שוב זה קורה: מטופל הגיע לקופת חולים בחולון ואיים על חיי הצוות הרפואי כשהוא מצויד ברובה אוויר. באופן אירוני ועצוב מדובר באותה מרפאה בה נרצחה האחות טובה קררו ז"ל, ולנוכח ריבוי מקרי האלימות נגד הצוותים הרפואיים, בתה של קררו, נופר קררו־אסלן, שמקדמת חקיקה בתחום, זועמת: "אם באותה מרפאה בה תלויה התמונה של אמי המנוחה עדיין מטופל מעז להיכנס עם נשק מכל סוג, אז זו תעודת עניות למדינה שלנו. הפכנו לחברה אלימה".
"חיי האחיות והרופאים הפקר"
זה קרה ביום שלישי בשבוע שעבר. בשעת אחר צהריים הגיע מטופל למרפאת שיכון עממי ברחוב קפלן בחולון, בה נרצחה לפני כחמש שנים האחות טובה קררו לאחר שאשר פרג', קשיש שקיבל ממנה חיסון (ושם קץ לחייו לאחר שהורשע ברצח) הצית אותה וגרם למותה. המרפאה קרויה היום על שמה של קררו ז"ל, אך למרות הזיכרונות הקשים במרפאה, המטופל לא חשב פעמיים כששוב גרם לאירוע אלימות חמור במקום.
על פי עדי ראייה, האיש דרש טיפול תרופתי שאינו זכאי לו, וכשסורב החל לאיים על חייהם של עובדי המקום ואף איים לפגוע בעצמו, כל זה בעודו מנפנף ברובה איירסופט, שבדיעבד התגלה שלא היה טעון בתחמושת.
בשלב מסוים הצליחה הרוקחת שהייתה נתונה לאיומיו להימלט מהמקום והזעיקה את עזרת מאבטחי המרפאה ואת המשטרה. בזמן שהמאבטח ניסה להרגיע את האיש, הגיעו שוטרי תחנת חולון למקום והשתלטו עליו. האיש נעצר ונלקח להסתכלות.
האירוע נמצא בבדיקה, ועבור בתה של קררו, נופר, שפועלת למען קידום חוקים להגנה על צוותים רפואיים, מדובר בתזכורת נוספת לכך שחייהם של נותני שירות בכלל וצוותי רפואה בפרט, הפכו להפקר.
"כששמעתי על זה, ברגע אחד חזרתי ל־14 במרץ לפני חמש וחצי שנים. זה ממש העלה פלאשבקים. אין לזה שום הסבר רציונאלי, אבל האדמה נשמטה מתחת לרגלי. זה כל כך זעזע אותי ונלחמתי בעצמי לא לנסוע לשם".
כבר שנים את פועלת למען קידום יוזמות לשמירה על הצוותים הרפואיים. כיצד זה השפיע עליך?
"אני כל כך הרבה שנים מנסה למצוא נחמה, חושבת שלפחות המקרה של אמא העלה את המודעות לאלימות נגד צוותים רפואיים, אבל אז קורה מקרה כזה ובמבחן התוצאה כלום לא השתנה. אם באותה מרפאה בה תלויה התמונה של אמי עדיין מעז מטופל להיכנס עם נשק מכל סוג, אז זו תעודת עניות למדינה שלנו. הפכנו לחברה אלימה".
אלימות כלפי רוקחים
גם יו"ר הסתדרות הרוקחים, דויד פפו, התייחס למקרה: "אסור בשום פנים ואופן שבתי המרקחת יהפכו לשדה קרב. זאת לא הפעם הראשונה שאנו עדים למקרה של אלימות קשה עם סכנת חיים ממשית לרוקחים. אנחנו חוזרים וקוראים למשרד הבריאות ליזום חקיקה משמעותית שתרתיע ותמנע את מקרה האלימות הבא ותאפשר לאנשי הצוות הרפואי לעבוד בסביבה מוגנת, הן בקופות החולים והן בבתי המרקחת הפרטיים".
פפו לא טועה, זו בהחלט לא הפעם הראשונה בה רוקח, או כל איש צוות רפואי, נמצא בסכנה.
אם בתקופת הקורונה הייתה תחושה כי "המלאכים בלבן" מקבלים את הכבוד הראוי להם, הרי בשלב זה ברור לכולם כי בשעת לחץ ומצוקה הם הקורבנות הראשונים שלעברם נשלחים חיצי הזעם.
דקירה באסף הרופא
גם בבית חולים "שמיר־אסף הרופא" מכירים את התופעה המכוערת, כאשר הצוותים שם מתמודדים עם אלימות מילולית על בסיס יומי, וכן אלימות פיזית שלא פעם מסכנת את חיי הצוותים.
בתחילת השנה הגיע לבית החולים תושב סודן, אושייר באחיט, שהחזיק רישיון זמני לביקור בישראל. במהלך התקופה בה שהה בארץ, הוא אושפז מספר חודשים במרכז הרפואי הגריאטרי "שמואל הרופא", כאשר במהלך אשפוזו פגע בעצמו באמצעות התחשמלות וכתוצאה מכך נגרמה לו כוויה חמורה שבסופו של דבר אילצה את הרופאים לכרות את כף ידו הימנית. על פי כתב האישום בו הורשע, באחיט כעס על הצוות הרפואי, כיוון שחשב שלא היה צורך בכריתת כף ידו, וגם בשל סירובו של בית החולים להאריך את תקופת האשפוז שלו.
לאחר שחרורו הגיע באחיט לבית החולים כשהוא מצויד בסכין, נכנס למחלקה בה היה מאושפז וצעד לעבר עמדת האחיות בה עבדה באותה העת אחות. באחיט דקר אותה בעוצמה רבה בבטנה. כתוצאה מהדקירה נגרמו למעי האחות פגיעות רבות והיא הובלה במצב קשה לבית חולים שמיר־אסף הרופא הסמוך, שם עברה שני ניתוחים וטיפולים רפואיים נוספים. האחות אושפזה למשך פרק זמן ממושך במחלקה לטיפול נמרץ, כאשר בחלק מהזמן הייתה מורדמת ומונשמת וגם לאחר שחרורה נדרשה להמשך טיפול.
שופטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד מיכל ברנט הרשיעה את באחיט בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ואיומים, וגזרה עליו שמונה שנות מאסר ותשלום פיצויים בגובה של 110 אלף שקלים לאחות שתקף.
בפסק הדין ציינה: "נסיבות ביצוע העבירה הן חמורות ביותר. העבירה הופנתה כנגד אשת צוות רפואי שעה שזו עסקה במסירות במלאכתה... הנזקים שנגרמו לנפגעת העבירה הם חמורים ביותר... בעניין נסיבות ביצוע העבירה, מדובר במעשה שתוכנן מראש. הנאשם הגיע לבית החולים שמואל הרופא כשהוא מצויד בסכין ויודע לאן בכוונתו להגיע... אין מדובר באובדן עשתונות רגעי".
בתחילת החודש ערער באחיט לבית המשפט העליון על חומרת העונש וגובה הקנס, אך בית המשפט דחה את הערעור וקיבל את עמדת המדינה.
"ערבייה מסריחה"
אבל זה לא תמיד נגמר כך. בחודש מאי השנה, מספר עובדות ערביות בבית החולים הותקפו על ידי אדם שהתפרץ לחדר הצוות של מחלקת הרנטגן, תקף אותן, השליך לעברן חפצים וכינה אותן "ערבייה מסריחה, מחבלת". לאחר מכן גם ירק לעברן.
מדובר באדם שבן משפחתו נפטר בבית החולים, ומסיבה לא ברורה הוא כעס על העובדות כיוון ששוחחו ביניהן, ולאחר האירוע הוא הסתלק מהמקום.
תלונה הוגשה במשטרה, אך התיק נסגר לאחר שהמשטרה לא הצליחה לאתר את החשוד. מתברר שקיים אתגר אמיתי באיתור עבריינים במוסדות רפואה, כיוון שמדובר בשטחים שאסור לתעד על פי חוק.
"להחמיר בענישה" / ד"ר אייל יחזקאלי
מנהל בכיר באסף הרופא וחבר הוועדה למניעת אלימות במערכת הציבורית, דורש מרשויות החוק להחמיר בענישה כלפי התוקפים
"אם בכביש, ברחוב או במבנה ציבורי מתרחש פשע, מיד שולפים מצלמות אבטחה", מסביר מנהל מחלקת אף־אוזן־גרון בבית חולים שמיר־אסף הרופא, ד"ר אייל יחזקאלי, המשמש כיו"ר ועד העובדים בבית החולים. "אבל בבית חולים אי־אפשר להקליט ולתעד כמו במקום אחר, ולכן צריך למצוא פתרון לאיתור ראיות ותיעוד מקרים כאלה. בבתי החולים אלימות מילולית מתרחשת על בסיס יומי ולעתים אלימות פיזית לא תמיד מדווחת. אנחנו חיים בתקופה בה החברה הישראלית הפכה לאלימה".
ד"ר יחזקאלי משמש גם כחבר הוועדה ליישום מסקנות למניעת אלימות במערכת הציבורית מטעם משרד הבריאות, והוא מאמין שלמרות התחזיות השליליות, יש דרכים לטפל בתופעה.
"בשלב הזה אנחנו לא מדברים על מיגור האלימות, אלא על הפחתה, כי זה המצב. לכן עוסקים בתחום וכבר עכשיו יש החלטה אחת חשובה שכבר מיושמת, וזאת נוכחות של שוטרים בבתי חולים. זה גם מגביר את תחושת הביטחון של הצוותים וגם בפועל גורם לרגיעה בשטח. כמו שנהג שרואה על הכביש שוטר יחשוב פעמיים לפני שיצפור בפראות או יתקוף נהג אחר, כך גם בבית החולים. עצם הנוכחות של לובשי המדים מרגיעה את השטח וזה עניין חשוב שאני מאמין שצריך להשקיע בו.
"גם עניין הענישה חייב לקחת חלק במאמץ. צריך למקסם את האפקט של חוקי המדינה. לפני מספר שנים מנהל חדר הלידה שלנו הותקף על ידי אדם שסירב שגבר ייגע ברעייתו שכרעה ללדת. בעודה שוכבת על המיטה, נאנקת מכאבים וכשחייה בסכנה, הוא הפיל את המנהל והיכה אותו. האיש נלקח על ידי המשטרה ואחרי כמה שעות חזר. איזו הרתעה יש אם אדם כזה יכול לשוב לבית החולים באותו יום? צריכה להיות אמירה ברורה שכל מי שנוהג באלימות משלם מחיר".
ובינתיים בשטח, כיצד מתמודדים עם מצבי אלימות כשאתה עסוק בהצלת חיים?
"מנסים להתמודד. בגדול אנחנו משתדלים מראש להימנע מהפיצוץ. הרי כל מקרה אלימות מתחיל ממשהו קטן. כשאנחנו רואים תור ארוך, גם אם אנחנו לא יכולים לקצר אותו, אנחנו פונים לממתינים ומסבירים את העיכוב, זה כבר נותן תחושה טובה שמישהו רואה אותם.
"גם המתנדבים, כמו 'עזר מציון', שבאים ומחלקים עוגיות, נותנים למטופלים תחושה נעימה יותר. אבל ברור לי שכשאדם מתפרץ זה לרוב מגיע מרקע והיסטוריה שאין להם בכלל קשר למצב, ולכן לא כל תרחיש נמצא בשליטתנו.
"היה לנו מקרה של אב שבנו המתין לקבלת טיפול. הוא היה אדם גדול מבחינה פיזית. בשלב מסוים הוא נכנס למחלקה והתחיל לאיים ולצעוק על האחיות. קודם כל הוצאתי אותו ואז מיד הזעקתי אבטחה. אלה סיטואציות לא קלות ואני מאמין שאם כל אחד מאיתנו, אנחנו, המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, נעשה את שלנו, יחד נצליח לטפל בתופעה".
