נגיף הקורונה שנכנס בסערה לחיינו, הפך את צוותי הרפואה לכוכבים הגדולים של שנת 2020. מערך הרופאים והצוותים המסייעים, שעמדו בחזית המאבק, קיבלו את כל ההערכה, המחוות ומחיאות הכפיים ההמוניות על המרפסות.
קראו גם:
מאחורי הקלעים עומד צוות שלם של אנשי חברה קדישא בראשון לציון, שהתמודד עם עלייה של מאות אחוזים במספר הנפטרים, נאלץ לטפל בהם עם חשש תמידי מפני הידבקות, וניחם משפחות בהלוויות מצומצמות.
כעת, לאחר שנאבקו לקבל את החיסון יחד עם הצוותים הרפואיים, הם מקווים שבמשרד הבריאות יכירו בהם ככוח עזר חיוני ויקדמו אותם בתור. במקביל, הם כבר מתחילים לראות את סוף המגיפה ומתפנים לספר על שנה שתלווה אותם לשארית חייהם.
"לעבוד סביב השעון"
"הקורונה הציבה בפנינו אתגרים לא מעטים", מספרת ציפי קליין, מנהלת צוות מטהרות בבית העלמין "גני אסתר" בעיר, שתפקידן לרחוץ את הגופות ולהכין אותן לקבורה. "בדרך כלל העבודה שלנו היא לקבל את הנפטרות שמגיעות מבתי החולים ואנחנו מכשירות אותן לקבורה. זה אומר לשטוף ולטהר כדי להכין אותן בצורה כשרה.
מאז פרוץ הקורונה, נאלצנו להתמודד עם מציאות אחרת. קיבלנו ציוד מיגון שמאוד מקשה על העבודה, אבל אין ברירה כי כל מי שבא אלינו הוא תמיד עם חשש שיש לו קורונה ואסור לנו להיחשף אליו. מעבר לכך, כמות הנפטרים עלתה בצורה משמעותית וזה הצריך ומצריך מאיתנו לעבוד סביב השעון. הצוות שלי ואני עובדות מבוקר עד ערב. לנו אין אפשרות לומר שזה זמן לא נוח או שלא מתאים. אם צריך להיערך ללוויה אז זו השליחות שלנו ועבודת הקודש".
קליין נזכרת במקרה שלא מרפה ממנה. "זה היה ביום שישי ב־14:30. בחולון נפטרה תינוקת בת יומה, אבל היה לחץ בבתי העלמין באיזור ולא יכלו לקבל אותה. התקשרו אלי ושאלו אם אני יכולה לדאוג לזה, סמוך לכניסת שבת. כמובן שהסכמתי. לא עניין אותי שום דבר. אני לא אשכח שהאבא בעצמו הגיע והביא לי את גופת בתו הקטנה. הוא היה מרוסק אחרי שקיבל המון סירובים ובבכי ביקש ממני לקבל אותה, והיה מוכן לשלם כל סכום. הסברתי לו שזו זכות עבורי וניגשתי לעבודה. לבית חזרתי בכניסת שבת, אבל בתחושה של עבודת השם גבוהה, כי זה לשם שמיים", היא אומרת.
"דבר אחד מאוד חסר לי וזה החיבוק למשפחות, הנחמה הזו שאני מנסה להעביר להן. חלק מהתפקיד שלי הוא לעשות לאבלים קרע בחולצה. בדרך כלל אני מחבקת אחר כך ומנסה לנחם. בימי הקורונה אני לא יכולה להעניק את זה, וזה חסר לי וגם למשפחות. מנסים להעניק את זה מרחוק".
הקברן הוותיק משה ליפשיץ: "הגיע אלי אבא וסיפר לי שהבן שלו, בחור צעיר בן 29, נפטר מקורונה. כל כך כאב לו, שהוא ביקש ממני לפתוח עבורו את הניילון, כי חולי הקורונה נעטפים בכמה שכבות. הוא רצה לדעת שהילד בסדר שם מתחת לשכבות"
161 נפטרים בחודש
גם משה ליפשיץ, מהקברנים הוותיקים בבית העלמין, מודה שהשנה האחרונה היתה קשה. "כל עבודה בבית העלמין היא שליחות קודש, ולולא התחושה הזו לא הייתי מצליח לעבור את התקופה הקשה הזו. אנחנו עובדים במאמץ אדיר. רק בחודש האחרון היו 161 נפטרים, מספר שאני לא זוכר כמותו. אני מגיע הביתה באפיסת כוחות. כל לוויה כזו מצריכה ממני לערוך טהרה, לבצע את הלוויות ולדאוג שהבורות יהיו חפורים. כל זה בנוסף למעמסה הנפשית של התמודדות עם משפחות כואבות ובוכיות. לצד כל אלו גם חששתי המון לבריאות שלי. משתדלים למגן אותנו והבגדים האלו לא יורדים ממני. היתה תקופה שגם שמתי שני זוגות כפפות על הידיים ושתי מסכות".
במסגרת העבודה שלו בשנה האחרונה, נתקל ליפשיץ במקרים שאי־אפשר לשכוח, סיטואציות ייחודיות לתקופה הקשה הזו. "לוויה שאני זוכר קרתה לא מזמן. הגיע אלי אבא וסיפר לי שהבן שלו, בחור צעיר בן 29, נפטר מקורונה. כל כך כאב לו, שהוא ביקש ממני לפתוח עבורו את הניילון, כי חולי הקורונה נעטפים בכמה שכבות. הוא רצה לדעת שהילד בסדר שם מתחת לשכבות העטיפה. אני כמובן לא יכולתי לאפשר זאת אבל הבטחתי לו שאין לו שום סיבה לדאוג. זה היה קשה מאוד עבורי לסרב לאבא הבוכה. אני גם זוכר שערכתי לוויה למבוגר שנפטר מקורונה, וכעבור שבועיים פגשתי שוב במשפחה. שאלתי אותם מה הם עושים במקום, אז הם סיפרו שהאמא נדבקה מהאבא וגם היא נפטרה".
כמו צוותי הרפואה
בינתיים מנסים בחברה קדישא בראשון לציון לדאוג לחיסון עבור העובדים, אך לא בהצלחה, כפי שמסביר מנהל המטה, דני קליך: "מרגע שהגיעו חיסונים ביקשנו שיכניסו אותנו עם צוות הרפואה. היתה דרישה של העובדים כי אנחנו נפגשים כל יום עם הקורונה בכל מיני צורות. גם עם אלו שחלו ונפטרו או המשפחות של הנפטרים. אנחנו נמצאים בחזית של הדבר הזה ומגיעים מיד אחרי מחלקות הקורונה, ולא נתנו לזה ביטוי. זק"א למשל כן קיבלו חיסונים והכירו בהם ככוח עזר משמעותי במשימה הזו, ולצערי אנשי קדישא נותרו מאחור. יש גם קרובי משפחה שמגיעים אלינו למרות שהם אמורים להיות בבידוד, וזה מסכן אותנו".
מה אפשר לעשות כשקרוב משפחה רוצה להשתתף בלווית יקירו אבל אתה יודע שהוא הפר בידוד?
"לרוב זה נודע רק לאחר לוויה. נכנסתי כמה פעמים לבידוד כי אנשים שהגיעו אלינו היו חולי קורונה ולא ידעו על כך בזמן אמת. אנחנו משתדלים להתמגן כמה שאפשר ולהימנע ממגע. לא שולחים אנשים הביתה וגם לא יכולים לשלוח אותם בכוח. באיזשהו מקום אני מבין אותם. זה לא מצב נורמלי ואנשים לא מתנהגים בשכל ישר בזמנים כאלו".
