מתנאל סירי, צעיר בן 26 מראשון לציון הוא התגלמות הגבורה האזרחית שהתגלתה באחד הימים הקשים בתולדות המדינה. הסטודנט למשפטים ולוחם גבעתי, שרק סיים משמרת אבטחה בבוקר השבת השחורה של ה-7 באוקטובר, דהר אל לב התופת בעוטף עזה, הציל חיים, לחם במחבלים, וכעת הוא עומד לקבל את "אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית" – הוקרה המוענקת ל-15 אזרחים בלבד.
אולי יעניין אתכם:
בימים אלה, כשהוא מסיים שירות מילואים ארוך בלב עזה ועומד לעלות לשנה ג' בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, הגיעה הבשורה: -ב-4 בספטמבר 2025, בטקס מרגש בבית הנשיא בירושלים, יקבל מתנאל את "אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית".
הטלפון המפתיע - "נתן לי בוסט אדיר"
סירי הוא סטודנט שנה ג' בפקולטה למשפטים. כלוחם בגבעתי (חטיבה 5), שירת 40 חודשים, וממש בימים אלו משרת במילואים פעילים בלב עזה. ביום-יום, כשאינו לומד או נלחם, הוא עובד כמאבטח בחברת חשמל ומפרנס את עצמו. "נולדתי במשפחה מורכבת, ולכן רוב חיי הצעירים לחמתי על עצמאותי", הוא משתף.
הבשורה על קבלת אות השיא הגיעה למתנאל ברגעים של תחושות מעורבות: "הייתי בדירה, בדיוק חזרותי ממילואים – הפוך מעייפות", הוא מספר. תקופת המילואים הארוכה והלוחימה האינטנסיבית הותירו את חותמם על לימודיו: "הייתה לי תקופת שבר בתואר, בריצה בין לימודים ועבודה. כשחזרתי הבנתי שיש פער, וכל מתווה ההקלות שהאוניברסיטה עשתה לקראתי בשל המילואים לא ממש סייעו".
הוא מודה כי הרגיש "פערים מטורפים" שעליו להשלים. "יום אחרי קיבלתי את הטלפון – וזה נתן לי בוסט אדיר", הוא משתף בחיוך. "התחושה הזו שעשיתי משהו חשוב עזרה לי להתמודד עם המחשבות שליוו אותי". הבשורה לא הייתה צפויה: "מי שהמליץ עליי זו אחותי – אני קצת נרתעתי מזה, היא הגישה אותי מזמן בסוף ,2024 והשיחה מהנשיא הגיעה משום מקום".
השבת השחורה. "חשבתי שאני גופה"
בבוקר ה7- באוקטובר, מתנאל סיים את משמרת הלילה שלו כמאבטח. כאשר הבין שיישובי עוטף עזה נמצאים תחת מתקפה מתואמת ועצימה, הוא עמד בפני בחירה גורלית. "הייתי מגויס למילואים, אבל בדיוק חזרתי מעבודה הביתה והייתי מת מעייפות", הוא מספר. "קיבלתי את ההודעה ויצאתי לכיוון רעים והנובה".
בניגוד לאינסטינקט הטבעי של רבים לחפש מחסה, מתנאל קיבל החלטה יוצאת דופן וספונטנית: הוא בחר לנסוע אל לב אזור הלחימה במטרה לסייע. "חבר שלי שהיה שם אמר לי: 'תחבור לסמ"פ החדש שלך במילואים, ותגיעו ביחד'. כבר בשעה 08:00 בבוקר הייתי באזור". הוא מודה בהרהור: "למרות שהייתי ממש עייף ורציתי לנסוע לקחת חברים ולחזור, החלטתי לחכות לו – זו החלטה שהשאירה אותי בחיים, כי אם הייתי מגיע לשם עם הרכב הפרטי לא הייתי פה".
עם הגעתו לאזור, הוא חבר במהירות לשלושה מחבריו, ויחד הם הקימו צוות מאולתר שהפך לכוח סיוע משמעותי בשטח: "הגענו דרך כביש 232 וחווינו הרבה היתקלויות, מה שעיכב אותנו בדרך לנובה". תוך כדי נסיעה, "ראינו עשרות פצועים והתחלנו לפנות אותם". הפצוע הראשון שפינו היה קצין בכיר: "לא ידענו לאן לפנות, והחלטנו לקחת אותו למד"א באופקים. התחלנו כך כמה נגלות. בהמשך מצאנו רכב גדול מחורר כדורים והשתמשנו בו".
מעבר למאמצי ההצלה, מתנאל וחבריו המשיכו להילחם מול המחבלים: "היה לי אקדח, אבל בהמשך כבר לקוחתי קלצ'ניקוב מאחד המחבלים". הוא זוכר רגע סוריאליסטי בקרב: "הטלפון הנייד שלי מצלצל להעיר כי כיוונתי אותו לשעה 12:30 הרי חשבתי שאני חוזר מעבודה והולך לישון – והנה הגיעה ההשכמה. עצרתי באמצע הקרב לכבות אותו - לא הבנתי אם אני חולם, לקח לי כמה שניות להבין שזה אמיתי".
במשך היום לחם ופינה פצועים, "ולקראת הערב הגעתי למילואים - לא היה עליי כלום. חברים מהבניין הביאו לי קופסת טונה, והלכתי לישון באיזה בית ספר אחרי .01:00 חשבתי שאני גופה... זה היה הרגע שראיתי שלא נשרטתי, אבל קשה לי לאמוד – אני חושב שחיסלתי שניים. אין אפשרות לדעת – אתה פשוט יורה".
החברים בשבי: "תעודת עניות שלנו"
למרות הכאוס והזוועה, מתנאל הקפיד לשמור על מצפן מוסרי חד: "באיזה שלב ראיתי בחורה שרועה על הכביש - והבנתי שהמניע שלהם זה רוע אמיתי", הוא משתף. "אמרתי לעצמי לא משנה מה אני עושה - אני לא מאבד את המוסריות שלי, ולא אירה באדם שלא יורה עליי, או שכבר נתפס ונאזק".
אחד הכאבים הגדולים של מתנאל הוא חוסר היכולת לדבר על החוויה עם כולם. "לא יצא לי לדבר על החוויה שלי מהשבעה באוקטובר". הוא מבקש להכיר את האות ולזכור את חבריו, יוסף חיים אוחנה ואורי דנינו, שניהם מגיעים ממשפחות חרדיות ונחטפו לעזה. "שניהם יכלו לברוח באותו יום – ויחד התעסקו איתי בפינוי פצועים. עכשיו צריך לעשות הכל כדי לשחרר אותם. אני מתחיל שנה ג' והחברים שלי עדיין בשבי – אני חושב שזו תעודת עניות שלנו כחברה".
הכנות לטקס - "כל המשפחה מתרגשת"
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, התקשר באופן אישי למתנאל כדי לבשר לו על קבלת האות. שיחה ישירה זו מהדרג הממלכתי הגבוה ביותר מדגישה את הכבוד וההערכה העצומים למעשיו. מתנאל, שלא ציפה לכך, מודה שהוא וכל משפחתו מתרגשים: "כל קרובי משפחתי שירתו ביחידות מיוחדות, ולראות דבר כזה ממשפחה כמו שלי זה הרבה כבוד. בהחלט לא התכוננתי לדבר הזה בשום צורה".
קנית חליפה?
"עדיין לא (צוחק). הטקס ייערך ב-4 בספטמבר, יש עוד קצת זמן אבל ההתרגשות גדולה".
באוניברסיטת תל אביב, שם הוא לומד, בירכו אותו וציינו: "הנה עוד הוכחה לכך שגיבורים חיים בינינו". מתנאל, מאבטח בחברת חשמל מטעם קבוצת עמישב. שם גם התגאו בעובד שלהם וציינו: "תודה על מי שאתה ועל מה שאתה מייצג. כולנו מצדיעים לך".
