את ליל הסדר חוגגת הרבנית ברוריה ביננפלד בביתה בגבעת וושינגטון כשהיא מוקפת בעשרות ילדים ונכדים, אך עם געגוע עמוק בלב לאביה הרב חיים דרוקמן ז"ל, ממייסדי הציונות הדתית, שנפטר לפני כשלושה חודשים.
במשך עשרות שנים לפני הקורונה נהגו בני המשפחה המורחבת לעשות את החג בביתם של ההורים ביישוב מרכז שפירא הסמוך לקרית מלאכי. לפעמים הבית היה צר מלהכיל את מאות האורחים והם היו שוכרים את האולם של בית הכנסת כדי לשבת יחד סביב שולחן החג ולספר את סיפור יציאת מצרים כמיטב המסורת מאב לבן.
"אני זוכרת את ההכנות המרובות לחג בבית של ההורים", מספרת ביננפלד. "היינו מנקים ומבשלים ואבא תמיד היה יושב ולומד. עכשיו זה לא קורה. אין פה שאלה, האור הגדול של הבית כבה וזה עצוב לכולנו".
את החוסר הענק מנסה ביננפלד למלא בהמשך השליחות שהטיל עליה אביה לפני כשלושה עשורים. הרב דרוקמן, שהקים מיד אחרי קום המדינה את ישיבת "כרם ביבנה", הורה לבתו ולבעלה הרב עוזי להמשיך את מורשתו ולפתוח מדרשה לבנות בגבעת וושינגטון. מאז מנהלים בני הזוג ביננפלד את מדרשת "אורות עציון" שם למדו אלפי צעירות יהדות ומורשת.
"אבא חסר לי מאוד בכל יום", אומרת הרבנית ביננפלד. "אני מתגעגעת אליו געגועים עצומים כבת לאב וגם כבת לאב הרוחני של רבים במדינת ישראל".
בימים אלה, כשהעם קרוע ומפולג בעקבות הרפורמה המשפטית אותה מובילים בין היתר אנשי הציונות הדתית, היא מתגעגעת אליו אפילו יותר. "אני מאמינה שאבא היה מוצא את הדרך לעשות דברים בשלום", אומרת ביננפלד. "אני מעריכה שהוא היה סבור שהרפורמה הכרחית אך מנגד היה אומר שאחדות העם חשובה יותר ושצריך למנוע את מלחמת האחים שיש פה".
"אנחנו לא חיים פה לבד"
בחג פסח בשנה שעברה אושפז הרב דרוקמן בבית החולים ושוחרר לאחר מספר ימים. בחודש נובמבר חגג הרב את יום הולדתו ה-90 באירוע חגיגי שהתקיים בבנייני האומה בירושלים במסגרת ועידת החינוך של מרכז ישיבות בני עקיבא. בשיאו של הערב עלה הרב אל הבמה כשהוא בכיסא גלגלים ותלמידיו מלווים אותו בשירת "אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך". זמן קצר לאחר מכן, ב-25 בדצמבר, נפטר הרב ככל הנראה מסיבוכים של נגיף הקורונה.
עשרות אלפי אנשים, ביניהם חברי כנסת ושרים בהווה ובעבר, הגיעו לבית העלמין במושב משואות יצחק כדי לחלוק לו כבוד אחרון. "לאבא היו דעות מוצקות בקשר לעם ישראל ולארץ ישראל, אבל גם היריבים בזמנו מהצד השמאלי העריכו אותו ונתנו לו כבוד", אומרת ביננפלד.
"שר החינוך לשעבר ויו"ר מרצ, יוסי שריד, עם כל היריבות שהייתה ביניהם, העריך אותו והיה אף מיודד איתו. לא היו לו מלחמות עולם כמו שיש היום. בזמנו כשאבא היה ראש מערך הגיור יצא נגדו אחד מהחרדים. אחד העוזרים של אבא אמר אז שאנחנו יוצאים למלחמה, ואבא השיב לו שלא יוצאים לשום מלחמה, אלא חושבים איך עושים את זה בטוב".
במשך כ-60 שנים שימש הרב דרוקמן כרב היישוב מרכז שפירא ורעייתו שרה שימשה כרופאת משפחה. לבני הזוג נולדו עשרה ילדים, כולם שמרו אמונים למורשתו. "אבא זכה בכך שכולנו מזדהים עם דרכו וגם ממשיכים אותה", אומרת ביננפלד. "במשך כל השנים שהיה הרב של היישוב לא הייתה שם מריבה אחת. אבא היה גם מקרב לבבות ואפילו קיבוצניקים חילונים היו מגיעים אליו כדי לשמוע אותו".
מה לדעתך הוא היה חושב על המצב היום במדינה? האם הוא היה מצליח גם היום לחבר בין הפלגים?
"אני לא יודעת להגיד מה אבא היה חושב על המצב אבל אני יכולה להעריך שלדעתו הרפורמה המשפטית מתקנת איזשהו עיוות שיש היום במדינה. מצד שני, לאבא היה מקום של הקשבה, סבלנות, הכלה ואהבת הבריות".
איך לדעתך הוא היה מייעץ לתלמידיו הרוחניים כמו למשל בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן להתנהל בימים אלה?
"אבא שלי תמיד היה בעניין של הקשבה ושיח ולהגיע להסכמות. אני מעריכה שאבא, עם הכישרון שלו, היה מצליח להעביר את המסרים של הרפורמה אבל מצד שני מבין שיש לנו עם שצריך להיות מאוחד וצריך לרוץ איתו ביחד. גם הרמטכ"ל וגם ראש המוסד אמרו עליו במהלך השבעה שאבא ידע תמיד להקשיב".
יכול להיות שהוא היה קורא לעצור את הרפורמה בשם האחדות בעם?
"אבא תמיד אמר שאת החושך לא מגרשים במקלות ושצריך להוסיף אור. אבא אמר שאנחנו צריכים להיות עם אחד ודיבר על משל שמופיע בגמרא על אדם שיושב בספינה בתוך ים ועושה בה חור. באו אליו אנשים ושאלו אותו למה הוא עושה חור והוא ענה שמדובר בתא שלו. הנמשל הוא מה שקורה היום במדינה - אי אפשר לעשות חור בספינה ובד בבד להטביע את כולם. אבא אמר שצריך להתנהל פה עם כולם כי אנחנו לא חיים פה לבד".
"לא נכתיב לנשים איך להתלבש"
ביננפלד מנהלת כאמור את המדרשה לבנות על ערכי הציונות הדתית שהנחיל אביה. "אבא ראה את החזון בהקמת המדרשה לבנות בגבעת וושינגטון דווקא בסמיכות לישיבת 'כרם ביבנה', אותה ייסד לפני 70 שנה, ואני גאה להמשיך את המורשת שלו.
"כבר 28 שנים שאנחנו מנסים להכין בנות צעירות אחרי תיכון, שירות לאומי או צבא לחיים בוגרים. הן לומדות שיעורים ביהדות, תורה, מורשת וערכי משפחה. זו זכות גדולה עבורנו. בכל שנה יש לנו מחזור עם עשרות בנות. השנה למשל יש לנו כ-50 בנות. יש לנו תלמידות שהגיעו בעקבות האמהות שלהן. היו זמנים שהבנות היו נוסעות פעם בשבוע למרכז שפירא ללמוד שיעור אצל אבא".
חלק מההתנגדות לרפורמה כולל את "מצעד השפחות" אותו מובילות נשים שחוששות כי מעמד האישה ייפגע עוד יותר. כמי שמחנכת אלפי צעירות, החשש לדעתך לגיטימי?
"זה לא פשוט, בוודאי שצריך להרבות אהבה ולנסות להגיע להידברות. אף אחד לא חושב איך מחר נוכל להכתיב לנשים איך להתלבש. מצד שני, זה שאין רצון היום לשרת בצבא זה לא דמוקרטיה בעיניי".
"הרגשנו אותו קרוב"
את ליל הסדר היא תעשה כאמור בביתה ותארח עשרות מבני משפחתה, כפי שנהגו הוריה לעשות בביתם עד לפני כשלוש שנים עם פרוץ משבר הקורונה. "אבא תמיד הקפיד להישאר חלק מהחיים שלנו והגיע לכל האירועים, לחתונות ולבריתות", נזכרת ביננפלד. "הוא הכיר את השמות של כל הנכדים ואני מדברת על כך שיש לו קרוב ל-200 צאצאים. מאז מותו אני מבינה עוד יותר שהוא היה פלא מוחלט".
איזה אבא הוא היה בילדותך?
"כשהייתי קטנה אבא היה תמיד עסוק בשליחותו הציבורית. לא הייתי אומרת שהוא היה מגיע איתי לטיולים או למסיבות סיום בבית הספר אבל הוא ליווה אותי, היה איכפתי ותמיד נמצא בסביבה. הרגשנו אותו תמיד ברקע".
קראו גם:
חלק בלתי נפרד מזיכרונות הילדות שלה כולל היכרות עם דמויות בכירות בפוליטיקה וביהדות. "גדלתי לצילו של הרב צבי יהודה קוק שנחשב לרב הדור בציונות הדתית", אומרת ביננפלד. "אבא שלי היה בן בית אצלו ואת בר המצווה של אחי חגגנו בביתו. בחתונה שלי נכחו נשיא המדינה לשעבר חיים הרצוג והרבנים הראשיים במדינה. כשאחותי נישאה היו הרב עובדיה יוסף וראש הממשלה לשעבר אריאל שרון בין האורחים".
למדת עליו דברים חדשים מאז שהוא נפטר?
"זה לא להאמין, אני שומעת כל הזמן סיפורים מופלאים ומדהימים אודות חייו. אבא זכר כל אחד והיה מוכן לעזור לכל אחד והתאמץ עבור כל אחד במדינה".
