מאות הצופים שהגיעו ביום שני האחרון לאולם 'מופת' בראשון לציון לא נחו לרגע. במשך שעות ארוכות הם שרו בגרון ניחר, רקדו בין המושבים ולבסוף קראו שוב ושוב לכוכבים שירדו מהבמה לחזור להדרן לפני שהערב יגיע לסופו. מה שמפתיע הוא שלא מדובר בהופעה של כוכב שחורך את המצעדים אלא במופע לציון 40 שנות פעילות של 'זמר לציון', חבורת זמר שבה חברים 50 זמרות וזמרים דתיים בני העיר ונחשבת לאחת הוותיקות בישראל.
האתגר: מקהלה לדתיים
יום שני, שבע בערב. אל אולם החזרות של בית העם זורמים עשרות גברים ונשים בשנות ה־60 וה־70 לחייהם, מחזיקים בידיהם את רשימת השירים שיש בה מאות יצירות מופת של המוזיקה הישראלית ומביטים אל עבר מנצח המקהלה. כבר עשרות שנים שהם מגיעים מדי שבוע לחזרות, חלקם עושים זאת מהיום הראשון.
"הכל נוצר ממש באקראי", משחזר פיני איזק, מייסד הלהקה, "שמעתי שני חברים מדברים ביניהם באחת משיחות הספסל של בית הכנסת על לוחות הזמנים של להקה שבה הם מופיעים. מאוד הסתקרנתי והתחלתי לברר באיזו להקה מדובר ואיפה הם מופיעים. שאלתי אותם איך הם מסתדרים עם זה שהלהקה היא לא דתית ומה הם יעשו אם תהיה להם הופעה בשבת ומפה לשם הם הציבו בפניי אתגר - להקים מקהלת זמר דתית. החלטתי שאני לוקח את זה על עצמי והלכתי למפקח על התרבות התורנית של מחוז מרכז. לאחר מכן פניתי לחבר בשם מנשה לב רן שהיה בלהקת הרבנות הצבאית והוא הסכים להצטרף למיזם ויחד הקמנו את המקהלה".
דה וויס הגרסה הכשרה
המייסדים פרסמו הודעה בעלון שבת תורני ובו הודיעו על פתיחת מקהלה לקהילה המסורתית בראשון לציון. חובבי השירה הוזמנו לאודישנים. לב רן בחן את המועמדים וחילק אותם לפי קולות.
"הגיעו עשרות אנשים והאמת שרוב הנבחנים התקבלו", מספרת רחל ברקוביץ, חברת הלהקה מיומה הראשון. "מי שלא עשה עליו רושם קיבל הודעה מנומסת שזה לא מתאים בגלל סיבות כמו 'מעצור בקול', העיקר לא להעליב".
"היו כאלה שהתקבלו אבל תוך כדי חזרות מנשה הבין שהם זייפנים גדולים", מודה איזק, "אז הם קיבלו מסרים שעדיף להם לעזוב".
"אני נרשמתי כשהייתי בסוף ההריון שלי", נזכרת שושי בלומברג, גם היא שרה מיומה הראשון של המקהלה, "את ההודעה שהתקבלתי קיבלתי כשכבר ילדתי. למרות שהייתי אמא טרייה לא הייתי מוכנה לוותר על זה והגעתי להקמה של המקהלה".
"אנחנו נשמח שראש העירייה רז קינסטליך יהיה גרופי שלנו, שיבוא וישמע אותנו ויידע מה אנחנו שווים וכמה אנחנו תורמים לקהילה ולעיר"
דליה שוורץ, גם היא מראשונות החברות, שהתקבלה אליה בזכות ביצוע לשיר 'על הדבש ועל העוקץ', היא שנתנה למקהלה את שמה. "התכנסנו לחזרה הראשונה והתחלנו לזרוק הצעות לשמות ואני אמרתי 'זמר לציון', קישרתי את השירים לראשון לציון ואהבו את זה וזה באמת השם שנבחר", היא מספרת בערגה. "קבענו את החזרה הראשונה ליום שני בשעה שבע בבית העם ואת החזרה הנוספת קבענו לשבוע לאחר מכן באותו יום ובאותה שעה ומאז, במשך 40 השנים שעברו, אנחנו נפגשים לחזרות בבית העם באותו מועד".
היישר מטקס המשואות
מאז הקמתה עושה המקהלה חיל. חבריה מוזמנים לשיר בשבתות אירוח בארץ ובפני קהילות בחו"ל, הם הופיעו עם אושיות זמר עברי כמו יפה ירקוני ושושנה דמארי ואפילו הצטלמו לטלוויזיה והופיעו בטקס הדלקת המשואות, "אני זוכרת עדיין בהתרגשות את ההופעה ההיא לפני 35 שנה בהר הרצל," אומרת ברקוביץ, "כששרנו את 'אנו נושאים לפידים'. משם לקחו אותנו באוטובוס מהר חזרה לראשון לציון כדי לקיים הופעה נוספת בפני תושבי העיר. הכרוז קיבל אותנו כמו כוכבים גדולים והכריז שבאנו הישר מטקס המשואות".
מרבית החברים מתוך ה־50 שמופיעים הן נשים, ואילו גברים בודדים נותנים בקולם הנמוך.
למה קשה למצוא גברים שיצטרפו למקהלה?
שוורץ: "כי גברים לא מתמידים. ככה זה תמיד עם גברים. בעלי היה איתי במקהלה ובסוף החליט לעזוב אחרי כמה שנים כי נמאס לו".
"בשביל לשיר צריך כמה דברים", מנסה יו"ר המקהלה עזרא רוט, לספק הסבר משלו. "קודם כל צריך לרצות ודבר שני צריך שתהיה יכולת מסוימת והדבר השלישי היא יכולת להתמיד וזו בעיה שקיימת אצל גברים".
"הדור הצעיר נהיה פנאטי"
הקבלה ללהקה, כך מספרים החברים, לא שמורה לדתיים בלבד אך חשוב מאוד שהם יגיעו ממסגרת שומרת מסורת ויכבדו במהלך החזרות וההופעות את הקודים החברתיים־דתיים כמו חבישת כיפה. חברי הלהקה מעידים על עצמם שהם מכילים וליברליים ושעל אף שהלהקה מוגדרת תורנית, הם אינם באים להטיף לאף אחד ומהווים גשר בין המגזרים.
בואו נדבר על סוגיה לא נוחה במגזר הדתי - שירת נשים. איך אתם מסתדרים עם האיסור ההלכתי לשמוע אישה שרה?
שוורץ: "זה אף פעם לא עמד על הפרק מלבד זוג חרדי אחד שפרש מהמקהלה. זה רק הדור הצעיר שנהיה פנאטי ודורש את ההפרדה הזו. אנחנו באנו מהדור שלפני 60 שנה היה רוקד ריקודי עם מעורבים בבני עקיבא של בנים ובנות יחד וזה לא הפריע לאף אחד".
בלומברג: "אנחנו גם לא נסכים לזה אף פעם, לא יהיה מצב כזה. אצלנו יש את כל הזרמים, גם חרדים, נשים חרד"ליות עם כיסוי ראש אבל אף אחד לא ישים וטו על שירת נשים. אנחנו עיר מאוד מכילה ומקבלת ומקבלים ומכבדים כל אחד".
רוט: "פעם הסיסמה של בני עקיבא היתה 'תורה ועבודה' היום זה הפך ל'תורה ותורה' ושם מתחילה הבעיה וזה כל ההבדל. זה לא דומה לציונות הדתית של פעם".
ברקוביץ: "יש תופעה של התחרדות אצל הסרוגים בראשון לציון ואני רואה את זה גם אצל המשפחה שלי".
"אין לנו שום מגבלה, כולל גופיות בקיץ. אנחנו דתיים מדור אחר. הקהל שלנו בא בדיוק באותו הראש שלנו ולכן הוא לא מקבל שום דבר בהפתעה"
איזק: "הציונות הדתית בעיר הולכת וקטנה, אפשר לראות את זה בבתי כנסת שכמעט ואין בהם מניין".
ומה בדבר הלבוש? יש עדיין כאלה שרואים בעין לא יפה אישה שלובשת מכנסיים ובמקהלה זה קיים.
שוורץ: "אין לנו שום מגבלה, כולל גופיות בקיץ. אנחנו דתיים מדור אחר. הקהל שלנו בא בדיוק באותו הראש שלנו ולכן הוא לא מקבל שום דבר בהפתעה".
בלומברג: "ראש העירייה הקודם מאיר ניצן מאוד אהב אותנו, הוא תמך בנו רבות והיה שר את כל השירים יחד איתנו. מה שהוא אהב ואמר זאת גם בהזדמנויות שונות, הוא שאנחנו מהווים גשר בין דתיים לחילוניים. זה חלק מהקסם של המקהלה".
מחכים לקינסטליך
חברי המקהלה, למי שתהה, לא מקבלים כסף עבור הופעתם. יתרה מכך, עבור הזכות להופיע הם לעתים רבות מוציאים כסף מכיסם ומממנים את השהות שלהם בשבתות האירוח. כמו כן, מי שמעוניין להצטרף ללהקה יצטרך למצוא לעצמו מסגרת אחרת שכן השורות מלאות ולא פתוחות לקבלת חברים חדשים, מלבד כמה גברים שקולם חסר.
גם אצלכם יש מריבות על שירת הסולו?
"בוודאי שיש", רוט קופץ מיד ועונה לקול מחאות שאר החברים שמכחישים נחרצות. "אני אחדד, זה לא ריבים אלא קנאה", הוא אומר.
שוורץ: "אפילו זה לא. ממש אין דבר כזה אצלנו. פשוט אין מריבות".
רוט:" אז אולי לא קנאה, זה יותר ויכוחים על תפקידים של כאלה שלא היו בחזרות והתפקיד עבר למישהו אחר. אבל בגדול זה המנצח קובע מי ישיר איזה קטע ואין בכלל ויכוחים".
בינתיים, אחרי 40 שנה, יש אורח אחד שהם מזמינים אישית להגיע ולהאזין להם, "חבר המועצה אלי יבלון ז"ל ליווה אותנו עשרות שנים ואנחנו שמחים שמיכל קלדרון מבקשת ללכת בדרכו. אנחנו נשמח שראש העירייה רז קינסטליך יהיה גרופי שלנו", אומרת בלומברג, "שיבוא וישמע אותנו ויידע מה אנחנו שווים וכמה אנחנו תורמים לקהילה ולעיר, הוא יכול לבוא ולשמוע אותנו ולבטח ייהנה מאוד".
