גם פרדריק בורדיון מכנה את מה שקרה לו בחצי השנה האחרונה במכבי ראשל"צ "סיפור סינדרלה".
המתאזרח בן ה-28 התחיל את העונה בבית, ללא קבוצה, אבל עם שחרורו של דבון סאנדלר הוא הוחתם ב'בבית מכבי' על חוזה לחודשיים בלבד. לאט לאט, מעוד שחקן בסגל של גיא גודס הפך הגארד משום מקום לשחקן חמישייה ולאחד הברגים המרכזיים בקבוצה שמדורגת במקום השלישי בליגת העל. בראשל"צ היו כל כך מרוצים מהבינגו, שהחליטו  לאחרונה להעניק לבורדיון הארכת חוזה לא רק עד לסיום העונה, אלא למשך שנה וחצי נוספות.
בורדיון. מהרגע הראשון התחבר למערכת הכתומהבורדיון. מהרגע הראשון התחבר למערכת הכתומה
בורדיון. מהרגע הראשון התחבר למערכת הכתומה
(צילום: עודד קרני, באדיבות המועדון)
"זה לא הגיע משום מקום", מספר השחקן ומגולל איך בעצם נחת ב'בית מכבי'. "כבר אחרי הפיינל פור שמכבי ראשון השתתפה בו בעונה שעברה, גיא גודס אמר לי שהוא רוצה אותי וסיכמנו שנעבוד יחד בעונה הקרובה. מפה לשם, זה לא הסתדר בתחילת הקיץ כי בראשון החליטו שהם רוצים עוד אמריקאי במקום שחקן ישראלי. די התאכזבתי, אפילו כעסתי. אחר כך הם קראו לי חזרה. הייתי צריך להתאמן שבועיים, לחזור לכושר, אבל היה לי מהרגע הראשון חיבור מיידי עם השחקנים. מבחינת היכולת, אני חושב שהמשכתי את מה שהראיתי בעונה שעברה עם אילת. לא חושב שהיו הפתעות".

עשה עלייה במקרה

הוא נולד בצרפת להורים ממוצא יהודי וכבר בגיל צעיר ידע שהוא רוצה להיות כדורסלן מקצועני. כנער למד ב-INSEP, האקדמיה למצוינות בספורט הצרפתית. "הייתי חוזר לשם היום ועושה את המסלול שוב", אומר בורדיון. "יצאו משם כוכבי ענק כמו טוני פארקר ובוריס דיאו. אני שיחקתי במחזור עם לאו וסטרמן שהיום בפנרבחצ'ה ואוון פורנייה, שחקן חמישייה באורלנדו מה-NBA. זה היה מדהים. חושבים 24/7 על כדורסל. אתה קם בבוקר, אוכל ארוחת בוקר והולך לאימון. אחר כך שלוש שעות לימודים, ארוחה נוספת ושוב אימון. ככה כל יום במשך שלוש שנים. בחופשות שלך אתה מתאמן עם הנבחרות הצעירות. בקיצור, חוויה".
אחרי כמה שנים בליגה הצרפתית, מרביתן באנטיב ובשאלון, החליט לעלות ארצה ולשחק בישראל. "את האמת, זה קרה די במקרה" מודה בורדיון, שזכה לכינוי 'פרדי' על ידי חבריו לקבוצה. "טרה סימונס, ששיחק אז בגלבוע/גליל והיה הרבה שנים בארץ, הכיר אותי וסיפר לי שאני יכול להגיע ארצה ולעשות עלייה בגלל שאני יהודי. בכלל לא ידעתי שזה אפשרי. עם הכדורסל, זה היה באמת דבר נהדר שקרה לי".
והיום ישראל היא כבר המדינה השנייה שלך.
"למה שנייה? ראשונה. אני מבלה פה יותר זמן מאשר בבית ליד ההורים שלי. אני אוהב פה הכל. את מזג האוויר, האנשים, האוכל, המדינה. כל החברים שלי שמגיעים לכאן לביקור, אומרים לי שהם רוצים להישאר".
וההורים?
"אמא שלי הגיעה לכאן כבר ארבע פעמים ומחכה שאחתום על החוזה לעונה הבאה כדי שהיא תבוא לישראל שוב".
ראשל"צ היא התחנה השלישית של בורדיון (1.93 מ') מאז הגיע לארץ. אחרי חצי שנה במכבי חיפה ב-2017, אשתקד הוא שיחק בהפועל אילת ורשם מוצעים של 8.7 נקודות ו-2.3 ריבאונדים למשחק, כאשר הוא מדייק ב-40 אחוז מחוץ לקשת. בראשל"צ הוא כבר מקבל ממוצע של 25 דקות לערב ותורם 7.9 נקודות ו-2.3 ריבאונדים.
"הצעד קדימה שעשיתי באילת, מאוד תרם גם לביטחון שלי", משתף בורדיון. "כמובן שגם בראשון השתפרתי ולדעתי הם מאוד התרשמו ממני אחרי שעזרתי להם ביורוקאפ. עד העונה לא שיחקתי במפעל הזה, אבל הבנתי שהסגנון שלי מאוד 'אירופאי'. לשחק מול גבוהים, במשחק עומד ולא במשחק ריצה שמבוסס רק על גארדים, זה באמת עזר לי להפוך לשחקן מרכזי בקבוצה גם בליגה".
הופתעת שזכית לקבל הארכת חוזה באמצע העונה?
"האמת שאני עדיין מחכה לו כי עוד לא חתמתי רשמית, אבל זה יקרה בקרוב. זה מראה שהמועדון מאוד רוצה אותי, ועבור שחקן זו תמיד הרגשה טובה".
עושה רושם שיש לך חיבור מצוין עם גודס.
"אני חייב להגיד לו תודה. הוא דחף כדי להחתים אותי ומהיום הראשון  הראה כמה הוא מאמין בי. במשחק הראשון קיבלתי 17 דקות ובשני כבר הפכתי לשחקן חמישייה. גיא נותן לי המון ביטחון".

בלי לחץ

ראשל"צ אמנם לא מזכירה את הקבוצה התוססת מסיום העונה שעברה (שאגב דורגה רק במקום השישי לאחר העונה הסדירה), אבל היא מאוד יעילה ומדורגת בטבלה רק אחרי מכבי ת"א והפועל ירושלים. "סוד? לא חושב שיש אחד כזה. אנחנו פשוט נותנים 100 אחוז מאיתנו ובאמת עובדים קשה", מסביר בורדיון. "יש גם חיבור מאוד טוב בין שחקנים שנשארו מהעונה שעברה לבין החבר'ה החדשים שהגיעו. גם הצירוף האחרון של ג'יימס קלי במקום ג'ונתן וויליאמס מאוד חיזק אותנו".
בורדיון. חיבור טוב עם גודס בורדיון. חיבור טוב עם גודס
בורדיון. חיבור טוב עם גודס
(צילום: עודד קרני, באדיבות המועדון)
רק שזה נראה שמכבי וירושלים נמצאות בליגה משלהן.
"הם ברמה מעל היתר, אתה צודק, גם בגלל שיש להן סגל הרבה יותר רחב מאחרות. למכבי, למשל, יש לדעתי 18 שחקנים וכולם ברמה הכי גבוהה. למרות זאת, במשחק אחד, בטח בפיינל פור או בגביע, הכל אפשרי. זה אולי מה שכל כך יפה כאן, גם אם יש כאלה שלא אוהבים את השיטה".
ויש לכם את ירושלים על הראש בעוד פחות מחודש בחצי גמר הגביע.
"אנחנו באמת מגיעים בלי לחץ. המשחק הוא ביד אליהו, אבל ירושלים כבר ניצחה שם את מכבי ת"א, כך שעדיין היתרון בצד שלהם. לטעמי אם יש לחץ, הוא על ירושלים. אנחנו מגיעים לתת 100 אחוז ויודעים שאם נשחק טוב 40 דקות - הכל אפשרי. אנחנו קצת מגמגמים לאחרונה, אבל אני סומך על כולם שנגיע לישורת האחרונה בכושר מצוין. זו לפחות המטרה".

פרסום ראשוני: 08:33 , 24.01.20