להבין מה עבר עליו. אתה מדבר איתו. אתה באמת חייב להיות כמו פסיכולוג. להיות קשוב לצרכים המנטאליים שלהם".
הכל בראש
בינתיים מכבי חיפה בדרך הנכונה, אולי אפילו תזכה איתה באליפות שלישית ברצף.
"הייתי במכבי חיפה גם בשלוש השנים הפחות טובות. להיות במכבי חיפה שעכשיו היא מצליחה, והכל דופק כמו שעון, זה הרבה יותר טבעי מאשר קודם לכן. כאיש צוות, הדרישות ממך יותר גבוהות כשאתה מצליח. שיחקנו העונה 55 משחקים בכל המסגרות ובכל משחק אתה צריך להביא את השחקנים במצב הפיזיולגי הכי טוב שלהם. המערכת דורשת שיהיו מינימום פציעות".
יש דרישות יותר גבוהות מהכוכבים הגדולים, עומר אצילי וצ'ארון שרי למשל?
"לא. לא עושים הפרדה. במכבי חיפה הדרישה הסטנדרטית היא מקצוענות ברמה הגבוהה ביותר. דורשים מכל שחקן לעבור טיפולים. כל אחד מחויב במסאז', אין דבר כזה שהוא לא רוצה. בנוסף, יש לעשות חדר כושר, חיזוקים ולעבור על תזונה נכונה".
מה לגבי סיפור פיקנטי?
"יש מלא. קבל אחד. היינו במשחק בגיאורגיה בגביע אירופה. שחקן שלא אזכיר את שמו, אמר שהוא לא יכול לשחק בגלל כאבים. באתי לד"ר שלנו והתייעצתי. ראינו שרפואית הוא בסדר, אז החלטנו להביא לו שני אקמולים ולהגיד לו שזה כדור חזק אחר. בסוף כנראה הכל פסיכולוגי. השחקן סמך עלינו, שיחק 90 דקות והיה מצטיין המשחק".
לסיום, יש הרבה שחושבים שדור השחקנים בשנות ה־2000 יותר שביר ופציע מהדור הקודם. מה דעתך בנושא?
"דור השחקנים של היום הוא הרבה יותר מודע לגוף שלו. רפואת הספורט היא הרבה יותר מתקדמת. אם פעם שחקן היה אומר שכואב לו השריר, היו מבקשים ממנו לא להתבכיין. היום המערכת רוצה לשמור את השחקנים בריאים, אומרים לשחקן לנוח".
