בחודש ספטמבר תחגוג חגית חבז־מלול מחולון יום הולדת 50, אך זה לא יקרה בטיול גדול או עם רכב מפנק, אלא במופע התרמה עבור ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים בבית, למענו היא מתנדבת מהיום שבנה איתמר (8.5), אז בן שנה ושלושה חודשים, נכנס לבריכה, טבע ומאז לא התעורר.
"יש לנו קבר פתוח בבית, לעולם אל תגידו 'לי זה לא יקרה'", היא אומרת השבוע.
את היום בו הכל קרה, חבז־מלול זוכרת לפרטי־פרטים. "שלחתי את הילדים הגדולים למסגרות והבן שלי רועי, שאז היה בן שמונה, עמד בדלת ואמר לי 'אמא תיזהרי על איתמר'. הסתובבתי וראיתי שהוא טיפס על הכיסוי של הבריכה הביתית שלנו. רצתי ושלפתי אותו עם רגל אחת בתוך שלולית מים. התברר שהייתה חסרה משאבה וירד גשם שיצר שלולית על הכיסוי, ששקע פנימה.
"מיד סגרתי את הוויטרינה והתקשרתי לבעלי. סיפרתי לו מה קרה. הוא אמר לי שיטפל בזה בהקדם ובינתיים הגיעה המטפלת בת ה־15. סיפרתי לה איך איתמר כמעט טבע ושתיזהר שהוא לא ייצא מהוויטרינה. את מכירה את זה שאת מספרת שכמעט קרה לך אסון? תאונה או משהו דרמטי? ככה זה היה. סיפרתי, אבל עמוק בלב לרגע לא האמנתי שזה עלול לקרות לי. אם הייתי חושבת, לא הייתי זזה ממנו".
בזמן שהמטפלת שהתה בבית, חבז־מלול, המכינה ארוחות לפי הזמנה, בישלה לאירוע.
לקראת הצהריים הילדים חזרו הביתה והיא קראה להם לאכול. באותו רגע המטפלת ירדה ושאלה היכן איתמר.
"שאלתי אותה מה הכוונה? והיא רצה לכיוון הוויטרינה. היא ראתה את איתמר במים כבר מחוסר הכרה ואמרה בשקט מקפיא: 'חגית בואי מהר'. היא שלפה אותו מהבריכה. בני רועי ראה הכל. הייתי בהלם. כבר לא זכרתי מה קרה בבוקר. איתמר היה מחוסר הכרה ולמעשה לא התעורר עד היום".
כיצד החיים המשיכו מהרגע הזה?
"איתמר הפך לצמח. במשך כמעט שנה הוא היה בבית החולים ואני לצידו. בחודשים הראשונים עוד חלמתי שיתעורר ובהמשך הבנתי שזה אבוד. בזמן הזה המטפלת נשארה לגור אצלנו בבית, כי הילדים היו צריכים אותה.
"מבחינתי אין כאן אשמים, היא אומרת שאמרה לי להשגיח עליו כי עלתה לתלות כביסה. אני לא זוכרת, אבל מה זה משנה? אחרי שנה חזרתי עם איתמר הביתה. הילדים לא רצו שהיא תעזוב וגם היא לא רצתה לעזוב אותם, אז החלטנו שהיא תישאר לגור איתנו. אימצתי אותה כמו בת. היא התגייסה, למדה חינוך והיום היא גננת ועדיין גרה איתנו. היא חלק מהמשפחה שלנו. לאיתמר יש מטפלת זרה והוא כל הזמן נמצא בסלון, באמצע הבית, וכולנו מתנהלים סביבו".
כיצד מטפלים בילד במצב כזה בבית?
"יש לנו קבר פתוח באמצע הבית, זה ממש כמו לגדל גופה. איתמר לא מגיב, לא צוחק ולא בוכה, הוא ממצמץ כשאני שרה לו ולכן בלב שלי אני חושבת שהוא מרגיש אותי. אני תמיד מרגישה אותו, מתעוררת באמצע הלילה ומיד יודעת אם משהו מציק לו או אם עלה לו החום. אני לא יכולה לשלוח אותו למוסד, למרות שניסו לשכנע אותי. לא יכולה לסבול את המחשבה שאני לא אדע מה קורה איתו, אם הוא לא ישן טוב או צריך משהו.
"אני מחוברת אליו ומרגישה אותו, אני יודעת שברמה מסוימת הוא כאן איתנו. הנשמה שלו חיה ומרגישה ולכן הוא תמיד נקי, מטופח ולבוש בדיוק כמו האחים שלו. אבל לפעמים אני תוהה אם לא נמאס לו כבר. כמה ילד יכול לשבת ולא לעשות שום דבר? יש חוסר בבית, אין עוד ילד שעושה רעש בבית, לזה אני מזכירה שיעורים, לזה קונה נעליים, את זה לוקחת לחוג, ולאיתמר אין לי למה לקרוא.
"אם כל יום אחשוב על מה היה יכול להיות ממנו ומה קרה אני אשתגע, לכן אני מעדיפה להתרכז בעשייה שלי. כשאני מתעסקת בכאב אני שרה לו, בוכה וכותבת פוסטים כואבים, אבל רוב הזמן אני מדחיקה, כי רק ככה אפשר לתפקד. בקורונה העליתי המון מתכונים והפידבקים החיוביים עשו לי טוב. כשאת מקבלת פרגונים את פורחת, ואני מעדיפה להתעסק בזה".
בעזרת המוזיקה
במשך כל חייה חלמה חבז־מלול על קריירה מוזיקלית. היא שירתה בלהקה צבאית, למדה בבית הספר למוזיקה "רימון", הופיעה בכל העולם על ספינות נופש ואפילו בפסטיבל הזמר, אבל בגיל 29, לאחר שנישאה, היא החליטה לשנות כיוון.
"את לא יכולה לתחזק קריירה מוזיקלית כשכל שנתיים את בהריון. יש לאיתמר עוד ארבעה אחים ‑ רן בן 12, רועי בן 15, ציון בן 18, ומרום בן ה־20, והחלטתי להניח את החלום בצד. אני מבשלת לפרנסתי, מכינה אוכל מרוקאי ועיראקי שמאוד אוהבים.
"בהריון האחרון, של איתמר, זה שוב התחיל לבעור בי, ואפילו הזמינו אותי לאודישן בכוכב נולד. כשאיתמר נולד חשבתי שזה הזמן שלי, אבל אז החיים שלנו השתנו ללא היכר. שנה אחרי מה שקרה הוצאתי את השיר 'קורא לך אמא', שזה החלום שלי, ומאז המון משפחות פונות אליי, הורים שילדיהם טבעו למוות או נותרו צמח, שבעיניי זה אפילו יותר נורא. הם שואלים איך אפשר להמשיך בחיים, ואני מנסה להמשיך בעזרת המוזיקה".
4 צפייה בגלריה
איתמר לפני האסון. ""איתמר לא מגיב. הוא ממצמץ כשאני שרה לו ולכן בלב שלי אני חושבת שהוא מרגיש אותי"
(צילום פרטי)
אירוע ההתרמה ל"בטרם" ייערך בחודש ספטמבר, היא מספרת. "אארח בו שבעה נגנים, מוזיקאים, וכל ההכנסות ייתרמו לארגון בטרם בו אני מתנדבת מאז המקרה".
חבז־מלול משמשת כיו"ר ועד ההורים בארגון ומאמינה כי את האסון הבא אפשר למנוע. "זה מתחיל קודם כל עם זה שאנשים חייבים להפסיק לחשוב שלהם זה לא יקרה. כולנו מאמינים שזה יכול לקרות לאחרים, אבל לא לנו. קצת לפני שאיתמר טבע היה סיפור עם שתי בנות בסביון שטבעו, ואני ממש זוכרת את עצמי חושבת בלב שזאת בטח חוסר אחריות של מישהו, אבל אסור לנו לשפוט ולבקר.
"גם אותי שפטו, היו טוקבקים נוראיים, קל לדבר כשלא יודעים את העובדות. אני עשיתי הכל לפי הספר, היה לנו כיסוי לבריכה, הבאתי מטפלת לשעות העבודה שלי בבית, עשיתי כל מה שאפשר. הצעד הראשון זה ההבנה שזה יכול לקרות גם לך. אל תסמכו על אף אחד, תזכרו שהסכנה קיימת, ובכלל לדעתי בריכות ביתיות זה דבר שהמחיר עליו יקר מדי. כל פעם שאני שומעת על ילד שטבע אני מבינה שעוד משפחה נהרסה".
סגרתם את הבריכה הביתית שלכם?
"לא. כי לנו היום כבר אין ילדים קטנים בבית והיה חשוב לי להעניק לילדים שלי שמחה ולאפשר להם להמשיך בחייהם ללא פחד. יש בי גם קבלה שזה פשוט היה צריך לקרות, שיש איזה כוח עליון שהחליט שזה מה שיקרה ושאסור לי בגלל זה לעצור לילדיי את החיים.
"אני מאחלת לעצמי לגרום לעצמי כמה שיותר אושר אמיתי, שיגרום לי להיות אמא חזקה כדי להמשיך לטפל באיתמר ובארבעת האחים המופלאים שלו".
99 טביעות ילדים בחמש שנים
על פי ארגון בטרם, טביעה היא הסיבה השנייה בשכיחותה לתמותה בקרב ילדים במקרים של פגיעה לא מכוונת.
טביעה מתרחשת במהירות ובדממה. ילד טובע אינו צועק ואינו יכול להתריע שהוא בסכנה מכיוון שהפה והאף שלו מכוסים מים. בתוך שתי דקות מרגע הטביעה הוא מאבד הכרה וכעבור ארבע עד שש דקות חל נזק מוחי בלתי הפיך עד מוות. על כן התנהגות בטוחה בסביבת מים יכולה להציל חיים.
על פי דוח תמותת ילדים מהיפגעות בלתי מכוונת של הארגון, 16 אחוז ממקרי התמותה של ילדים בשנת 2021 מהיפגעות לא מכוונת נגרמו עקב טביעה.
בין השנים 2017‑2021 טבעו 99 ילדים עד גיל 17, כאשר רק בשנת 2021 טבעו 19 ילדים.
בגילאי חמש עד תשע, כ־53 אחוז ממקרי הטביעה התרחשו בבריכות ו־41 אחוז במקורות מים פתוחים. בגילאי עשר ומעלה רוב מקרי הטביעה מתרחשים במקורות מים פתוחים.
