"אני חוזרת לעבוד עם המון התרגשות, אבל יש בי גם המון חשש. אני חוששת שלא אצליח לשלוט ברגשות שלי, בתחושות שלי ומפחדת להתפרץ בבכי. בכל זאת, אני חוזרת למקום העבודה שלי שגם הפך לזירת פשע שבה ניסו לרצוח אותי", כך, בקול רועד, מספרת ד"ר אידית וייסבוך, מנהלת קופת חולים כללית "באר" שבקניון באר יעקב, על תחושותיה לאחר התקרית האלימה לפני יותר משבועיים, במהלכה הוכתה קשות על ידי מטופל.
קראו גם:
כעת, בראיון עיתונאי ראשון ל"ידיעות ראשון" לקראת חזרתה לעבודה, היא משחזרת את הרגעים הקשים וגם מנסה לשמור על אופטימיות ולשדר חוזק עבור אלפי המטופלים שלה.
פטיש בראש
את דרכה בעולם הרפואה החלה ד"ר וייסבוך, מנהלת מרפאת כללית בבאר יעקב ומומחית ברפואת משפחה, לפני 22 שנים. "את ההתמחות עשיתי ברפואת משפחה בשירותי בריאות כללית של מחוז מרכז וגם בבית חולים קפלן. הייתי בכל מיני מרפאות כמו בערים רמלה ורחובות ולאחר מכן עברתי לקופת החולים באר בקניון באר יעקב שהחלה את דרכה בשנת 2017 ומאז אני שם. יש לנו מעל 7,000 מטופלים תושבי באר יעקב. התחלנו מאפס וצמחנו למספר כל כך גדול בחמש שנים".
את הדאגה שלה למטופלים קשה לפספס. גם כשהיא נמצאת בחופשת מחלה, כל ראשה נתון כבר בסיוע וטיפול בחולים הממתינים לאישורים ולטיפול בירוקרטי. דווקא בגלל זה, עוצמת הכאב שלה כל כך גדולה. "אני שואלת כמה וכמה פעמים ביום למה הוא היה צריך לפגוע בי ככה".
התקרית האלימה התרחשה לפני שבועיים, ביום שלישי אחר הצהריים. "סיימתי את קבלת החולים ונשארתי לעשות עבודות מינהליות נוספות", היא משחזרת. "ישבתי בחדר שלי והדלת של המרפאה הייתה פתוחה ובמשרד הקבלה לא היו אנשים. מישהו הגיע והתפרץ לחדרי, אבל אני הוצאתי אותו. חשבתי שבזה הסתיים העניין וגם חשבתי שנעלתי את הדלת, אבל זה כנראה לא קרה. המשכתי לדבר בטלפון ושוב הוא הופיע מולי כשבידו פטיש של שניצלים. הוא התקרב והחל להלום בראשי עם הפטיש הרבה פעמים. התגובה שלי הייתה לצרוח כי רציתי שישמעו אותי. במרפאה היו עוד שני רופאים ועובדת משק ורציתי שיבואו מהר. הוא המשיך להלום והדם כבר החל לזלוג על הפנים שלי. יותר מזה אני לא כל כך זוכרת, אבל יש לי זיכרון שהצלחתי להתחמק ממנו ועובדים נוספים לחצו על לחצן מצוקה.
"רופא אחר התעמת איתו ובמקביל הזמינו משטרה. כל המרפאה הייתה מלאה בדם, זה היה מחזה נוראי. קיבלתי טיפול במקום ממד"א ואת שאר הטיפול בחדר המיון של תל השומר. זה היה אירוע טראומטי. אחר כך המשטרה דיווחה לי שבחקירה שלו הוא הודה שהכוונה שלו הייתה לרצוח אותי. ראיתי גם את מה שקרה מחוץ לחדר במצלמות האבטחה והיה לי קשה.
"המון כעס נכנס בי, למה הוא בחר בי כדי לנסות לרצוח אותי? לאן הגענו? אני מכירה אותו וגם דיברתי איתו כמה פעמים והוא גם מכיר אותי אז למה הרוע הזה? למה לעשות לי את זה? אני הרי בנאדם. הוא אפילו לא הביע חרטה".
"הוא התקרב והחל להלום בראשי עם הפטיש הרבה פעמים. התגובה שלי הייתה לצרוח כי רציתי שישמעו אותי. הוא המשיך להלום והדם כבר החל לזלוג על הפנים. יותר מזה אני לא כל כך זוכרת"
יש לציין כי החשוד עדיין נמצא במעצר במשטרה וטרם הוגש נגדו כתב אישום.
הקושי הנפשי
מאז התקרית האלימה נמצאת ד"ר וייסבוך בביתה, מנסה להתאושש ממה שקרה לה ולשקם את הנפש שעדיין לא מעכלת את מה שעברה. "מבחינה פיזית אני מרגישה הרבה יותר טוב, הורידו לי את התפרים מהחתך ועדיין יש קצת רגישות בקרקפת, ששם עשו לי את התפרים. עם זה אני מתמודדת, הקושי הנפשי קשה יותר. מדי פעם יש לי פלאשבקים ממה שקרה באירוע. הרבה פעמים אני שואלת למה זה קרה לי? מה עשיתי שפגעו בי ככה? אני גם חושבת שאולי יצאתי בזול ואיך זה היה עלול להיגמר אחרת, וגם דאגה גדולה למשפחה שלי על איך שהיא מקבלת את זה. אני לא ישנה כל כך טוב בלילה. יש לי קושי להירדם, אני מתעוררת באמצע הלילה עם תחושות של עצבים, משהו לא מוגדר".
החזרה לעבודה
ביום ראשון הקרוב תחזור ד"ר וייסבוך למרפאה שאותה היא מנהלת ותנסה להניח את הרגשות בצד ולהתגבר על הזיכרון הקשה. "התרגשות גדולה לחזור, זה לא כמו לחזור אחרי חופש רגיל אלא משהו אחר לגמרי. יש גם חשש. זה חשש שאני אולי לא אשלוט ברגשות שלי, שאני אפרוץ בבכי, ויש גם קושי לחזור למקום שבו הכל קרה. יש חשש לחזור לזירת הפשע. החזרה לעבודה היא גם טובה כי אני מחכה לפגוש את כולם, אבל יש גם את האלמנטים הפחות טובים. בכל אופן אני מקבלת אהבה ותמיכה מכל הסביבה ומאמינה שהם יעזרו לי".
יש שינויים במרפאה או הפקת לקחים בעקבות המקרה?
"רוצים לשנות דברים בנוהלי האבטחה. הם ישימו בהתחלה קב"ט במרפאה שבה אני אעבוד וזה בעיקר בגללי ובגלל הרצון שלי. אין תקציב לשים איש ביטחון בכל סניף של קופת חולים, אצלנו ישימו מישהו בגלל האירוע הקשה הזה. לא רק בשבילי אלא גם עבור המטופלים, כולם צריכים לקבל בחזרה את תחושת הביטחון. יש גם כוונה לקרב את לחצן המצוקה אל מתחת לשולחן, שיהיה בהישג יד".
"למה לנסות לרצוח אותי? לאן הגענו? אני מכירה אותו וגם דיברתי איתו כמה פעמים והוא גם מכיר אותי, אז למה הרוע הזה? הוא אפילו לא הביע חרטה"
החיבוק בקהילה
לסיום מבקשת וייסבוך להעביר מסר חשוב, בעיקר למטופלים שלה בבאר יעקב. "אני רוצה לומר תודה ענקית לכל המטופלים שלי ובכלל לתושבי באר יעקב ששלחו אליי תגובות חמות ומחזקות. יש בית ספר יסודי בעיר שתלמידיו הכינו עבורי קליפ מיוחד עם שירים לצד ברכות. הם גם שלחו אליי משלוח עם המון ממתקים שהגיע אליי על ידי מטופל שלי. זה מחמם את הלב מאוד ואני לא חושבת שאף מרפאה שעבדתי בה בעבר הייתה דואגת לי ככה.
"אני מאוד אוהבת את התושבים של באר יעקב ואני מחכה כבר לחזור לפגוש אותם. רק בזכותם ועבורם אני חוזרת לעבוד במרפאה. אני רוצה לנצל את הבמה ולומר לכל המטופלים שאני כאן למענם ואם יש בעיה שיבואו אליי, לא צריך לצעוק ולכעוס. שיגלו סבלנות וניתן להם הכל, אבל אני לא מוכנה לקבל אצלי יותר שום גילויי אלימות, אחרי מה שעברנו אין לנו יותר רצון לצעקות או זעם מצד מטופלים, רק הבנה כדי לתת את הטיפול הטוב ביותר".
