בגיל 28 בלבד, חן שקד כבר רשם וי ענק על מגוון חוויות חיים: ממפעילי טיל החץ הראשון בצה"ל, טיפוס הרים מקצועי עם רשימה מרשימה של פסגות כיבושים והקמת חברת מסעות לזכר אמו המנוחה, המשלבת הגשמת חלומות אישיים עם תרומה משמעותית לחולי סרטן.
אולי יעניין אתכם:
מטפס על הרים לזכר אמו
"גדלתי בלוד ועברנו לבאר יעקב. בתור ילד, האהבה שלי הייתה בעיקר לספורט. החיבור לטבע הגיע יותר מאוחר דרך ניווטים בצבא. שירתי ארבע שנים משמעותיות והייתה לי הזכות להיות המפעיל הראשון של טיל החץ בשנת 2017", מספר שקד.
איך הגעת לטראקים בנפאל?
"יומיים אחרי השחרור טסתי עם חבר לטראק בנפאל ונפתח לי התיאבון".
באותו זמן חלתה אמו, קרול שקד, בסרטן והמשפחה עברה תקופה לא קלה. טיפוס ההרים היווה עבורו של שקד מפלט ומקום לשקט נפשי וצבירת כוחות. אחרי מותה העצוב של האם, קיבל בנה החלטה: להמשיך לטפס לזכרה.
"מאז שראיתי את האוורסט - ההר הכי גבוה בעולם, הבנתי שאני רוצה לטפס בשבילה", מספר שקד. "התחלתי לטפס פסגות והטבע נתן לי מענה וריפוי. אחרי שנפטרה בדצמבר 2020, הבנתי שאני רוצה להנציח אותה דרך מיזמים שישלבו את הרוח שלה. כך הקמתי את HighAir Expeditions".
במה באה לידי ביטוי ההנצחה?
"יצאתי לשביל ישראל וגייסתי תרומות לחולי סרטן, כשהפנים שלה על החולצות. טיפסתי פסגות רבות בנפאל ובעולם, ותמיד אני מניף דגל לזכרה. זו הדרך שלי להרגיש אותה עדיין חיה איתי. כל הטיפוסים שלי מאז היו מוצלחים: הקילימנג'רו באפריקה, קזבק בגיאורגיה, איילנד פיק בנפאל, ועוד מספר פסגות מעל 6,500 מטר. השיא היה אמא דבלאם בגובה 6,812 מטר".
החלום הפך לעסק - "אין סיבה להשאיר את כל הטוב אצלי"
החלום האישי הפך לעסק שמוציא מאות אנשים לטיפוס. "קיבלתי אינספור פניות מאנשים ושאלות. הבנתי שאין סיבה להשאיר את כל הטוב הזה רק אצלי ולהקים עסק למשלחות טיפוס. היום אני מוציא כ-500 מטפסים בשנה למגוון יעדים בעולם: אירופה, אפריקה, ההימלאיה. רק בינואר הוצאתי 100 אנשים לקילימנג'רו, ו-97 מהם הגיעו לפסגה, ביניהם פצוע מלחמה שטיפס בלי רגל".
והשליחות החברתית?
"זו הליבה של העסק. מי שמצטרף לטיול דרכנו, יודע שהוא גם תורם למאבק במחלת הסרטן. חלק מהכסף שמגיע לחברה נתרם לילדים חולים, כך שהמטרה היא כפולה: לעזור לאנשים לפרוץ גבולות אישיים וגם לאפשר להם לתרום ולסייע לזולת".
מה עובר על אנשים במהלך הטיפוס?
"מדברים הרבה על הקשיים, אבל בעיקר נפתחים אחד לשני בצורה מדהימה. הקבוצות הופכות למשפחות שמתגבשות על ההר, סובלות ביחד ורוצות להמשיך לבלות גם אחרי המסע".
וכשמגיעים לפסגה?
"זה כבר כמו לידה מחדש. וזה ממכר. אבל מעבר לריגוש, יש שם גם שלווה עמוקה ותחושת הישג שאין לה תחליף, במיוחד כשהמסע הזה קשור במשהו גדול יותר ממך, כמו הזיכרון והשליחות של אמא".
מה החלום הבא?
"לטפס על האוורסט. אני מתכנן לעשות את זה עד סוף מאי בשנה הבאה".
