לפני חמש שנים אובחן אליהו גריאני, בן 42, נשוי ואב לשתי בנות קטנות מראשון לציון כחולה ב־COPD, מחלת ריאות חסימתית קשה, המופיעה בכ־20% מהחולים המעשנים ומהווה סיבת המוות הרביעית בשכיחותה בעולם.
"אני עובד בדואר ישראל, כדוור, אחרי האבחון קיבלתי טיפולים והמשכתי לעבוד", מספר גריאני השבוע.
"במשך ארבע שנים השתמשתי במשאפים, אבל תפקדתי רגיל. יום אחד באמצע אוגוסט 2018 הלכתי לעבודה, הוצאתי את הילדות מהקייטנה, ונכנסתי להתקלח. פתאום הרגשתי שאני נכנס לקוצר נשימה, בקושי יצאתי מהמקלחת, הספקתי לומר לאשתי שתזמין אמבולנס והתמוטטתי".
האמבולנס הגיע בתוך זמן קצר, אך הפרמדיקים לא מצאו נשימה ודופק והחלו בפעולות החייאה בגריאני תוך פינויו לבית החולים. לאחר שהצליחו לייצב את מצבו, הועבר גריאני למחלקת טיפול נמרץ. "הייתי מורדם ומונשם במשך כמעט חודשיים. פעמיים ניסו לגמול אותי ממכונת ההנשמה אך הניסיונות כשלו".
במהלך האשפוז נדבק גריאני בחיידק ופיתח דלקת ריאות חריפה. "הרופאים הודיעו לאשתי שאפסו הסיכויים ושצריך לנתק אותי מהמכונות. בניסיון אחרון, הצליחו להכניס לי צינור הנשמה ולהעביר אותי למחלקה פנימית".
כנגד כל הסיכויים, אליהו התאושש והועבר למחלקת המונשמים בבית חולים המשכי־שיקומי של 'בית בלב' בבת ים. "מהרגע שהגעתי לבית החולים השיקומי והתעוררתי הייתי מלא במוטיבציה להשתקם", הוא מספר.
"בהתחלה לא יכולתי לקום מהמיטה, אבל אני חייב הרבה לפיזיותרפיסטית אריאג' אגבריה שלא ויתרה לי מהיום הראשון. היא עודדה אותי בהתחלה רק לשבת קצת במיטה, ואחר כך לקום ולעבור לשבת בכורסה. אט־אט התחלתי לחזור לתנועה".
לדברי ד"ר אלכסנדרה פלאבשיץ', רופאה שיקומית ב'בית בלב', המקרה של אליהו הוא אכן יוצא דופן.
"הוא הגיע לאחר שלוש קריסות ולא האמנו שהוא ייצא מזה, אבל זו דוגמה מצוינת לאופן שבו הגוף משתקם בזכות כוח הרצון", היא אומרת. "בתוך חודשיים כבר חל שיפור ניכר במצבו התפקודי. הצוות ממש דחק בו להיות כל הזמן בתנועה.
"כעת הוא מסוגל ללכת כ־40 מטרים עם הליכון גלגלים באופן עצמאי, עולה ויורד כ־18 מדרגות בהשגחה ובסך הכל עצמאי על אף שהוא עדיין זקוק לעזרה קלה. מצבו כל כך השתפר שהחלטנו לשחרר אותו אחרי יום העצמאות".
"הבנות שלי מאוד מתרגשות מזה שאני חוזר הביתה", אומר גריאני בהתרגשות. "הצוות הרפואי כבר הכין לי תוכנית לשיקום בית. יגיעו אלי רופא ופיזיותרפיסט ואני אמשיך להשתקם. אני מאחל לעצמי לחזור כמה שיותר לעבודה, לחזור לשגרה ולהיות עם הבנות. יום העצמאות השנה הוא גם יום העצמאות שלי".
