כששואלים את נעמן אשכנדזי מראשון לציון מה שלומו, הוא עונה מיד "תודה לקדוש ברוך הוא, הכל בסדר, אני בחיים". כך כנראה משיב מי שראה את המוות מול עיניו כשהמון ערבי זועם ניסה לבצע בו לינץ' ורק תושייה של הרגע האחרון הצילה את חייו.
קראו גם:
מצד שני, מאז אותה תקרית טראומטית אשכנדזי לא מצליח להתאושש ולתפקד כרגיל. הוא סובל מסיוטים בלילה, מטופל בכדורים, ומצבו הכלכלי סיבך אותו עם השוק האפור. "אני לא יודע מאיפה להביא את הכסף", הוא אומר השבוע בכאב. "המצב שלי מאז מה שקרה מאוד לא טוב, אני לא יכול לעבוד ורק צריך עזרה של אנשים טובים".
"במקום הזה אני אמות"
אין כמעט מישהו שלא נתקל ברשתות החברתיות בסרטון המתעד את ניסיון הלינץ' באשכנדזי (66) לפני כשלושה שבועות סמוך לשכם. באותו היום התרחשה בשכם פעילות מבצעית של כוחות הימ"מ שחיסלו שלושה פעילי טרור. זמן קצר לאחר מכן אשכנדזי, שלא ידע על החיסול, עבר עם המונית שלו במחנה בלאטה, שאליו נקלע בטעות ונפל כפרי בשל לידי ההמון הזועם. בסרטון בין חצי דקה נראה אשכנדזי כשהמון זועם מבקש לכלות בו את זעמו, משליך עליו מכל הבא ליד ומנפץ את זגוגיות הרכב. למרבה המזל, כשפניו נוטפות דם ומבט של אימה בעיניו, הצליח אשכנדזי להתניע מחדש את הרכב ולהימלט מהמקום.
"כבר כמה שנים שאני מתקן את הרכב שלי בכפר חווארה", משחזר אשכנדזי את מה שהוביל לרגעי האימה, "זה זול משמעותית מאשר לתקן בישראל, חיסכון של אלפי שקלים, ולכן אני מעדיף להגיע לשם. למרות שהייתי שם כמה פעמים ואני מכיר את הדרך, כנראה טעיתי באחת הפניות והגעתי למחנה בלאטה. פתאום תוך כדי נסיעה אני שומע בום גדול ומבין שזרקו סלע גדול על השמשה האחורית ופתאום מאות אנשים רודפים אחריי. ניסיתי להמשיך בנסיעה אבל הם מנעו את זה ממני. התחילו לזרוק עליי אבנים, צמיגים, כל מה שהיה להם ביד. זה לא היה רק זריקות, הם גם באו אליי מאחורה ודקרו אותי בגב כמה פעמים. הרכב של כבה אבל היו לי כוחות להתעשת, להניע מחדש ולהימלט מהם. היה לי קשה לראות כי היה לי המון דם על הפנים, אבל המשכתי לנסוע במהירות עד שהגעתי למחסום, שם כבר כנראה שמעו על מה שקרה כי החיילים חיכו לי עם ניידות של מד"א".
לדבריו, הפרסומים על סיוע שקיבל מצד כוחות הביטחון הפלסטיניים היו שקריים, "אמרו שמי שעזר לי בהתחלה היו השוטרים של הרשות הפלסטינית אבל זה לא נכון, הם הגיעו אחרי מעשה, כשכבר הייתי בצד שלנו עם החיילים וכוחות הביטחון. החיילים שלנו עזרו לי ונתנו לי עזרה ראשונית, לא היה צורך שאני אתפנה לבית החולים. משם לקחו אותי לחקירה בתחנת המשטרה, לא היה שם משהו מיוחד, אותם רק עניין שאני לא אחזור יותר למקום הזה. גם ככה אני לא מתכוון להתקרב יותר לשם, אז חתמתי שיותר אני לא אכנס לבלאטה ושחררו אותי".
ניסית לדבר עם התוקפים בזמן שהותקפת? לבקש רחמים?
"אלה אנשים לבקש מהם רחמים? מאה אנשים רצו לרצוח אותי, לא היה בכלל עם מי לדבר. היה אפילו ילד קטן שהתקרב אליי כדי להרביץ לי, ככה מחנכים אותם. כל מה שעשיתי היה רק להגן על הפנים שלי מפני האבנים שזרקו ולקלל אותם. לא ביקשתי רחמים, להיפך, קיללתי אותם. שואלים אותי אם ידעתי שהיה בשכם חיסול של חוליית טרור. ידעתי שהיה אירוע ביטחוני באותו הזמן אבל לא חשבתי שאני בכלל בסכנה. נסעתי לחווארה, זה מרחק של כמה קילומטרים משם, לא האמנתי שזה יכול להתפתח לדבר כזה מסוכן עבורי".
מה עובר בראש באותם רגעים?
"המון דברים אבל בעיקר שאני לא אצא משם, שבמקום הזה אני אמות".
"התמונות חוזרות אליי"
אשכנדזי, גרוש ואב לשישה, מתגורר בראשון לציון מאז עלה מפרס לפני 40 שנה. כיום הוא מתגורר עם אחיו ומתפרנס מנהיגה במונית. "כשהגעתי לארץ מפרס עבדתי בהתחלה בכל מיני תפקידים בשוק. לפני 30 שנה התחלתי לעבוד בתור נהג מונית ומאז זה מה שאני עושה".
אלא שאותה עבודה בתור נהג מונית שממנה התפרנס בעשרות השנים האחרונות, היא גם זאת שסיבכה אותו והביאה אותו למצב שהוא כבר אינו יכול יותר לעלות על מונית, כפי שהוא מתאר כעת. "מאז האירוע אני לא ישן, אין לי יום ואין לי לילה. אני מטופל אצל פסיכיאטרים, מקבל כדורים כדי לטפל במה שקורה לי. אני רואה גם המון רופאים כי אני סובל מכאבים איפה שדקרו אותי. אני לא מצליח להירדם כי בכל פעם שאני עוצם עיניים זה חוזר אליי, התמונות של האנשים רודפים אחריי ומנסים לרצוח אותי לא עוזבות אותי. אני לא יכול להתמודד בלי כדורים שירגיעו אותי ויתנו לי כמה שעות של שינה. זה גם היה קשה למשפחה שלי, הם לא היו רגועים עד שהגעתי חזרה הביתה. הם גם ראו את הסרטונים ולא האמינו שיצאתי משם בחיים. אני עצמי לא לא יכול לראות את מה שעבר עליי שם".
מי ישלם על הנזק?
השבוע הוא קיבל בחזרה את רכבו, אם אפשר לקרוא למה שנשאר ממנו רכב. הזכוכיות כולן שבורות, הפח התעקם כולו ונדרשת עבודה יסודית לתיקון, אך הסכום שהוא צריך לשלם על הנזק גבוה מכפי יכולתו, "נותרתי בלי כלום. הפורעים גנבו ממני את הרכוש היקר שלי. היו לי שלושה מכשירי טלפון, ציוד טכנולוגי יקר, GPS, ארנק עם כסף מזומן, את הכל הם לקחו. המונית שנסעתי בה לא הייתה שייכת לי אלא מושכרת. אני רק השתמשתי בה לנסיעות. לא היה לה אפילו ביטוח, ככה שהנזקים שנגרמו לה לא יכוסו על ידי אף אחד.
"נותרתי בלי כלום. הפורעים גנבו ממני את הרכוש היקר שלי. המונית שנסעתי בה לא היתה שייכת לי אלא מושכרת. אני רק השתמשתי בה לנסיעות. לא היה לה אפילו ביטוח ככה שהנזקים שנגרמו לה לא יכוסו על ידי אף אחד"
"השבוע הגיע גרר והחזיר לי אותה. כל החלונות שבורים וצריך לעשות לה טיפול פחחות, זו עבודה של 30 אלף שקל. לי אין מאיפה להביא את זה והחשבון שלי בבנק מוגבל אז אין מה לדבר איתם על הלוואה, לכן בלית ברירה הלכתי לשוק האפור כדי לקחת מהם כסף. לוויתי 40 אלף שקלים ואין לי מאיפה להחזיר. כבר התחילו לשלוח לי מסרים מאיימים שהם רוצים לראות ממני את הכסף, אומרים שהם ישרפו לי את הבית, אבל אני מקווה שהם יהיו סבלניים איתי, יש מישהו שעוזר לי בזה מולם, מבקש שייתנו לי עוד קצת זמן. הילדים שלי לא יכולים לעזור לי, לכל אחד מהם יש את הבעיות שלו".
המדינה לא עוזרת לך? ביטוח לאומי?
"פתחתי תיק בביטוח לאומי אבל זה תהליך שלוקח זמן. לא יודע מה אני אצליח לקבל מהם. אני מתכוון לתבוע על אובדן כושר עבודה. חוץ מהם אני לא מקבל עזרה, כולם שכחו ממני. אין לי למי לפנות כדי לקבל סיוע, הלוואי ואנשים יקראו את זה ויוכלו לעזור לי, המצב שלי מאוד לא טוב. מאז אני ניסיתי לחזור לעבוד במונית, אני משכיר רכב לפי יום ועושה נסיעות אבל זה לא פשוט. הראייה שלי גם נפגעה ובעין אחת אני רואה מטושטש, ככה שלא בטוח לי לעלות על הכביש. גם הכדורים שאני לוקח מרדימים אותי מאוד, במצב כזה אני לא יכול להמשיך לעבוד ולא יודע מאיפה יהיה לי כסף".
