משפחת נואפור מאשקלון טוענת שמשטרת ישראל הפקירה לגורלו את בן המשפחה דייויד, שנעדר מביתו זה יותר מחודשיים.
הסיבה, לדבריהם, היא חששה של המשטרה להתעמת עם ארגון הפשע של האחים לביא.
לפני שבועות אחדים פרסמה משטרת מרחב לכיש הודעה ובה היא מבקשת את עזרת הציבור באיתור הנעדר דייויד אוצ'ה נואפור (22) מאשקלון, שהפעם האחרונה שנראה בציבור הייתה לפני כחודשיים. "כל היודע דבר על מיקום הימצאו מתבקש לפנות למשטרה", נמסר בהודעה הלקונית.
קראו גם:
עבור בני משפחתו, שנאבקו על הכרה משטרתית בכך שנואפור יוכרזכ נעדר, מדובר היה בסוג של הישג. כעת הם תוהים אם המשטרה תיקח את הנושא צעד קדימה ותקדם את החיפושים.
ההיעדרות של נואפור לא מנותקת מהנעשה בעולם הפשע באזור זה. היא מהווה עוד פרק, מפתיע למדי, בסאגה הבלתי נגמרת של המאבקים בין ארגוני הפשיעה באזור.
נואפור, יש לציין, התחבר עם בני משפחת לביא מרחובות, העומדים מאחורי אחד מארגוני הפשע המרכזיים של אזור השפלה ומישור החוף הדרומי ולשותפיו של העבריין המקומי שלום דומרני.
הוא עצמו, כך מתברר, חש הזדהות כה גדולה עם בני המשפחה עד שבחר לשנות את שמו וכינה את עצמו דודו לביא.
לאחר שאמו, אביגיל גינת, הצליחה בדרך לא דרך להגיע למידע הזה, היא החליטה לא לסמוך יותר על אף אחד ונסעה בעצמה לבית משפחת לביא. היא הצליחה להגיע רק עד לעמדת המאבטחים שבפתח האחוזה המבוצרת.
6 צפייה בגלריה
דייויד נואפור (המכונה דודו לביא). אמר לחברתו שהוא נוסע לרחובות ולא חזר
(צילום מאלבום פרטי)
"בכיתי", אומרת האם. "התחננתי ואמרתי להם שאני רוצה לדבר עם ראש המשפחה, עמוס. אמרתי שאני רוצה לדבר לליבו כאם, שיעזור לי למצוא את הבן שלי, אבל הם לא היו מוכנים להקשיב לי".
"אנחנו עדיין מצפים מהמשטרה ומכל הגורמים שיעשו מעשה", אומרת בכאב אחותו של נואפור, ויקי. "שייצאו לרחובות ויחפשו אותו ממש ולא יסתפקו בלפרסם מודעה של נעדר. זו הרי המשטרה, יש לה אמצעים לאתר נעדרים".
בני המשפחה טוענים שהסיבה שבעטיה נמנעת המשטרה מחיפוש אקטיבי אחר הבן היא חשש מעימות עם בני משפחת לביא. "אני פשוט מתביישת במדינה שזאת המשטרה שלה", כתבה האחות ויקי בפוסט נוקב בפייסבוק. "משטרה פחדנית, עלובה ופתטית שלא רוצה בכלל להתעסק עם העבריינים הפושעים בשטחה, משטרה שלא אכפת לה להפקיר את הנעדרים שלה בשטח, שיסתדרו לבדם או ימותו, כי מבחינתם זו הבעיה שלהם, משטרה שמעדיפה לחלק דוחות חניה מאשר באמת לעזור לאנשים שזקוקים לה".
קצת השתגע מדי פעם
נואפור נולד באנגליה לאב ממוצא ניגרי שהקשר עימו נותק כבר בילדותו, ולאמו אביגיל, שנדדה בין ניו יורק לאנגליה. לאחר אסון התאומים היא בחרה לחזור ולהשתקע בארץ עם ארבעת ילדיה. ילדותו של נואפור הייתה רצופה בקשיים רבים. כשהיה בן 13 שלחה אותו אמו לפנימייה.
"היו איתו המון בעיות משמעת והוא לא היה רגוע. הוא למד באחוזה בחיפה במהלך כל שנות התיכון וכשסיים שם היה בבית תקופה מסוימת", מספרת האם.
במהלך תקופת נעוריו הסתבך נואפור בקטטה ונפתח לו תיק על תקיפה, מה שהוביל לכך שלא התגייס לצבא. הוא נותר בבית וסבל מהתפרצויות זעם. בעצת המסגרות הטיפוליות השונות שבהן הסתייע הוחלט לשלוח אותו למושב באזור, שם שהה במסגרת שיקומית של נוער בסיכון.
"הוא היה מאובחן עם בעיות קשב וריכוז והתנהגות חמורות. מדי פעם הוא היה קצת משתגע, ובכל פעם הייתה התמודדות לא פשוטה, אבל הוא ילד טוב עם לב זהב", מעידה עליו אמו. "ילד מיוחד עם לב ענק שתמיד יעזור לילד אחר, תמיד ייתן יד. הוא אהב את אחיו אהבה עזה, תמיד ידע לבקש סליחה כשעשה משהו רע ותמיד היה צנוע".
כשהגיע לגיל 20 החליט נואפור לעזוב את הבית כיוון שלדבריו נמאס לו מהגבולות והחוקים שהוצבו לו. "היה לו קשה שאי אפשר להשתולל בבית והוא החליט לעזוב, עבר לגור עם חברים ברחובות".
המעבר לרחובות התגלה כקריטי במיוחד, שכן שם, חושדים במשפחה, החל החיבור שלו עם גורמי פשיעה שיצרו עבורו קשר עם משפחת לביא.
תשאול במקלט
"לא ידעתי ולא הכרתי את המשפחה הזו קודם", אומרת השבוע אביגיל. "לא היה לי שמץ של מושג מי אלה האחים לביא וכשקראתי על המשפחה, חשכו עיניי. אמרתי לעצמי: 'במה הוא הסתבך?'. כשהוא היה בא הביתה לביקורים הוא התחיל לרדת למטה כדי לדבר בטלפון, אף פעם לא היה מדבר בתוך הבית. רק אמר לי 'זה בקשר לעבודה' והתחמק. לא לחצתי, אבל אמרתי לו אני תמיד פה בשבילך, לא משנה מה אתה עושה. לא חשדתי כי לא היה משהו חריג בהתנהגות שלו".
לפני כחודשיים חגג אחיו של נואפור, כפיר, בר מצווה. "דיברנו איתו שבוע לפני ואמרתי לו: 'אתה בא לבר מצווה של כפיר?', הוא ביקש פרטים והבטיח לא לאכזב את כפיר, אבל הוא לא הופיע. כעסתי עליו מאוד, ניסיתי ליצור קשר איתו והתברר לי שהוא החליף טלפון. מאז לא שמעתי ממנו".
באחד הימים התקשרה חברתו של הבן לאביגיל כדי לנסות לאתר אותו: "היא שאלה אותי אם שמעתי מדודו, כך היא קראה לו. הוא הפך ל'דודו לביא'. שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שהוא נעלם, שהוא לא חוזר אליה ושהיא דואגת לו. נבהלתי ושאלתי מה הוא אמר לה בפעם האחרונה. היא סיפרה שהוא אמר שהוא צריך ללכת לרחובות - ונעלם. דאגתי. הזמן עובר, אני מחפשת ואין כלום. התחלתי להילחץ".
באחד הימים האחרונים של מבצע "שומר החומות" הגיעו חוקרי משטרה לשוחח עם אביגיל בזמן ששהתה במקלט. "הגיעו אליי שני בלשים מימ"ר נגב והתחילו לתחקר אותי ושאלו שאלות עליו, בזמן האזעקות כשאני במקלט. שאלתי במה מדובר והם אמרו שהם מחפשים אותו בקשר לאיזה עניין שהם לא יכולים להרחיב עליו. אמרו לי שאם הוא ייצור קשר שאודיע להם. אמרתי להם שאני רוצה לדווח עליו כנעדר וביקשתי למלא דוח. הם סירבו לומר לי במה מדובר. ממש התעקשו לא לומר כלום".
בהמשך התבקשה האם לזהות תמונה שבה מצולם אדם שהמשטרה חשבה שייתכן שזהו בנה. "אמרתי שאני לא מזהה אותו כי זה היה מטושטש לגמרי. שאלו אם אני בטוחה - ולא הייתי בטוחה. החוקר נתן לי את הטלפון שלו והייתי איתו בקשר. הוא אמר שהם מחפשים אחריו. שלחתי לו המון הודעות כדי שיעדכן אותי אם הם עושים משהו ובאילו צעדים נקטו, ובשלב מסוים הוא חסם אותי. בשבוע שעבר התקשר שוטר נוסף מימ"ר נגב ושוב שאל שאלות אם ראיתי ושמעתי. אמרתי לו שכבר עניתי על כל השאלות והוא אמר 'אני צריך למלא דוח'. הוא גם ביקש לפרסם את תמונתו בתקשורת, כעסתי ואמרתי 'מזמן הייתם צריכים לעשות את זה'".
בהמשך התבקשה להגיע לתחנת משטרת באר שבע. "התפלאתי למה באר שבע עוסקים בזה ולא תחנת אשקלון או רחובות. נסעתי לבאר שבע עם ויקי, הבת שלי החיילת, ושם תחקרו אותנו כל אחת בנפרד. שוב את אותן שאלות על מתי ראיתם אותו ומה שמעתם ממנו. ביקשתי לדעת מה הם עשו בעניין הזה. שאלתי 'למה אתם לא מוציאים משלחות חיפושים?'. הוא אמר, 'בשביל זה אני צריך מידע ראשוני. זה לא פשוט לחפש במשפחת לביא בלי צו חיפוש ביד'".
הבטן מתהפכת
בשלב זה החלה האם לנסות להבין עם מה היא מתמודדת: "קראתי על המשפחה הזו והבנתי שמדובר במשפחת פשע קשה מאוד. זה הכניס אותי לחרדות ועברו לי כל התסריטים בראש, כל האפשרויות. הכל בגדר אולי, כי לא שמענו ממנו חודשיים ואני דואגת ומפחדת שאולי קרה לו משהו. האחים שלו שואלים כל הזמן ואין לי מה להגיד, אין לי תשובות. הבטן מהפכת, המחשבות לא מרפות, זה קשה ונורא".
6 צפייה בגלריה
אביגיל גינת ותמונת בנה הנעדר. "אנחנו שבורים והרוסים, אני בקושי מתפקדת"
(צילום: גדי קבלו)
לאחר שראתה כי מאומה לא מתקדם, החליטה לעשות מעשה. "במוצאי שבת לפני שבועיים נסעתי לבית משפחת לביא ברחובות. הייתי עם החברה של הבן שלי ושתי הבנות שלי. כשהגענו לבית של המשפחה הזו לא נתנו לי להיכנס לשם. היו שם כמה חבר'ה ג'אבארים, גדולים כאלה. אמרתי להם 'אני לא מפחדת, אל תעשו עליי פוזות, אני רק רוצה לדעת מה קרה עם הבן שלי'. אחד אמר לי 'אין לך מה לחפש פה, אין לנו קשר איתו' ואחר אמר לי 'הוא הסתבך בכספים והלוואות'. שאלתי למה הוא מתכוון והוא נכנס לבית. ביקשתי לדבר עם עמוס, ראש המשפחה, ולא נתנו לי להתקרב".
הוא מן הסתם ממלא "פקודות".
"הוא גם ילד, יש לו אמא שדואגת לו. עצוב לי על הבחורים שראיתי שם ברחובות, ממש ילדים כולם. הדרך שבה הם בחרו לחיות זה מזעזע. היה לי עצוב לראות אותם משחקים אותה קשוחים, אבל הם ילדים קטנים שלא ראו כלום בחיים. אני לא יודעת איך הם נפלו בדבר הזה. רציתי לבכות, אני יכולה להיות אמא שלהם".
האם המתוסכלת שבה הביתה חרדה יותר. "אני לא יודעת מה המשטרה עושה ואף אחד לא מעדכן אותי. אין לי אפילו טלפון שאפשר להתקשר אליו ואני לא יכולה לרוץ לבאר שבע כל הזמן. זה חיים של בן אדם, אני מרגישה זלזול מצידם ואני לא יודעת מה לעשות".
ובשלב זה של השיחה קולה נשנק ועיניה דומעות: "אני מתחננת, מי שרק יודע - שיספר לנו, שיגיד, שידווח, שינסה לעזור לנו. אנחנו שבורים והרוסים, אני בקושי מתפקדת, בבקשה תעזרו לי למצוא את הבן שלי".
"בושה וחרפה"
האחות ויקי, חיילת בצה"ל, מספרת שהמשפחה ניסתה להעסיק חוקר פרטי, אולם אחרי שהוא שמע על הקשר למשפחת לביא הוא המליץ להם "לא להתעסק בכך".
"סיפרנו לחוקרים כל מה שאנחנו יודעות", אומרת ויקי. "וממה שאני מבינה זה הפך לחקירה פלילית כשהחשדות העיקריים הם או שהאנשים האלה שהוא הסתובב איתם העלימו אותו - או שהוא הרגיש שמנסים לפגוע בו ולכן ירד למחתרת. הרושם שלנו היה שהשוטרים לא יודעים יותר ממה שאנו יודעים".
יצאת בפייסבוק בהאשמות מאוד חריפות כלפי המשטרה.
"ההתרשמות שלי היא שהמשטרה בקושי מחפשת אותו ובספק אם חיפשו אותו מההתחלה. זה קשה לכולנו. הייתי רוצה שיעשו משהו, שייצאו לרחובות ויעשו כל מה שצריך כשיש חיפוש אחרי נעדר. אנחנו בתור אזרחים לא יכולים לעשות יותר מדי בגלל שלנו אין את האמצעים שיש למשטרה. אז כדי לא לשבת כל היום ולהרגיש שאנחנו לא תורמים אנחנו נאלצים לעשות הכל לבדנו עם אמצעינו הדלים. לעשות טלפונים וחיפושי מידע באינטרנט, לשלם לחוקרים פרטיים, זה בכלל נשמע הגיוני? מהרגע ש'נפתחה החקירה' הם הרימו ידיים וויתרו מראש. פשוט בושה וחרפה למשטרת ישראל. אמרתי לאמא: אם חייו של אחי תלויים במשטרה הוא כבר מת".
ממשטרת ישראל נמסר: "עם קבלת התלונה אודות הנעדר, המשטרה פתחה בחקירה שעודנה מתנהלת, במסגרתה אף נעשתה פנייה לסיוע הציבור באיתורו".
מי אתם, משפחת לביא?
משפחת לביא מרחובות נחשבת לאחת ממשפחות הפשע המוכרות בישראל. ראשי המשפחה - אופיר, עמוס ועידו לביא - נחשבים לגורמים משפיעים מאוד בעולם התחתון. לצד הפעילות הענפה של הארגון שלהם באזור רחובות והשפלה, מוכרים האחים לביא היטב גם באזור לכיש ומישור החוף הדרומי, בעיקר הודות לברית שכרתו בזמנו עם מי שנחשב לגורם הדומיננטי בעולם התחתון בדרום, העבריין האשקלוני שלום דומרני, שמתגורר מזה שנים במושב עוצם (כשאינו מאחורי הסורגים, כמובן).
בשנים 2013־2015 ניהלו האחים לביא מאבק עקוב מדם עם יריביו המרכזיים של דומרני, האחים שלמה ממושב חלץ. המאבקים האלה גבו קורבנות רבים. ב־2013 חוסל חבר כנופייה של דומרני מפיצוץ מטען באשקלון. שלום שלמה, אחיו של בני שלמה, נרצח בשנת 2015 ביציאה מביתו במושב תלמים.
בפברואר 2017 נעצרו ארבעה "חיילים" מהארגון של לביא בעקבות הטמנת מטען חבלה בפארק באשדוד. אחד מהארבעה, רומן אנטון, גויס על ידי המשטרה ושימש כסוכן סמוי במשך כחצי שנה - עד שנרצח.
האחים לביא הואשמו בניסיון רצח, אולם בינואר 2019 המשפט נסגר בהסדר טיעון בשל כשלים ראייתיים. על אופיר לביא נגזר עונש של חמש שנים ושמונה חודשי מאסר ועל עמוס לביא נגזרו 19 חודשי מאסר בגין עבירות נשק.
