המתנה לממשלת ניו זילנד
גיל: 100 שנה. איפה: מרכז עסקים שורק - חניית צ'מפיון מוטורס
קראו גם:
מי שביקר בניו זילנד בוודאי לא היה יכול להישאר אדיש לטבע המרהיב, אלא מה? שקמים אין שם. מכיוון שכך, הקדישה ראשון לציון לניו זילנדים עץ שקמה אחד במתנה והפכה את המקום שבו הוא צומח לאתר הנצחה לזכר הלוחמים הניו זילנדים שלחמו ממש למרגלותיו במלחמת העולם הראשונה. בעץ החסון אפשר להבחין כבר מהכביש המוליך לפלמחים. יש לו גזע עבה ומרשים, וספק אם שלושה אנשים יכולים להקיפו. לצד עץ הזיכרון ניצבים שני תרנים שנושאים את דגלי ניו זילנד וישראל.
שלט מספר את תולדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה ובאריחי הקרמיקה שבצד קיר הבטון מוטבע צילום של פרש ניו זילנדי ממלחמת העולם הראשונה.
הוושינגטוניה של אליעזר
גיל: 120 שנה. איפה: רחוב ברנשטיין 2
בראשית המאה ה־20 עיטרו שדרות עצי וושינגטוניה חסונה את השבילים המובילים לפרדסים ולבתי המתיישבים הראשונים.
מאז הנוף השתנה, אבל בגן ברנשטיין, במקום שבו נטע אליעזר ברנשטיין את הפרדס שלו, אפשר עדיין לחזות בשדרה מרהיבה שכזו. ברנשטיין, שהיגר מפולין לאנגליה, עשה הון ממסחר בכובעים ובפרוות ובשנת 1925 רכש אדמה במזרח ראשון לציון והעלה ארצה את בני משפחתו. בראשית שנות ה־30 בנה ברנשטיין במרכז הפרדס שנטע במושבה בית גדול - העתק מדויק של ביתו הלונדוני, וזמן קצר אחר כך התיישב במקום. זה היה בית מפואר מאוד, ולא רק בהשוואה לבתי המושבה הצנועים. היו בו מדשאה גדולה, בריכת שחייה, מגרש טניס, אורוות סוסים ועצי פרי לרוב. עד מהרה הפך המקום בית ועד לראשי היישוב ולנציגי השלטון הבריטי ובהם הנציב העליון הרברט סמואל. כאשר הזדקן ברנשטיין הוא מכר את הבית, שאיננו קיים עוד, וכך גם הפרדס, שבמקומו הקימה עיריית ראשון לציון גן ציבורי הנושא את שמו.
העץ הכי ותיק
גיל: 137 שנה. איפה: בגן המושבה ליד מתקני המשחקים
עץ הפיטולקה הצומח בגן המושבה הוא אחד מאוצרות הטבע של ראשון לציון. בשנות ה־80 של המאה ה־19 נטע אותו במו ידיו יחיאל מיכל פוחצ'בסקי, הגנן האגדי של ראשון לציון.
עץ זה שבגן המושבה הוא אחד העצים הוותיקים ששרדו בראשון לציון מראשית הקמתה. אנשי ראשון לציון נהנו מצל הפיטולקה וכפי שפוחצ'בסקי מספר עליו בזיכרונותיו: "בתקופת תמוז טוב ונוח לשבת בצל העץ הזה, ספוג לחות ורטיבות. הערבים חוששים לישון בצהריים תחת עץ הפיטולקה לבל תאחזם צינה מסוכנת".
מעניין שגם במסורות של דרום אמריקה מזהירים את הבריות שלא לישון תחת העץ הזה, מחשש לפגיעתן של רוחות רעות. גם כיום, למעלה מ־120 שנה אחרי שניטע, עדיין נהנים עוברים ושבים לשבת על ספסל האבן המקיף את הפיטולקה וזוכים לקבל מעט מצילה הטוב.
הדקלים בגן המושבה
גיל: 130 שנה. איפה: בין רחוב רוטשילד לכרמל
מכל העצים שבגן המושבה, שדרת התמרים היפה שניטעה לראשונה בשנת 1890 מותירה את הרושם העז ביותר.
השם העברי תמר נגזר מתכונתו של גזעו לצמוח לגובה רב מבלי להתעבות, תכונה שמעניקה לעץ מראה תמיר. היה מדובר בשתי שדרות שניטעו כשהן ניצבות זו לזו ויוצאות צורה של צלב, עניין שגם זכה לביקורת ואף פרנס חובבי קונספירציות בדבר כוונת העומדים מאחורי שתילת העצים. העצים מסוג תמר קנרי הם בעל גזע עבה הרבה יותר מגזע התמר המצוי ובניגוד אליו פריו אינו נאכל.
בשדרה היפה נהגו בעבר לקבל את פניהם של אורחים רמי מעלה שביקרו בראשון לציון ובהם בנימין זאב הרצל, הלורד ארתור ג'יימס בלפור וסר וינסטון צ'רצ'יל. בשנת 1996 ניטעה שורה נוספת של עצי תמר בצד כל שורה קיימת. בין השורות החדשות לישנות נבנו אמות מים, זכר לתעלות ההשקיה שהעבירו מים לחלקות החקלאיות שהיו בעבר במקום. בשנת 2015 נפגעה מאוד השדרה מהחיפושית המזיקה חדקונית הדקל האדומה ועיריית ראשון לציון נאלצה לכרות עצים חולים, מחשש שיקרסו וייפלו על עוברים ושבים.
האקליפטוס המקורי
גיל: 130. איפה: רחוב מוהליבר 2
כל ילד יודע שעצי אקליפטוס ניטעו בכל מושבות העלייה הראשונה וראשון לציון בכללן, מתוך תקווה שיסייעו לייבש ביצות. רוב העצים בעיר כבר נעלמו מהנוף המקומי, אבל אלה שנותרו ליד אורוות הברון הם מורשת חיה שהותירו אחריהם המייסדים.
הראשון שנטע עצי אקליפטוס בראשון לציון היה הגנן גרשון הורביץ. הכפריים הערבים מהסביבה התרשמו מכך מאוד וזיכו אותו בשם "אבו קליפטוס". יש להניח שהורביץ היה גם מי שנטע את עצי האקליפטוס הענקיים שצמרותיהם מתנשאות מעל בית הפקידות. לא ברור כמה סייעו האקליפטוסים למטרה שלשמה ניטעו, אבל אלה שליד אורוות הברון הביאו תועלת מכיוון בלתי צפוי: הקיוסק של גברת רוטשילד עמד סמוך אליהם ובתה, חנה קוזי, סיפרה כיצד במהלך מלחמת העצמאות, ב־3 ביוני 1948, הפציץ מטוס מצרי את ראשון לציון ו־25 נהרגו. צמרות האקליפטוסים קלטו אחת מפצצות המטוס וזו לא התפוצצה, כך שאולי רבים חייבים את חייהם לעץ הוותיק.
העץ שהצמיח משי
גיל: 100 שנה. איפה: רחוב מוהליבר 6
עץ התות הוותיק אמנם לא מצטיין בגודל מרשים, אבל הוא עדות רבת שנים לניסוי החקלאי הראשון של היישוב העברי לגדל עצי תות ולנצל את עליהם לתעשיית המשי.
עצי התות ניטעו ברחובה הראשי של המושבה ולאחר שהתברר שהאיכרים מגדלים פקעות משי באיכות סבירה, נולד הרעיון להוסיף את ענף גידול המשי למושבות העלייה הראשונה כולן. ניטעו עשרות אלפי עצי תות שזרעיהם הגיעו ממורדות ההימלאיה שבהודו. פקעות המשי שהופקו בארץ נשלחו לעיבוד בביירות ובדמשק והברון רוטשילד אף הקים בראש פינה מטוויה לחוטי משי ובה חמישה נולים. במושבות המשיכו לגדל עצי תות עוד כמה שנים, אך העניין בענף המשי דעך, עד שגווע. עץ התות שברחוב מוהליבר נותר עד היום כעדות דוממת לניסיון הכושל לייצר משי עברי.
