פיטר פלצ'יק רגיל להתמודד עם אתגרים מגיל קטן. גם כאשר ניצח וזכה להכרה לאחרונה בטורניר הג'ודו באבו דאבי, זה לא היה פשוט. הספורטאים הישראלים לא הורשו להציג בטורניר את דגל והמנון המדינה והשתתפותם הייתה מוטלת בספק- אבל לבסוף הוא הביא למדינה כבוד גדול וחזר עם מדליה.
כאמור, פלצ'יק, שגדל בראשון לציון, רגיל להתמודד עם אתגרים גדולים מכך. הוא נולד בחצי האי קרים, וכשהיה בן שלושה חודשים בלבד נפטר אביו ממחלה קשה. "עד היום יש לי רק תמונת פספורט שלו" הוא אומר בצער. חצי שנה לאחר מותו של האב החליטה אימו לעזוב את כל מה שהכירה, ולעלות לישראל.
אבל גם בישראל לא מצאו מנוחה ונחלה. האם התקשתה למצוא עבודה בארץ, ולכן נאלצה לעבור לארה"ב כדי לפרנס את בנה. פיטר, עוד לא בן שנה, נשאר לחיות עם סבו וסבתו בראשון לציון, עיר מגוריו עד היום. "לאורך שנות ילדותי, עד בית ספר היסודי, אני הייתי בראשון לציון ואמא הייתה בארה"ב", הוא נזכר.
אם לא די בכך, פלצ'יק סבל בילדותו מבעיות בריאותיות, שהשפיעו בעיקר על המפרקים והעצמות בגופו. הסב, שרצה לעזור לנכדו, שלח אותו בגיל חמש למועדון הג'ודו הקרוב לביתו, בניהולו של פאבל מוסין (מאמנו עד היום), כדי שזה יעזור לו בחיזוק הגוף- ולא ידע שהוא בעצם בונה לנכדו קריירה.
"היה חשוב לו שאכנס למסגרת", נזכר פלצ'יק. "על מנת לשקם אותי מבחינה גופנית, והוא החליט שהכי טוב זה ג'ודו, כי יש שם כבוד ומשמעת. סיבה נוספת היא שהייתי ילד מאוד שובב, ואז את כל האנרגיות והאגרסיות שהייתי צריך להוציא - הוצאתי באימונים. זה מה שהחזיק אותי ופיתח אותי".
ואיך זה להעביר את שנות הילדות ללא אמא?
"גרנו בחצי האי קרים ואחרי שאבא נפטר, אמא החליטה לעלות לישראל. היו לה כאן רק דודים והיא לקחה תינוק בן תשעה חודשים ועלתה לבד לארץ. אתה מבין אילו עוצמות צריך בשביל מעבר כזה? לגבי הנסיעה שלה לחו"ל, אני מבין, היא רצתה את הכי טוב בשבילי. היא לא עשתה זאת בשביל עצמה, אלא כדי שיהיו לי חיים טובים".
לאחרונה עבר פלצ'יק להתגורר בבית הוריה של אשתו, והסב עבר לעפולה. "אני חייב לו הרבה. עד היום הוא מתקשר אליי לפני כל תחרות ואומר כמה מילים כדי לדרבן. אני אוהב אותו מאוד".
כאמור, מה שהתחיל כחוג לילדים הפך למקצוע, ובגיל 15 הצטרף פלצ'יק לנבחרת ישראל. כבר באליפות אירופה הראשונה שלו לקדטים הוא סיים במקום חמישי, מרחק ניצחון ממדליה. "מאותו רגע התחלתי להאמין בעצמי, ידעתי שאני מסוגל להיות הכי טוב. התחרות ההיא שינתה לי את דרך המחשבה, והחלטתי ללכת עם הג'ודו הכי רחוק שאני יכול - ולהגיע לפסגות הכי גבוהות".
ב־3 באפריל 2016, כפי שמקועקע על זרועו השמאלית, פלצ'יק התחתן עם בחירת לבו דניאל יולזרי, לאחר זוגיות של שבע שנים. הם הכירו במסעדה, במהלך אירוע שפיטר כלל לא היה אמור להגיע אליו. אמה של יולי שוחחה עם אביו של אחותו החורגת. האם סיפרה שפיטר מוצא חן בעיני בתה, ביקשה את מספר הטלפון, והשאר היסטוריה.
בתחילה פלצ'יק הציב תנאים לקשר, שהתקיים בשעות שבהן הוא לא היה באימונים. "אולי זה הקסם שלנו. אנחנו לא זוג רגיל והיא תומכת בי כל הזמן, היא מדהימה. בלעדיה שום דבר לה היה קיים. היא רואה את כל השידורים ואומרת לי למה לא עשיתי ככה או אחרת בקרב".
לא רק אשתו וסבו מלווים אותו לאורך כל הדרך, אלא גם האם, שבנתיים התחתנה מחדש. "איסר, אבי החורג, הוא בשבילי אבא לכל דבר", הוא מסביר. "הוא ואמא עוזרים ותומכים בי, שותפים לקריירה. מתרגשים איתי לאורך כל הדרך. רק שלאמא קצת קשה לצפות בתחרויות".
מה זאת אומרת?
"קשה לה לראות שמרביצים לבן שלה, היא יכולה לשבור את מסך הטלוויזיה אם אני מפסיד. היא מגיעה בעיקר לאליפויות ישראל. אני כבר מזהה אותה, היא זו שצועקת הכי חזק מהיציע".
כאמור, התחרות האחרונה בה הייתה גראנד סלאם אבו דאבי, שתפסה לא מעט כותרת בגלל האיסור על הספורטאים להציג כל סממן ישראלי. למרות האיסור, ספורטאי המשלחת הישראלית זכו ב-5 מדליות, מה שהגדירה שרת התרבות והספורט, מירי רגב, כ"אצבע בעין של המארגנים".
בטורניר זכה פלצ'יק במדליית ארד- מדלייה ראשונה שלו בטורניר בסדר גודל כזה. "מבחינתי, עם כל הכבוד לעניין הלאומי, קודם כל זכיתי במדליה יוקרתית" הוא אומר.
לא הפריע שאתה צריך להצניע את הזהות הלאומית שלך?
"תאמין לי שכולם ידעו שאנחנו ישראלים, אי אפשר להסתיר את זה. לא היה נעים להתחרות ללא הסממנים הישראליים, אפילו די מרגיז, אבל חוץ מזה, כולם דאגו שנרגיש הכי טוב שאפשר. דאגו לשכן אותנו במלון עם כל יתר הספורטאים, שלא נרגיש לרגע אאוטסיידרים".
ובאמת לא הרגשתם?
"ממש לא, הסיפור היה יותר בדרגים הפוליטיים. אני ספורטאי, המטרה שלי היא לעלות למזרן ולהילחם. כולם ידעו שם שאני מייצג את ישראל, גם בלי הדגל, וידעו שאני נלחם למען המדינה שלי" הוא מסכם.
