הכל התחיל כשמירי (שם בדוי), בעלת הפנטהאוז, החנתה את רכבה במקום חניה שבדרך כלל תפוס על ידי שכניה. אורלי, שמתגוררת בקומה שמתחתיה, ירדה לחניה, ושם התפתח ויכוח שהידרדר במהירות.
במהלכו מירי איבדה שליטה וצעקה לעבר אורלי: "את חרמנית! וגם למה את אף פעם לא מזמינה את ההורים שלך?!".
אורלי קפאה במקומה, אך החליטה שלא להיכנס למריבה מילולית אלא ללכת עם זה עד הסוף – לבית המשפט. בכתב התביעה שהגישה, טענה שמדובר בהשפלה פומבית, שכל השכנים שמעו את הדברים, והיא הפכה לשיחת היום בבניין.
"כולם שואלים אותי למה אני לא מזמינה את ההורים שלי ולמה היא חושבת שאני חרמנית", טענה בפני השופטת.
לטענת התובעת, "הנתבעת השתמשה במילים פוגעניות ולא ענייניות, שנאמרו מתוך כוונה לבזות ולהשפיל. אין כל הצדקה לערב הרגלים מיניים, עוצמות תשוקה או קשרים משפחתיים במחלוקת על חניה, המבוססת על שיטת כל הקודם זוכה".
מירי, מנגד, טענה שמדובר ב"ריב קטן בין שכנות". היא הסבירה שפשוט התעצבנה וש"זה היה בצחוק". כשהשופטת שאלה מה הקשר בין החניה לבין ההורים, מירי גמגמה: "היא מנותקת מהמשפחה. מה, גם את זה אסור להגיד?".
עורך דינה של מירי ניסה להנמיך את גובה הלהבות. "מדובר בהתבטאות בעידנא דריתחא. אמנם המילים לא היו מוצלחות, אבל זו לא עבירה משפטית", אמר.
בפסק הדין השופטת קבעה באופן חד משמעי שמדובר בלשון הרע. בפסק הדין נכתב: "אמירה כה פוגענית שנזרקת לחלל האוויר בפני השכנים, חורגת מכל גבול של ויכוח סביר. אין הצדקה לערב נושאים אינטימיים ומשפחתיים במחלוקת על חניה".
קראו גם:
מירי חויבה לשלם לאורל 5,000 שקלים פיצוי בגין הקללה שהטיחה בשכנתה, בנוסף להוצאות משפט. השופטת המליצה לשתיים להחזיר את השקט לבניין.
מה אומרים השכנים? הם מצידם צוחקים מכל רגע. "מאז שזה קרה, כל פעם שמישהו לא מזמין את הוריו לארוחה,
שואלים אותו אם הוא גם חרמן", אומר אחד מבעלי הדירות בבניין. ואחר הוסיף: "אם מירי הייתה מזמינה את ההורים של אורלי לקפה, אולי הכל היה נגמר אחרת".
סוף טוב? לא ברור אם השתיים יצליחו להשלים ולקיים יחסי שכנות טובים, אבל דבר אחד בטוח: בבניין הזה יחשבו פעמיים לפני שמישהו יעיר על מקום חניה או על חיי המשפחה וההרגלים המיניים של השכנים.
