זמני כניסת ויציאת שבת בראשון לציון: השבת של ה-5 ביולי בראשון לציון, ח' בתמוז התשפ"ה, תיכנס ביום שישי בשעה 19:31 ותצא למחרת בשעה 20:22. צאת השבת לרבינו תם: 21:17.
פרשת חקת
חינוך מתוך קבלה ואמון
השבוע אנחנו קוראים את פרשת חוקת. בפרשה זו יש מצווה תמוהה -פרה אדומה : "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה... וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה…"
מדובר בפרה אדומה, ששורפים את אפרה כדי לטהר אדם שנטמא למת. אבל מה שהכי מפתיע – זה האבסורד הפנימי שבמצווה הזו: מי שטמא – נטהר, ומי שמטהר אותו – בעצמו נטמא. חז"ל מסבירים שזו מצווה שאין לה הסבר שכלי. גם שלמה המלך, החכם מכל אדם, הודה: "אמרתי אחכמה – והיא רחוקה ממני".
אז למה התורה מצווה אותנו על מצוות כאלה? כדי ללמד אותנו שלא הכול בחיים צריך להבין – כדי לפעול נכון. יש ערך בקבלה, באמון, בציות. זה לא פחות חשוב מהבנה שכלית. וכאן מתחיל הקשר לעולם החינוך. כאשת חינוך, בעולם שלנו, במיוחד החינוכי, אנחנו אוהבים להסביר הכול: לשכנע, להוכיח, לנמק. אבל לפעמים – דווקא המקומות שבהם דורשים מהתלמידה לקבל, לפעול מתוך אמון ולא מתוך הבנה מלאה – הם אלה שבונים לה את עמוד השדרה הפנימי. חינוך אמיתי לא נמדד רק בכמה הילד יודע – אלא בכמה הוא סומך, כמה הוא מאמין, כמה הוא עושה גם כשהלב לא לגמרי מבין.
סיפור קצר שממחיש את זה: רבי חיים מוולוז'ין, מגדולי הדור, נודע כמחנך דגול. באחת מישיבותיו היה תלמיד שלא הצטיין בלימוד. לא הבין מהר, לא הבריק בתשובות. אך רבי חיים המשיך להשקיע בו במסירות. כשתמהו תלמידיו מדוע, ענה: "אתם מחפשים מי שמבין. אני מחפש מי שמקבל". ואכן – אותו תלמיד הפך ברבות השנים לרב קהילה אהוב ולמחנך עצום. לא מפני שהיה הגאון הכי גדול – אלא כי פעל מתוך מחויבות, ענווה וקבלה.
אני רוצה לקחת את המסר לעוד תובנה. המסר של פרשת חוקת לא מדבר רק על אמונה כלפי שמיים, אלא גם על אמון אנושי – במיוחד בעולם החינוך. לפעמים תלמידה לא מבינה למה נדרש ממנה דבר מסוים – סדר יום, התנהגות, משמעת. ולפעמים גם מורה לא תמיד מבינה את הבחירות או הקשיים של תלמידה. אבל ברגע שיש אמון – אפשר להמשיך ללכת יחד גם כשלא הכול ברור. כשהתלמידה סומכת על המחנכת – היא תסכים להקשיב גם כשהלב מתנגד. וכשהמורה מאמינה בתלמידה – היא תמשיך להשקיע גם כשהתוצאות עוד לא ניכרות.
חינוך אמיתי נבנה לא רק על הבנה – אלא על הקשר. ולפעמים, דווקא האמון בשעה של חוסר הבנה – הוא שמחולל את השינוי הגדול.
לסיום – המסר לכולנו:
פרה אדומה מלמדת אותנו עקרון נצחי: לפעמים דווקא כשלא מבינים – אך פועלים מתוך אמונה – מתרחש החינוך האמיתי. וזה תפקידנו כמחנכים: לא רק ללמד – אלא לחנך. לא רק להסביר – אלא גם לבנות אמון. לא רק להעביר ידע – אלא להנחיל עמוד שדרה של מחויבות ודרך. כי כמו בפרשת חוקת – לפעמים, מה שמטהר – זה דווקא מה שלא מובן.
את הפרשה השבוע נקרא בכוונה מיוחדת לזכות החטוף בר קופרשטיין בן ג'וליה שעדיין נמצא במנהרות חמאס בעזה. כולנו מייחלים ומקווים לשובו במהרה, יחד עם כל חטופנו!
שבת שלום
