"אהוב שלי, יום הולדת שמח ומזל טוב? זה חותך ושורף את הנפש שיום ההולדת שלך נופל בול אחרי יום האזכרה, שכל שנה תהיה יציאה מאבל לשמחה.
"בביטחון מלא ידוע שאתה חוגג עכשיו ובגדול, אבל מה איתי? איך אני אמורה לחיות עם זה? הגוף והנפש דורשים בזעקות את הקירבה והנוכחות שלך, הרבה מעבר למה שניתן לקבל. אז אני מדביקה ברכה על הקיר, לצעוק שכולם יראו מי היית בתפקידך כאן".
כך שיתפה השבוע איילה אליס־ימהרן מערד בפוסט נרגש וכואב בפייסבוק, לאחר ששכלה את בנה הבכור הילל ימהרן ז"ל בן התשע, שנהרג בתאונת פגע וברח.
התאונה הקטלנית התרחשה בכביש 31 סמוך לכניסה לערד ונהג הרכב הפוגע, תושב פזורת כסייפה, נמלט מזירת התאונה, ורק לאחר מספר שעות אותר ונעצר. בחקירתו טען הנהג כי לא ידע במה הוא פגע ולכן המשיך בנסיעתו.
אין משילות
שבועיים חלפו מאז האסון שפקד אותה ואת משפחתה. "אנחנו מנהלים מלחמה ומנסים להביא למודעות הציבור את מה שקרה להילל שלנו", אומרת אליס־ימהרן. "אנשים לא מודעים למציאות שאיתה אנחנו מתמודדים, מציאות של פשיעה וחוסר משילות.
"מדובר בסכנת חיים. אי אפשר לעלות על הכבישים באזור שלנו מבלי לסכן חיי אדם. הילל שלנו הוא קורבן של המציאות, שבה אין משילות בנגב. אנחנו אפילו לא יודעים אם הבן שלנו נהרג על רקע לאומני או לא.
"אנחנו יודעים שהנהג הפוגע אמנם נשלח למעצר בית, אך המושג 'מעצר בית' הוא על הנייר בלבד, כי יש לנו עדויות שהוא מסתובב חופשי בפזורה הבדואית".
כיצד מתמודדים?
"קשה לנו שעוברים על מקרים כאלה לסדר היום. אני מרגישה שהופקרנו. הבן אדם שפגע למוות בבן שלנו מסתובב חופשי בחוץ, ואנחנו מתקשים לשקם את המשפחה שלנו. החוק לא נאכף ויש ממש פחד".
איך מעכלים אובדן נורא שכזה?
"אי אפשר לעכל את האסון שנחת עלינו. אנחנו מרגישים אבודים. הילל היה הבן הבכור שלנו. יש לנו עוד שלושה ילדים קטנים ממנו, ילדה בת שבע, שלא מבינה מה קורה, ילד בן שש שמבקש לפני השינה להתקשר לאחיו הגדול, וילדה בת ארבע שכל הזמן מציינת שהילל נמצא בבית. הכל טרי.
"מאז האסון אנחנו לא מתפקדים. יש לנו תמיכה מהקהילה המקומית, תושבים עוזרים לנו, אבל אני כרגע לא יכולה לתפקד כמו שצריך. אנחנו לא מתעסקים כרגע בשיקום שלנו, בשיקום של הילדים. יש תחושה של חוסר ביטחון, של פחד, של חרדות. אני לא מאפשרת לילדים שלי לצאת החוצה בלי ליווי של מבוגר וגם לא להסתובב ברחובות. אני כל הזמן פוחדת שיקרה להם משהו".
למחרת השבעה היו בני המשפחה אמורים לציין את יום הולדתו של הילל על פי התאריך העברי ואת יום הולדתו של הבן הצעיר, בן השש, על פי התאריך הלועזי.
"לא חגגנו את ימי ההולדת", אומרת אליס־ימהרן. "במקום לציין את ימי ההולדת של הילדים שלנו, הגיע אלינו ביום שאחרי השבעה בונה מצבות על מנת שנבחר מצבה לקברו של הילל. לא אמרתי להילל מזל טוב ליום ההולדת כי הוא כבר קיבל את כל המתנות מהבורא. אני בטוחה שהוא נהנה עכשיו מפירות שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם. אני מאמינה שהזמן יעבור מהר וניפגש בקרוב. הרי העולם זה שבריר שנייה.
"הילל היה ילד מלא בקסם אישי", מספרת אמו, "פושטק לא קטן, ילד שאוהב את הטבע ואת הבריות. הוא היה ילד שלא מצליח לזייף עצבות אף פעם ואם כעס, אז הוא עשה זאת מכל הלב.
"הוא היה עקשן כזה שעוד לא ראיתי. ילד עם המון הומור שרוב הזמן צוחק. בכל פעם שהיה מספר לי משהו, הוא היה מלטף לי את הידיים ואומר לי, 'אמא, אני אוהב אותך הכי בעולם כולו'. את לא חייבת לשמוע את זה כל יום, את צריכה לדעת שזה לתמיד".
באותו פוסט נרגש שפרסמה השבוע, כתבה האם השכולה לבנה הילל ז"ל: "אני פה כדי לדאוג ולאהוב את המשפחה, להמשיך לתקן ולהשתדל לעשות טוב ולהנציח את מי שהיית - טוב לב, עם צדק ועקשנות מעורבת בהומור. אני אוהבת אותך ותדע גם אתה, שזה תמיד היה ותמיד יהיה. תנגב לנו את הדמעות ותצחיק אותנו כמו שתמיד ידעת".
"אנחנו כרגע נעזרים בקהילה, בעיקר", מציינת אליס־ימהרן, "אנשים פרטיים, בית הספר בו למד הילל ומחלקת הרווחה, ובעיקר החברים והקהילה בערד. אין לנו אופציה כרגע להתרכז בעזרה הזו, כי אנחנו עסוקים במלחמה לדאוג לביטחון ברחוב. לדעת שהרוצח שוחרר ומסתובב חופשי, זה מכניס לחרדה קיומית".
קראו גם:
בדיון בבית משפט השלום בבאר־שבע שהתקיים למחרת אירוע הדריסה ודן בבקשת המשטרה להאריך את מעצרו של הנהג החשוד בדריסה, קבע בית המשפט כי יש חשד סביר לכך שהנהג ביצע את המיוחס לו, קרי הפקרה לאחר פגיעה וגרימת מוות ברשלנות והאריך את מעצרו.
סניגורו ציין אז כי "מדובר בתאונה טרגית ואנו מביעים צער עמוק. חקירת המשטרה מעלה כי ככל הנראה הנהג לא יכול היה למנוע את התאונה. הוא משתף פעולה ומסר גרסה מפורטת להשתלשלות האירועים. הוא הביע חרטה ולא הייתה לו כל כוונה לפגוע בילד".
ממשטרת מרחב הנגב נמסר: "הנהג החשוד שוחרר למעצר בית. התיק הועבר לפרקליטות ואנחנו ממתינים להגשת כתב אישום".