משפחת עקיבא: כמספר שבטי ישראל
כשמבקשים ממאיר עקיבא למנות את שמות הילדים שלו לפי הסדר, הוא לוקח נשימה עמוקה ומאמץ את זכרונו. הוא מעלה עוד ועוד שמות ולבסוף מחפש את תעודת הזהות כדי לוודא שאף אחד לא נשכח בדרך. "זה קורה לי הרבה", הוא צוחק, "בייחוד כי לכולם יש הרבה שמות. בנוסף יש לנו גם 19 נכדים והרבה מהם מסתיימים בסיום 'אל' ואני כבר לא יודע מי נגד מי לפעמים".
מי בבית: משפחת עקיבא כוללת את ההורים מאיר (57) שעובד בתחום הבניין ורימונה (58) עקרת בית. לזוג יש 12 ילדים: כיסופית (36), אלרז (33), קריאל (31), מתנאל (30), דוראל (27), נאווה (24), מוריה (23), תפארת (21), יוסף־חיים (19), נחמן (16) ואפרת (14).
בילוי משפחתי: "אנחנו משתדלים פעם בשבוע לאכול ארוחת צהריים יחד", מספרים בני המשפחה, "בשביל הגיבוש, אבל גם נפגשים לפעמים במסעדות כדי להיות יחד. לרוב זה לא מסתדר ולא מצליחים לתאם שכולם יגיעו לאותו מקום באותו זמן, בייחוד כשיש כבר בני זוג וילדים, אבל יש לנו קבוצת ווטסאפ משפחתית ויודעים שאם רוצים לתאם אירוע אז צריך מינימום שבוע מראש. רובנו אוהבים לאכול קובה אדום עם אורז לבן, זה המאכל המוביל אצלנו במשפחה".
מה מיוחד במשפחה שלנו: "אנחנו משפחה מגוונת עם הרבה דעות", אומר מאיר. "אנחנו משפחה דתית־חרדית, אבל לא כולם המשיכו בדרך של הדת ואני מקבל את זה בסדר גמור. אין לי בעיה עם זה, יש אצלנו הרבה דעות ואני מקבל את כולן. אני תמיד אומר 'חינוך לנער על פי דרכו'".
טיפ למשפחות: "כל אחד הגיע לעולם הזה עם תובנות משלו ועם התנהגות מובנית ואתה צריך לקבל את זה ולהכניס אותו למסלול ולהראות לו שלא תמיד הכל קשה".
משפחת שלזינגר־מוסין: לוחמים ביחד
אין חובב ספורט אחד שלא מכיר את השם אליס שלזינגר, הג'ודוקא האולימפית, זוכת התארים והמדליות. אבל מה קורה כשהמאמן שלך הוא גם בן הזוג שלך וכשהבת שלו נמצאת גם היא בעולם הג'ודו התחרותי? "ההיכרות של פאבל ושלי התחילה במסגרת הג'ודו", מספרת אליס, "זה התחיל בחברות כשהוא אימן אותי והיינו המון יחד ובסופו של דבר הוא הפך לאדם הכי קרוב אלי ולבן הזוג שלי. זה פשוט קרה, לא מתוכנן".
מי בבית: משפחת שלזינגר מונה את אליס (32), פאבל (45) ובתו של פאבל סשה (17).
בילוי משפחתי: מכיוון שבני המשפחה מקדישים את חייהם לספורט הג'ודו, הבילוי שלהם הוא דווקא ההנאה מערב שקט וביתי. למרות זאת, על הארוחות של ימי שישי בבית משפחתה של אליס הם לא מוכנים לוותר, "בכל יום שישי שאנחנו בארץ אנחנו אצל ההורים שלי בהרצליה, כולם מגיעים לשם ומחכים לזה. שם פשוט אוהבים לאכול הכל, בעיקר על האש".
מה מיוחד במשפחה שלנו: "המיוחד בנו שכולנו יחד בעסק של הג'ודו למרות שזה גם קושי, כי גם אם אנחנו מאוד רוצים אז אי־אפשר שלא לערבב את המקצועי עם האישי כי פאבל צריך לפעמים לצעוק עלי בתור מאמן וגם על הבת שלו. זו משפחתיות מאוד מורכבת, אבל זה גם מה שמיוחד בקשר שלנו, שמצליחים להכיל ולהתגבר על הקשיים. אנחנו מאוד אוהבים להנחיל את נושא הג'ודו בראשון לציון, לגדל את דור העתיד ולראות איך אפשר לתרום להם להתפתח".
טיפ למשפחות: "זה מסר שמיועד למשפחות רבות שנמצאות זמן רב יחד, להבין שכל אחד מגיע מרקע אחר עם הארגז שלו ויחד מוצאים את הדרך המשותפת".
משפחת ושדי־לוי: אבא ועוד אבא
כששואלים את איתי ובן איפה אמא שלהם, הם עונים בטבעיות שאין להם אמא אבל יש להם שני אבות. "הם מקבלים את זה בטבעיות ואין להם שום שאלה לגבי זה", אומר האב איתן.
מי בבית: משפחת ושדי־לוי כוללת את איתן (37) איש פרסום, אורן (37) משרת בקבע ואת איתי ובן התאומים (4). בני הזוג הכירו לפני 16 שנה, ושבע שנים מאוחר יותר החליטו למסד את הקשר. "אחרי החתונה עברנו לגור בראשון לציון, מקום הולדתו של אורן", מספר איתן, "ואז גם התקבלה החלטה להביא ילדים לעולם. בשנת 2016 עשינו הליך פונדקאות בנפאל ושם הם הגיעו לעולם ואז התחילו החיים האמיתיים".
מה מיוחד במשפחה שלנו: "אנחנו בית מאוד פתוח שמדברים בו על הכל. הילדים לא שואלים איפה אמא. כשהיינו בטיפת חלב אז המטפלת שם שאלה מה האמא עושה אז איתי ענה לה שיש לו אבא ואבא. גם בגן הם מדברים על זה ומספרים בגלוי שיש להם שני אבות ושאין אמא. כשהם יגדלו ובטח ירצו לדעת אז נספר להם על הדרך שבה הם הגיעו לעולם. אנחנו חייבים לציין שהעיר ראשון לציון מקבלת ומכילה את כל סוגי המשפחות, מקבלים אותנו ואין שום תחושה זרה".
בילוי משפחתי: "אם תהיתם איך נראית ארוחת ערב אצל זוג הורים גברים שצריכים להאכיל תאומים רעבים, הרי שהתשובה היא מאוד פשוטה, "אנחנו אוהבים לאכול הכל, אבל באמת שהכל. החל מכל פחמימה שהיא ועד מזון בריאות. הכי הרבה הילדים אוהבים לאכול שרימפס".
טיפ למשפחות: "התחושה והחוויה של משהו משונה ואחר היא רק אצלנו, המבוגרים. אצל ילדים הכל טבעי אז פשוט תשחררו, זה רק אצלנו הכל מורכב".
משפחת ממוקה: בזכות בעלי החיים
את הזוגיות שלהם חייבים אורי ויפעת ממוקה לבעלי החיים שבזכותם הכירו, "הכרנו בעמותת ראשון אוהבת חיות. בזכות החיות הכרנו והתחתנו", מספרת יפעת. "אורי התנדב בעמותה ועם השנים ההיכרות בינינו הלכה והתגברה. בגיל 18 הוא הצטרף לניהול העמותה ושם ההיכרות עלתה שלב. בתום השירות הצבאי ואחרי הטיול הגדול הוא סימס לי שהוא בארץ ומאז אנחנו יחד".
מי בבית: אורי (28) עובד בפיקוח העירוני, יפעת (41) מורה, שלושה כלבים וארבעה חתולים, "ובעזרת השם יהיו לנו גם ילדים על שתיים", אומרים בני הזוג בחיוך.
מה מיוחד במשפחה שלנו: "אנשים הרימו גבה על פער הגילאים בינינו. בגלל זה בשנה וחצי הראשונות היחסים בינינו היו בהיחבא, אבל ברגע שהבנו שזה לא סתם משחקים אז יצאנו מהארון אבל זה לא היה קל. כל הצדדים של המשפחות והחברים הרימו גבות, אבל התמודדנו עם הכל. לפני שנה התחתנו ויש לנו אהבה וכיף גדול לעשות הכל יחד".
בילוי משפחתי: "אנחנו אוהבים טיולי ג'יפים, לעבוד עם חיות ובעיקר להיות יחד. בתור אוהבי בעלי חיים, גם הארוחות המשפחתיות מתנהלות בהתאם ואנחנו טבעונים אז האוכל השולט מבוסס על ירקות ופירות וכל חומרי הגלם הטבעוניים. אל דאגה, אנחנו לא נשארים רעבים".
טיפ למשפחות: "המסר שלנו לאחרים הוא תתעלמו מהכל ולכו עם הלב שלכם".
משפחת יגאל: חופשיים ומאושרים
'לביאה', כך מכנה אלון יגאל את אביבית אשתו וכששומעים את סיפורים האישי כולם מסכימים שהתואר מגיע לה בזכות. "במשך שנים רבות היא גידלה את ארבעת ילדינו, כשאני לצערי לא הייתי בתמונה", הוא אומר. "זה התחיל בילדות, בשכונה שבה גדלתי בעכו. האחים של אבא שלי היו עבריינים בכירים ואני בתור ילד נגררתי אחריהם.
כל האחים של אבא שלי נרצחו בגלל מאבקים בעולם הפשע ואני נכנסתי ומילאתי את מקומם. הסתבכתי בעבירות שנות שהכניסו אותי לכלא לפרק זמן מצטבר של 25 שנה. כל התקופה הזו אשתי החזיקה את המשפחה לבדה. לא הייתי בזמנים הכי חשובים של הילדים, לא בבר מצוות או בבת מצוות, לא בימי הולדת או במסיבות סיום. אשתי היתה מביאה אותם אלי לביקורים, מסכנים בכל בתי הסוהר הארץ הם היו. לפני שלוש שנים השתחררתי מהכלא ומאז אני משוקם. החלטנו להתגורר בראשון לציון ליד המשפחה של אשתי ולקבל עזרה".
מי בבית: יגאל (50), עובד בתחום דודי השמש, אביבית (50) והילדים בתאל, יוסי, עדן ודודי.
מה מיוחד במשפחה שלנו: "התחלתי לעבוד בעסק של דודי שמש ועכשיו אני יכול לומר בביטחון שאני במקום אחר בחיים שלי. לילדים שלי יש אבא, הם רואים אותי כל יום בבית ועכשיו יש להם אבא שמפצה על הזמן האבוד".
בילוי משפחתי: משפחת יגאל לומדת להעריך מחדש את מה שלאחרים נראה רגיל ומובן מאליו, כך למשל הארוחות המשפחתיות שהם משתדלים לערוך מדי ערב, "לא חשוב מה אנחנו אוכלים" מספר יגאל, "מזמינים פיצה או אשתי מבשלת, העיקר להיות יחד כמה שיותר"
מסר למשפחות אחרות: "הכל אפשרי. אם בנאדם רוצה לעשות שינוי בחיים שלו, אין שום דבר שעומד בפני הרצון".
