כמו רבים, גם זוהר יחיא התחלחל בשבועות האחרונים מהדיווחים בתקשורת על הכוונה לתקן את חוק איסור האפליה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים. אותו תיקון לחוק, אם יתקבל, יאפשר לבעלי עסקים פרטיים לא לתת שירותים לחברי הלהקה הלהט"ב, או כל אדם אחר, בשל "אמונה דתית".
גם כוונתו של סגן השר ח"כ אבי מעוז לבחון משפטית את ביטול מצעד הגאווה עוררה את זעמו של יחיא. "מאוד מבאס לדעת שזה המצב", הוא אומר. "אני נמצא בארגון שבו פועלים אנשים מכל העדות, מכל הדתות ומכל המינים. בארגון הזה יש לי את המקום הבטוח. מזעזע לחשוב שיש מי שחושב להכניס אותנו לרשימות שחורות. אני מאוד מקווה שהחוק הזה לא יעבור. בן אדם הוא בן אדם, לא משנה מהי זהותו המינית, הדתית והלאומית".
זוהר יחיא (18), צעיר שגדל ברמלה ובחודשים האחרונים עושה שנת שירות בדימונה כמדריך בארגון הנוער "נטע" של עמותת "תפוח", יודע על מה הוא מדבר. לפני כשנתיים, כשהיה תלמיד כיתה י', יצא מהארון בתור טרנסג'נדר, ובעקבות זאת נאלץ להתמודד עם דחייה, בכל מסגרת כמעט. בבית הספר שבו למד לא אפשרו לו להמשיך את לימודיו, חבריו לספסל הלימודים החלו להתרחק ממנו, ושום תנועת נוער שביקש להצטרף אליה לא הייתה מוכנה לקבל אותו.
"הרגשתי אז מאוד בודד", הוא אומר. "היה לי קשה גם עם המשפחה וגם עם הסובבים אותי. הייתי ילד חסר ביטחון, לא היו לי חברים, והיו לי המון קשיים בלימודים. מורים כעסו עליי לא רק בגלל נטייתי המינית, אלא בגלל הפרעות קשב וריכוז שלא אובחנו אצלי".
בן בגוף של בת
סיפור חייו של זוהר יחיא אינו פשוט. "נולדתי בגוף של בת, ומאז שיצאתי מהארון לפני שנתיים, אני מתפקד כבן", הוא מספר. "בגיל 16 החל הפרק הטרנסג'נדרי בחיי. עד גיל 16 התנהלתי כבחורה ולא חוויתי הטרדות או הצקות כלפיי. זכיתי ליחס רגיל. האמת שכבר בתקופת בית הספר היסודי היו לי נטיות גבריות והחברים קראו לי אז 'אבו גבר'. הסתרתי אז את הנטיות הגבריות שלי מפני כולם. איש לא ידע על נטיותיי המיניות ועל הזהות המינית האמיתית שלי. הכל כמובן השתנה, ולאו דווקא לטובה, כאשר יצאתי מהארון".
מה קרה אז?
"כאשר סיפרתי למשפחה על יציאתי מהארון, הם קיבלו את זה קשה. אמנם הייתי טיפוס גברי בילדותי, וזו לא הייתה הפתעה עבור בני המשפחה ולסובבים אותי, ובסופו של דבר הם קיבלו אותי כמו שאני, אבל בבית הספר זה כבר היה סיפור אחר לחלוטין. שם כבר לא קיבלו אותי. חוויתי איומים, ירדו עליי כל הזמן, וגם חוויתי גילויי אלימות כלפיי עוד לפני שיצאתי מהארון".
הדחייה שחווה בבית הספר הובילה את יחיא לשקוע בדיכאון. "לא הלכתי אז לבית הספר. לא יצאתי מהבית. בכיתי רוב הזמן. אמא שלי נלחמה כדי להעביר אותי לבית ספר אחר, ורק לאחר חצי שנה, עברתי לבית ספר אחר".
ואולם, גם בבית הספר החדש התקשה יחיא למצוא את מקומו. "למרות שקיבלו אותי שם יפה, היה לי קשה להשתלב", הוא מספר. "פחדתי וחששתי ששוב יציקו לי ויטריפו אותי כמו בעבר.
"לא הייתי מגיע הרבה לשיעורים וגם לא למדתי לקראת בחינות הבגרות. למרות שכבר ידעו באותו בית ספר על זהותי המינית, קינן אצלי כל הזמן החשש שהתסריט הזה של הטרדות, איומים והצקות יחזור על עצמו".
זה הזמן
על כוונתו לצאת מהארון סיפר יחיא קודם כל לחבריו מ"איגי" - ארגון הנוער הגאה. "איתם הרגשתי הכי בטוח, שם גם תמכו בי", הוא מספר. "רק לאחר מספר חודשים סיפרתי את זה גם למשפחה שלי. הושבתי את ההורים שלי וסיפרתי להם שאני רוצה להיות בן. בהתחלה הם לא הבינו מה אני רוצה, אבל אחר כך הם קיבלו את זה. יש לי אחות גדולה ממני ואח קטן. אחותי הגדולה קיבלה את הצעד שלי. לאחי הקטן זה היה יותר קשה, אבל בסוף הוא השלים עם העניין".
מתי החלטת בעצם לצאת מהארון?
"הבנתי שאני לא יכול יותר לחיות בגוף של בת ואני סובל יותר ויותר והחלטתי בנקודת הזמן הזו לצאת מהארון. זו הייתה החלטה קשה מאוד. היו לי הרבה התלבטויות קודם להחלטה הזו, אבל בסופו של דבר החלטתי שהגיע הזמן. חשבתי הרבה על הצעד הזה. חשבתי מה אעשה אם לא יקבלו אותי עם הזהות המינית החדשה שלי, מה יגידו במשפחה, אבל אזרתי אומץ".
אילו תחושות ליוו את היציאה שלך מהארון?
"רציתי להיות אותו הדבר, אבל למדתי להכיר את עצמי מחדש. פתאום חשבתי איזה גבר אני רוצה להיות ואיזה אדם אני אהיה. עד אז הרגשתי שאני חי בתור דמות בלבד ולא כמו אדם רגיל".
"היחידים שקיבלו אותי"
אל ארגון "נטע", שמטעמו יצא יחיא בתחילת השנה לשנת שירות בדימונה, הוא הצטרף עוד כשהיה בכיתה ח', שנתיים לפני שיצא מהארון. "הם היו היחידים שקיבלו אותי, גם כשבישרתי להם שאני טרנסג'נדר", הוא מציין, "ניסיתי להתקבל לתנועות נוער אחרות ושם לא קיבלו אותי ולא אהבו את נטיותיי המיניות".
ארגון "נטע" הוא ארגון נוער טכנולוגי. מה לך ולטכנולוגיה?
"מגיל קטן אהבתי את תחום המחשבים. כאשר הגיע נציג של 'נטע' לכיתה שלנו כשהייתי בכיתה ח' וסיפר לנו על פעילות הארגון, זה קסם לי, והחלטתי להצטרף. הפעילות, המפגשים החברתיים והחשיפה לעולם הטכנולוגיה התאימו לי. זה גם היה המקום היחידי שהאמין בי. קיבלו אותי כמו שאני. בעקבות כך צברתי ביטחון, עשיתי בגרות מלאה במתמטיקה, הנדסת תוכנה ופיזיקה. בארגון 'נטע' נתנו לי כלים להתקדם".
כאשר הגיע מועד גיוסו לצה"ל, נקודת ציון לא מובנת מאליה כשמדובר בצעיר טרנסג'נדר, החליט יחיא, בסיוע ארגון נטע, לצאת לשנת שירות מטעם הארגון בדימונה. עוד לפני כן סיים בשנת לימודיו האחרונה בתיכון קורס אקדמי של שפת תכנות באוניברסיטת תל־אביב.
למה החלטת לצאת לשנת שירות דווקא בדימונה?
"החלטתי שאני רוצה להחזיר ולתרום לחברה ולהיות משמעותי כמו שעזרו לי. כל החיים גרתי ברמלה ועניין אותי להכיר את הפריפריה הרחוקה, ובחרתי בדימונה. לא הייתה לי היכרות מוקדמת עם העיר הזו ויצאתי אל הבלתי נודע ".
במסגרת שנת השירות מתנדב יחיא בפרויקט קידום נוער בבית הספר של "ההזדמנות האחרונה". הוא נפגש עם חניכים, מסייע להם בלימודים, וגם מפעיל חוג מחשבים. נוסף על כך, הוא מדריך קבוצות נוער בתחום הטכנולוגי־חברתי מטעם ארגון "נטע". הפעילות מקדמת אותו אל עבר חלומו להיות מהנדס תוכנה ולעסוק במקביל בפעילות חינוכית.
חניכיך בדימונה יודעים על זהותך המינית?
"ודאי. החניכים ידעו על זהותי המינית וקיבלו אותי ללא דעות קדומות וללא הדבקת תווית כזו או אחרת. לא היה אכפת להם מזהותי המינית. במסגרת הפעילות שלי במועדון סיפרתי לחניכים את הסיפור האישי שלי, ולמרות זאת, הם קיבלו אותי. גם המדריכים במועדון שהתוודעו לסיפור שלי לא עשו מזה סיפור גדול, וכבר הפכתי לאחד מהם".
דימונה אהובתי
בתום שנת השירות, בעוד כשמונה חודשים, יתגייס יחיא לצה"ל. לדבריו, זהותו המינית לא משחקת תפקיד והוא מתמיין ליחידות מודיעין מובחרות. "עם ציוני הבגרות ועם העובדה שהגעתי מרמלה, הרגשתי שאין לי סיכוי ביחידות האלה, אבל התקבלתי למיונים על אף נתוני הפתיחה הלא מרשימים שלי".
ארבעה חודשים בסך הכל שוהה יחיא בדימונה. מבחינתו זה די זמן כדי להתאהב בעיר הדרומית. "התאהבתי בדימונה", הוא מצהיר. "זו עיר מדהימה עם אוכלוסייה חמה ואוהבת. זה לא קיים במרכז הארץ, שם האנשים לא חמים זה לזה כמו בדימונה. מקבלים אותנו כאן בחום רב. משפחות מקומיות מארחות אותנו בסופי שבוע. אני מתגורר בקומונה עם עוד כמה חבר'ה שעושים כאן שנת שירות, וזה כיף. אני אפילו חושב לחזור לדימונה לאחר השירות הצבאי ולהתגורר בה. כיף כאן".
"אנחנו גאים מאוד בבן שלנו", מציינת איריס יחיא, אמו של זוהר. "הוא ילד ממש טוב שאוהב לעזור. בהתחלה, כשהוא בישר לנו על יציאתו מהארון, זה היה עבורנו בבחינת הלם, אבל זה הילד שלנו ואנחנו אוהבים אותו כמו שהוא. יש לו נשמה טובה, ומבחינתנו הוא נשאר אותו ילד".
"אנחנו אוהבים וגאים בו לאורך כל הדרך. מצד אחד, קשה לנו שהוא רחוק מהבית ואנחנו מתגעגעים אליו. מצד שני, אנחנו רוצים שהוא יהיה מאושר ושיעשה את מה שטוב לו. כל עוד שיש פה גם תרומה לחברה, זה מבורך".
"הלב הפועם"
זוהר יחיא יצא לשנת שירות מטעם ארגון "נטע", ארגון נוער טכנולוגי מבית עמותת "תפוח", הפועל ליצור שוויון טכנולוגי
"נטע" הוא ארגון נוער טכנולוגי מבית עמותת "תפוח" הזוכה להכרת משרד החינוך.
קראו גם:
הארגון הוקם בשנת 2003 כדי ליצור שוויון טכנולוגי בישראל ולתת הזדמנות שווה לבני הנוער. הארגון פועל ב־21 סניפים ברחבי הארץ.
המטה של עמותת תפוח הפועלת ליצירת שוויון דיגיטלי בישראל ממוקם ברמלה, עיר הולדתו של זוהר יחיא.
"תמיד מרגש לראות את הבוגרים של נטע, ארגון הנוער שלנו, נותנים בחזרה לארגון הנוער ולכלל האוכלוסייה", מציינת מנכ"לית עמותת "תפוח", ענת צור. "זוהר בן ה־18, בוגר נטע ברמלה, בחר להצטרף לשנת שירות בסניף שלנו בדימונה לפני גיוסו לצה"ל.
"החניכים ורכזת הסניף בדימונה מספרים שהוא הלב הפועם של הסניף. אנחנו רואים את חניכי הארגון פועלים בקהילה, משתבצים ביחידות טכנולוגיות בצבא, ובהמשך משתלבים במשרות טכנולוגיות. ההשפעה של נטע באה לידי ביטוי בכל שלבי חייהם של החניכים והחניכות, בעיצוב דמותם ובהשפעה על עתידם".
