"עד ה-7 באוקטובר מעולם לא בכיתי בעבודה שלי, אבל היום, כשאני רואה ילדה בת חמש שעוללו לה דברים לא אנושיים, הדמעות זולגות מעצמן, אז אני מנגבת אותן וממשיכה לעבוד". כך אומרת השבוע יעל ינקוביץ, תושבת העיר בת 43, שעובדת בחברה קדישא ואחראית על הטהרה של מאות גופות הנרצחים במלחמת חרבות ברזל.
רק השנה נחנך מרכז הטהרה המתקדם של חברת קדישא ראשון לציון, אך איש לא האמין שתוך זמן קצר הוא ישמש לקליטת מאות נרצחים מאסון לאומי. עובדי הטהרה של החברה עובדים ימים ולילות ורק ימים יגידו כיצד מאות העוסקים במלאכה יושפעו מהעבודה הטרגית.
בעוד שאנשי זק"א עסקו באיסוף הגופות והממצאים והצוות המקצועי במחנה "שורה" עסק בזיהוי הנרצחים, עובדי חברת קדישא ראשון לציון הפכו לתחנה האחרונה של קורבנות המלחמה, רגע לפני שהם נטמנים למנוחת עולמים.
בצירוף מקרים מצמרר, רק השנה נחנך בבית העלמין גני אסתר בעיר מתקן טהרה של חברה קדישא, שנחשב לחדיש והטכנולוגי ביותר בישראל והקמתו מוערכת בעלות של מיליוני שקלים. הוא מכיל חדרי טהרה רבים ומאפשר טיפול בסיטואציות המורכבות ביותר של כבוד המת.
זו הסיבה שבמוצאי השבת השחורה של ה-7 באוקטובר, קיבלה החברה את האחריות להבאת 1,400 נרצחים לקבורה. מאז ועד היום, באופן רציף ולאורך כל שעות היממה, נקלטים במרכז הנופלים והחללים שתהליך הזיהוי שלהם הסתיים. הם מועברים ממחנה "שורה" למתקני הטהרה של החברה קדישא בראשון לציון, ומשם צוותים של נשות ואנשי הטהרה, עוסקים במלאכה הרגישה והמורכבת של הכנת הנפטרים לקבורה. החברה דואגת גם לשינוע של הנפטרים באמצעות אמבולנסים אל בתי העלמין ברחבי הארץ בהתאם לשעות ומיקומי הלוויות.
העבודה: "כמויות עצומות וריחות שלא עוזבים"
על מנת לעמוד בעומס, החברה גייסה את כלל אנשיה לעבודה במשמרות סביב השעון ללא הפסקה, ביניהם גם יעל ינקוביץ, אמא לשני ילדים, שעובדת בחברה כבר שלוש שנים, אך דבר לא הכין אותה לזוועות שהיא רואה בשבועות האחרונים. "לא בחרתי בתפקיד הזה, הוא בחר בי. עבדתי בחינוך ומכרה פנתה אליי וסיפרה שמחפשים אישה לעבודה בקדישא, היא הרגישה שזה יכול להתאים לי וכך הגעתי לכאן".
לא חששת לעבוד בתחום שרבים נמנעים ממנו?
"כולם תמיד שואלים אותי אם אני מפחדת, אבל מבחינתי אלו האנשים האחרונים שצריך לפחד מהם. אלו נשים שעוד רגע יצעדו לגן עדן, זו זכות לדאוג להן. אין בזה שום חשש או פחד, גם אם זה קשה לנו. ראיתי דברים קשים במהלך עבודתי, כמו אם שנרצחה כשבידה עוד הבקבוק של התינוק שלה, אבל אלו דברים יוצאי דופן, לא שגרה יום יומית. שכשנכנסתי לעבודה לא ציפיתי לסיוט שמתרחש כאן מתחילת המלחמה. באתי כדי לטפל בקשישות בסוף ימיהן שהותירו אחריהן צאצאים, לא בשקיות ענקיות שאת לא מצליחה להבין היכן האם והיכן הילדים כי היא אחזה אותם צמוד אליה".
כיצד מתנהלת העבודה שלך בשבועות האחרונים?
"עוד לפני שפותחים את השקית מתמודדים עם הכמויות הבלתי נגמרות והריחות שלא עוזבים לרגע, כי רבים מגיעים לכאן זמן רב לאחר שנרצחו. במצב רגיל אנחנו עובדות בין 2 ל-3 נשים במקביל. היום בגלל שיש הרבה מקרים מורכבים אנחנו יכולות לעבוד גם שש במקביל. העבודה לא פשוטה בגלל מצב הנפטרות.
"היום אין לנו שעות, אני מסיימת לעבוד בשעה שתיים בלילה ובחמש לפנות בוקר כבר חוזרת כי קיבלתי שיחה שהגיעה עוד אישה והרי מדובר במשפחות שהמתינו זמן רב כל כך עד שקיבלו את הבשורה ואת יקיריהם, אנחנו לא רוצים לגרום להם לחכות עוד.
קראו גם:
כפי שאמרתי, אני רגילה למראות קשים, אבל שום דבר לא משתווה לזה. היום כל אישה מקבלת משמעות אחרת כי את יודעת מהיכן היא הגיעה. כל שם מצלצל לך מוכר, אולי כי שמעת שהיא נעדרת ומחפשים אותה, אולי כי שמעת את הסיפור שלה ומה היא עברה. מגיעות לכאן משפחות שלמות, הורים וילדים יחד, ולא פעם הם מגיעים במצב מזעזע. אנחנו מפרידים ביניהם לטהרה, נשים לנשים וגברים לגברים, ואז הם נקברים יחד. אנחנו עובדים קשה נפשית וגם פיזית, כי כל הזמן מגיעים עוד ועוד נפטרים ולצערי אני יודעת שזה עוד ממשיך".
ההתמודדות: "למדתי להעריך כוס קפה וקצת אוויר"
בשבועות האחרונים לינקוביץ יש מעט מאוד זמן פנוי, לכן כשהיא מתפנה היא מקפידה לנצל אותו בתבונה. "קיבלתי פרופורציות אחרות. כשאני מגיעה הביתה, למשפחה שלי ועושה את הפעולה הפשוטה ביותר, כמו להכין לעצמי כוס קפה ולנשום אוויר, אני פתאום מרגישה שהשפיות חוזרת.
"אני מעדיפה להישאר בבית עם המשפחה שלי, אני רוצה לראות את הילדים שלי מחייכים, לפנק אותם ולהכין להם משהו טעים לאכול.
"אני משתדלת להתנתק מכל הרוע, לעצור את הדמעות. אני תמיד משתדלת שהבית יהיה נקי ויריח נעים, זה משהו שמשותף לכולם, אנחנו מחפשים עכשיו את הריחות הנעימים. אין ספק שאחרי שאת רואה רוע בהתגלמותו את מחפשת לראות משהו חיובי, אני אישה מאמינה ובלב אני יודעת שרק הטוב ינצח. לכן אני מתמקדת בטוב, עושה רק טוב למי שאני יכולה כי אני מאמינה שרק כך ננצח ונקרב את הגאולה".
למרות הכל, ינקוביץ מספרת שהמראות שחזרתה לעולם לא יעזבו אותה.
"אנחנו מקפידים להתייחס לכל אדם כאן כעולם ומלואו. את משפחת זוהר (יניב ויסמין ובנותיהם קשת ותכלת) מנחל עוז ראיתי כמו כולם בערוצי התקשורת כשחיפשו אותם, הפיצו כל כך הרבה את התמונות שלהם ופתאום הם הגיעו אלינו. זו משפחה שגם נקברה אצלנו בעיר, היו אזעקות בזמן שטמנו אותם אבל העובדים לא עצרו לרגע, המשיכו לעבוד כדי לקרוב אותם כראוי. זו באמת שליחות וכשאני רואה נפטרת טהורה ומוכנה לקבורה אני מרגישה שעשיתי את המקסימום עבורה, כי בעבודה הזאת אין מי שיגיד תודה, זה רק את עם עצמך מבינה שאת חייבת להמשיך לנפטרת הבאה".
היום שאחרי: "כולם יקבלו סיוע נפשי כמה שיידרש"
מנכ"ל החברה קדישא, ניסים אלקסלסי, מספר על הרגע שבו הבין שהחברה מצטרפת למאמץ הלאומי. "האירוע תפס אותי בשבת בבית הכנסת, התחלנו לשמוע התרעות צבע אדום במרחב ובמקביל החלו להגיע קריאות לחלק מהמתפללים על גיוסם בצו 8. היה לי ברור שאנחנו באירוע חריג ביותר, אבל ההיקף האיום והנורא נודע לי רק במוצאי שבת. קיבלתי טלפון ממנכ"ל המשרד לשירותי דת, יהודה אבידן, שאמר לי שאנחנו באירוע שלא ידענו כמותו וביקש ממני להגיע לדיון חירום להיערכות למבצע לאומי להבאת כלל הנופלים והחללים לקבר ישראל.
"במהלך המלאכה מתעוררות שאלות הלכתיות מורכבות, אשר מצריכות הנחיות לצוותים. רב החברה קדישא, חבר מועצת הרבנות הראשית הגאון הרב רוז'ה, הנחה אותנו בפעולות הנדרשות ואנו פועלים כדי לתת לכל החללים את הכבוד האחרון על פי מסורת ישראל".
לאלקסלסי אין ספק כי ביום שאחרי, הצוותים יידרשו גם להפוגה וסיוע נפשי על מנת להתמודד עם החוויה הקשה שהם עוברים.
"נצטרך לתת את הדעת כיצד לסייע לכל שרשרת המלאכיות והמלאכים שטיפלו בקבורת המת וחסד של אמת, לחזור לתפקוד רגיל. כרגע אנו פועלים תוך התרכזות במשימה, אבל כלל הגורמים, מנשות ואנשי זק"א שפעלו בשטח דרך העוסקים במלאכת הזיהוי וכלה בצוותי הטהרה, יצטרכו לקבל את כל הסיוע הנפשי הנדרש כדי לפתח חוסן נפשי שיסייע להם לא להישבר מול מה שעבר עליהם".
עד כה טופלו בידי החברה כ-750 נרצחים שהובאו למנוחות, והצפי שמלאכת הזיהוי תימשך עוד ימים ארוכים. "אני רוצה שכל עם ישראל ידע שכולם יבואו בסופו של דבר לקבר ישראל באופן מכובד כראוי למי שמסרו את נפשם במערכה", הוסיף אלקסלסי, "זו המשימה שלנו והיא תושלם עד תומה. אני חושב שכחלק ממשימה לאומית של שימור ההיסטוריה יש לתעד את אנשי החברה קדישא שיעידו ממקור ראשון על מה שחוו, כדי שהדורות הבאים יזכרו ולא ישכחו את הזוועות שעולל האויב לעמנו בחג שמחת תורה תשפ"ד".
