"הבטיחו לנו בינוי-פינוי אבל בסופו של דבר אנחנו חיים באתר בנייה אחד גדול. בושה שהעירייה גובה מאיתנו בכלל מסים", כך בייאוש מספרים תושבי שכונת סלע בראשון לציון על שעובר עליהם.
לפני יותר משנתיים חשבו התושבים בשכונה הוותיקה שמזלם שפר עליהם. אחרי יותר מ־50 שנה בהן התגוררו בשכונה הישנה והמוזנחת, הצהירה חברת הבנייה "דוניץ" על יציאתו לדרך של פרויקט בינוי-פינוי. לדיירים הובטח שערך הדירות שלהם יעלה ושהשכונה תקבל תפנית חיובית אדירה.
שנתיים עברו, ובין אותן הצהרות לבין המציאות שבה חיים התושבים - יש מרחק רב.
אבק, בוץ וביוב
לתושבים הוצג חזון לפיו כ־280 דירות בשכונה ייהרסו ובמקומן יוקמו 14 מגדלים עם כ־1,400 יחידות דיור. לאחרונה הסתיימה בנייתו של המגדל החמישי מתוך 14 בניינים, שכבר הוחל באיכלוסם. הדיירים בשכונה ציפו בכיליון עיניים לרגע שבו גם הם יקבלו מפתח לדירתם החדשה, אבל במקום זאת הם נאלצים להתמודד עם איכות חיים בלתי אפשרית.
מי שמסתובב בשכונה לא יבין איך ניתן לנהל אורח חיים סביר, כאשר מחוץ לבית מושלכות ערימות של פסולת ושברי זכוכיות וצחנה חזקה נישאת באוויר.
"כל המקום מלא בג'וקים ובחולדות כי חופרים כאן כל היום והם יוצאים מהמאורות שלהם", אומרת רימונה עיבא, תושבת השכונה. "אנשים ברחו מכאן לשכירויות כי הם לא יכולים לגור פה, אנחנו מרגישים כמו בגטו. אנשים שעברו מכאן לאחרונה הוציאו החוצה את הדברים שלהם, יש באמצע הרחוב רהיטים והרבה פסולת שנזרקה ומושכת מזיקים".
עיבא טוענת שהתושבים פנו לקבלן אבל לא זכו למענה. "אמרנו לקבלן שיזרז את הפינוי שלנו, יש לו כבר בניינים מוכנים אז שיעשה את זה. אמרו לנו שנפונה אולי בעוד שנה, ויש כאלה שאפילו לא יודעים מתי הם יפונו.
"כל יום כאן הוא ממש סכנה לבריאות. במקום אחר כבר היו מכריזים עלינו כאתר בנייה ומפנים אותנו כי זו לא סביבה שראוייה למגורים. עבודות הבנייה גורמות לכך שאנחנו אוכלים הרבה אבק ובוץ".
מי שעוד סובלת מהמצב היא מוריה דוד, סטודנטית במכללה למינהל ששכרה דירה בשכונה. כעת היא נאלצת להעביר את תקופת הלימודים למבחנים כאשר ברקע מטרידים רעש הדחפורים וריח הביוב שעולה על גדותיו לעתים קרובות.
"השכונה מסריחה מאוד, מלאה בזבל, כל היום עוברים כאן טרקטורים ומשאיות ומשאירים לכלוך", מספרת דוד. "הביוב שלנו מתקלקל בכל כמה שבועות כי הבנייה הורסת את התשתיות ואנחנו צריכים לשלם על זה.
דוד אומרת שהיא ממשיכה להתגורר במקום רק מסיבות כלכליות. "השכונה הפכה למקום שלא נעים לחיות בו, והסיבה היחידה שאני כאן היא בגלל שאני משלמת הרבה כסף ללימודים במכללה. אני לא יכולה להוציא יותר מזה עבור מגורים במקומות יוקרתיים יותר בעיר".
נשיכה מעכברוש
אושרה צרקצי נאלצה לעבור לאחרונה מביתה בשכונת סלע לאחר יותר מ־50 שנה של מגורים במקום - ולא לבית חדש - בגלל מחלת הנשימה של בעלה שהכריחה אותם, לטענתה, להימלט מהשכונה.
"אני מתגוררת בשכונה 55 שנים ולא תיארתי לעצמי שאגיע למצב כזה בחיים שלי", אומרת צרקצי. "לפני כמה שנים הוחלט שאנחנו הולכים לפרויקט פינוי-בינוי ומאז החיים בשכונה הפכו לבלתי נסבלים. לא משקיעים בנו, ילדים שהולכים לבית הספר נאלצים לרדת לכביש כי אין מדרכה ראויה. אנחנו סובלים מבעיות של עכברושים ועכברים. היה אפילו מקרה שעכברוש נשך את הבן שלי".
צרקצי מספרת על מצבו הבריאותי של בעלה, שגרם להם להרים ידיים. "יש לי בעל חולה במחלת ריאות כבר 13 שנה, הוא מחובר לחמצן. עברנו מחדר לחדר בבית בגלל האבק שיש אצלנו באוויר כל הזמן והסירחון שיש באוויר בגלל בעיות ביוב. הבן שלי אמר שהוא לא יכול להרשות לעצמו שנמשיך לגור במקום הזה ולכן עברנו לבית שלו ברחוב רוטשילד.
"המצב הבריאותי של בעלי הידרדר עד כדי כך שהוא צריך לעבור ניתוח", הוסיפה צרקצי. "אנחנו לא יכולים לחזור לבית במצב כזה, הכל הפך להיות בלתי נסבל. גם השכנה שלי נאלצה להתחיל להשתמש במשאף בגלל קוצר נשימה".
צרקצי אומרת שהיא ציפתה מהעירייה להתחשב במצב הדיירים. "במקום שיפנו את כל השכונה ויחזירו אותנו אחרי שזה ייגמר, אז זה מה שהם עושים בשבילנו? להכניס את כולנו לאתר בנייה ולגרום לכולנו לסבול? יש כאלה שהיה להם כסף לעבור לגור בשכירות אבל מה עם אנשים כמונו? אין לנו כסף מיותר. אנחנו מתקיימים מקצבת נכות ולא יכולים לעזוב את הבית.
"בושה וחרפה שנותנים לנו לחיות בתנאים כאלה. כבר נמאס לנו להתלונן בעירייה כי גם ככה לא עושים איתנו שום דבר. זה אתר בנייה ואם העירייה הייתה הוגנת אז היו גובים מאיתנו לפחות מסים מופחתים כי זה באמת לא חיים", מסכמת צרקצי.
מירי מיכאל רכשה דירה בפרויקט החדש ומספרת על הבעיות מהכיוון השני. "אני גרה במגדלי דוניץ הנחשבים ליוקרתיים. בפרוספקטים של הבניין נראה פארק מדהים עם חנייה תת קרקעית, ומה שקיבלנו בפועל זה נוף של שכונה הרוסה, גגות אסבסט, זוהמה ולכלוך מסביב, מראות הרס.
"אלה המראות שאותם ילדינו חווים כל בוקר בדרך לבית הספר. אין לנו גינות משחקים מסביב, הבניין מולנו הרוס לגמרי, כמו מראה לאיכות המגורים שבה אנו חיים".
תגובות
מחברת דוניץ נמסר בתגובה: "תוכנית הבינוי-פינוי הנהוגה על ידינו אומצה על ידי כל הרשויות הדנות בתוכניות התחדשות עירונית והיא התוכנית המועדפת ליישום על פני המודל הנפוץ יותר של פינוי בינוי.
"בפרויקט מסוג זה הדיירים עוברים ישירות מדירתם הישנה אל דירתם החדשה - המפונה מקבל מפתח כנגד מפתח, ובזה היתרון הברור שלו, שכן אין שלב שבו הדיירים נאלצים לחפש מגורים חלופיים ולשנות את שגרת חייהם. הדבר משמעותי במיוחד עבור האוכלוסיה המבוגרת המהווה אחוז משמעותי מהדיירים בשכונות ותיקות.
"מדובר באתר בנייה מסודר, שבו ממוקמות מכולות גדולות אליהן מרוכזת פסולת הבניין המפונה על ידי הרשויות באופן סדור, ובוודאי שאינה גורמת למפגעים התברואתיים המתוארים בפנייתכם. מקורם של אלה בזבל הנזרק במקום על ידי תושבי השכונה, שכמובן אינו באחריות החברה.
"החברה כפופה ללוח זמנים לפינוי המוכתב על פי תוכנית שאושרה ידי הרשויות והיא פועלת על פיו. קידום הפרויקט נמצא בראש מעייניה של החברה, אך הדבר תלוי גם בקבלת היתרי הריסה לבניינים הקיימים והיתרי בנייה לחדשים הנמצאים גם הם בסמכותה של הרשות המקומית".
מהעירייה נמסר בתגובה: "מדובר במתחם הנמצא בהליכי בינוי-פינוי על פי תוכנית בתוקף. ככל שישנם מפגעים, אנו נטפל ונאכוף במסגרת חוקי העזר הרלוונטיים".
