את דרכה החלה כרופאת ילדים, אך עם הזמן הבינה שהשליחות האמיתית שלה נמצאת דווקא בתחום הפסיכיאטריה של הילד. "ראיתי שאני יכולה לעזור הרבה יותר בהתמודדות עם הפרעות נפשיות של ילדים מאשר בטיפול בדלקות גרון למשל", היא מספרת.
מאז הקמתו ועד היום מציע מרכז "בני ארזים" גישה חדשנית לטיפול בילדים, המתמקדת בשיקום במסגרת קהילתית תוך הפחתת השימוש בתרופות. הילדים והנערים שנמצאים בפנימייה ובבית הספר עוברים במקרה רבים שינוי של 180 מעלות והופכים מ"מקרים אבודים" לסיפורי הצלחה. בשיחה פתוחה ד"ר בלנק מספרת איך הכל התחיל.
איך נולד הרעיון להקים את "בני ארזים"?
"הרעיון נולד לפני יותר מ-30 שנה. הייתי רופאת ילדים בכירה והתחלתי להתמחות בפסיכיאטריה. במהלך ההתמחות שלי, ראיתי דברים שלא מצאו חן בעיניי. ילדים שאושפזו במשך שנים בבתי חולים פסיכיאטריים, מתנוונים שם ולא מתפתחים. הם היו "זומבים" בגלל עודף תרופות או שהמצב שלהם רק החמיר. הבנתי שצריך פתרון אחר, להוציא את הילדים מבתי החולים ולשקם אותם בתוך הקהילה".
באותן שנים ראשונות נתקלה ד"ר בלנק בקשיים רבים - תקציבים דלים, מחסור באנשי מקצוע מתאימים ואפילו התנגדות מתוך המערכת הרפואית עצמה. "לא היה לי קל, וגם היום זה לא קל, אבל אז זה היה כמעט בלתי אפשרי", היא מספרת. למרות זאת, היא לא ויתרה. בעבודה קשה, בנחישות ובגישה טיפולית חדשנית, היא הצליחה להראות שהדרך שלה עובדת, שהילדים משתפרים, שהמשפחות מתחילות להאמין ושאפשר לטפל אחרת. המרכז הפך לבית עבור מאות ילדים ובני נוער, שמצאו ומוצאים בו תקווה לעתיד טוב יותר.
כיצד התחלת בפועל להקים את המרכז?
"היה קשה מאוד. בהתחלה אף אחד לא תמך בי. משרד הבריאות לא הכיר בי, אז פניתי לרשויות הרווחה וביקשתי מהם: 'תנו לי 14 ילדים שאין לכם פתרון עבורם, ואני אטפל בהם'. כך למעשה יצאתי לדרך - בלי תקציבים ועם המון אמונה. אף פעם לא פחדתי מהתנסויות. תמיד רצתי לקראת הניסיון".
"הילד הוא חלק ממערכת - חייבים לטפל בכולה"
ד"ר שולמית בלנק מספרת כי מה שמייחד את המרכז שלה בהשוואה לבתי חולים פסיכיאטריים, הוא בעיקר הגישה הרואה את הילד כחלק ממערכת שלמה: "בעבר, הטיפול התמקד בילד עצמו, לבד בחדר, ללא ההורים וללא המורים. אני אומרת שזה לא מספיק. אם אתה לא מטפל בכל המערכת שסביב הילד - אתה לא עושה כלום. אני פוגשת את המשפחה, ההורים, הסבים, המורים ויחד אנחנו יוצרים שינוי אמיתי".
אילו שינויים את רואה אצל הילדים שמגיעים אליכם?
"הילדים שמגיעים אלינו הם במצב קשה מאוד; חלקם מוזנחים, אחרים תחת כמויות גדולות של תרופות שגורמות להם להזיל ריר ולהיות מנותקים. לפעמים רואים שינוי בתוך שעה, לפעמים בתוך שבועיים. יש ילדים שמגיעים אחרי ניסיונות אובדניים ופתאום הם מחייכים. אבל חשוב להבין שזה לא קסם. זה מצריך תחזוקה תמידית".
"להוריד מסכים, להוריד תרופות - ולתת לילדים סיכוי"
"הילדים של 2025 חיים בעולם של גירויים אינסופיים - רשתות חברתיות וגאדג'טים. במיוחד אצל ילדים על הרצף האוטיסטי, זה גורם לעומס חושי אדיר שמפריע להם. כשילד מגיע אלינו, אני קודם כל מנתקת אותו מהטלפון – וזה קשה גם לילדים נורמטיביים. היום יש התפוצצות של ידע שהילדים לא יכולים להכיל, וזה גורם להם לחרדות ולבעיות חברתיות קשות", מסבירה ד"ר בלנק.
את מדברת על צמצום התרופות. איך זה עובד בפועל?
"יותר מדי ילדים מקבלים מינונים גבוהים של תרופות פסיכיאטריות מבלי שיבינו מה באמת מציק להם. אני מאמינה בגישה של הורדת מינונים ובדיקת הצרכים האמיתיים של כל ילד. אנחנו רואים שילדים שחשבו שלא יכולים לתפקד בלי כדורים פתאום מצליחים, כשהם מקבלים טיפול נכון ותמיכה נכונה".
"השינוי אפשרי – אבל דורש עבודה מסביב לשעון"
במהלך השנים הצליחה ד"ר בלנק להוביל שינוי משמעותי בתחום הפסיכיאטריה של הילדים בישראל. למרות הקשיים, היא לא מתכוונת לעצור.
יש ילדים שלא מצליחים להשתקם במסגרת שלכם?
"כן, לא כולם מצליחים. יש ילדים שמגיעים אלינו אחרי שנים של הזנחה קשה, אחרי טראומות משמעותיות או ללא תמיכה משפחתית בכלל. יש ילדים שמגיעים ואפילו לא יודעים לקשור את השרוכים בנעליים. נערים ונערות עם הפרעות אכילה, בעיות שינה, חרדות. אנחנו עושים כל שביכולתנו, אבל לפעמים זה לא מספיק. חשוב להבין שזה תהליך ולא קסם".
מה נותן לך הכי הרבה סיפוק בעבודה הזו?
"החיוך של הילדים. לראות ילד שהגיע אלינו מפוחד, מנותק, חסר אמון ופתאום הוא מחייך, יוצר קשרים, מצליח בלימודים. זה הסיפוק הכי גדול שלי. כשהורים אומרים לי שהם קיבלו בחזרה את הילד שלהם אני יודעת שעשינו משהו נכון".
אילו אתגרים את פוגשת בעבודה עם הילדים והמשפחות?
"הרבה פעמים האתגר הוא בכלל לא הילד עצמו, אלא הסביבה שלו. יש הורים שחוששים משינוי, מורים שלא יודעים איך להתמודד, מערכת בירוקרטית שלא תמיד מבינה את הצרכים. אנחנו עובדים קשה כדי לגייס את כל הגורמים האלה לטובת הילד. זה לא תמיד קל, אבל כשכולם רואים את התוצאות הם מבינים שזה שווה את המאמץ".
למרות הקשיים שבהם נתקלה לאורך הדרך, ד"ר בלנק ממשיכה להיאבק על שינוי תפיסתי במערכת הטיפולית. "אני רוצה לראות עולם שבו פחות ילדים מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים ויותר ילדים מקבלים טיפול נכון בסביבה שמאפשרת להם להתקדם", היא אומרת. החזון שלה - להחזיר לילדים את הילדות שלהם ולתת להם הזדמנות אמיתית לחיים טובים ובריאים ממשיך להוביל אותה גם היום, כשהיא ממשיכה להעניק תקווה לעשרות ילדים ומשפחות בכל שנה.
מוגש מטעם: בני ארזים
