בסוף ההצגה, אחרי שניגבו את הדמעות, אנשים מהקהל ניגשו אל אסף בן שמעון (38), לחצו יד ואמרו שאפו. בן שמעון, בחיוך צנוע, הביט בכל אחד מהם בהכרת תודה, ובאופן מפתיע נתן תחושה – אולי כחלק מכישרון המשחק שלו – שהוא באמת רואה אותם. וברגע המרגש הזה כמעט הצלחתי לשכוח שהוא בעצם רק מקשיב.
כבר שנה וחצי שבן שמעון מופיע ברחבי הארץ עם הצגת היחיד שלו, "בלי עין הרע", שקטפה לאחרונה את פרס "הצגת השנה לילדים ונוער אסטיג' 2022".
300 פעם הוא עלה לבדו על הבמה, ספר במדויק את הצעדים כשעבר בין אביזרי התפאורה, שילב קומדיה ודרמה, צעק ושר, הצחיק והעציב, והצליח לגעת בכל סוגי הקהלים – תיכוניסטים, קשישים, חיילים, שוטרים, אסירים. את כולם הוא שיתף בסיפור התמודדותו האישית מעוררת ההשראה עם אובדן הראייה, ואיך הצליח, למרות המגבלה, להפוך לשחקן.
חשבו שאני מגושם
בעיית העיניים שהטרידה את שלוותו של בן שמעון בגיל צעיר קיבלה שם רק בגיל 17, כשאובחן עם רטיניטיס פיגמנטוזה. "זאת מחלה גנטית ניוונית ברשתית העין שמובילה לאיבוד ראייה", הוא מסביר. "כבר כילד לא ראיתי ממש טוב. הייתי נכנס בדברים ושובר אותם וחשבו שאני מגושם. כשהתבגרתי הבעיה התעצמה, בעיקר בחשיכה. לאט־לאט הבנתי שאני לא רואה. עיקר הבעיה הייתה בלילה. עם השנים היא החמירה וראיתי פחות ופחות. היום יש לי תעודת עיוור, קורא עם זכוכית מגדלת וכמובן שלא יכול לנהוג".
3 צפייה בגלריה
אסף בן שמעון. "אני תמיד מצויד במנגנון הישרדותי שמכין אותי לשלב הבא"
(צילום: שאול גולן )
בן שמעון (38), נשוי למירי ואב לשלוש בנות (8, 7, 3), נולד וגדל בשכונת רמת אליהו בראשון לציון. בגיל 12 החליט לעזוב את הבית וללמוד בפנימיית "בויאר" בירושלים. "ההורים העדיפו שאצא מרמת אליהו", הוא אומר, "הם רצו שאתרחק מהאווירה שהייתה בשכונה – הדיבור העברייני, האלימות והסמים, האנשים שנלחמים על הלחם. כילד נחשפתי לדברים מורכבים. היום אני יכול להגיד שזה מה שעיצב אותי, לטוב ולרע".
מחפש תשומת לב
ההצגה "בלי עין הרע" נפתחת כשבחור צעיר מגיע לאודישן בניסיון להתקבל לבית ספר למשחק. הסיטואציה לקוחה מניסיונו של בן שמעון, שבגיל 20 ניסה (וגם הצליח) להתקבל לסטודיו למשחק של יורם לווינשטיין. "לתיאטרון נחשפתי בפנימיית 'בויאר'", הוא אומר, "אבל כבר כילד חיפשתי את הבמה, כנראה כי חיזרתי אחרי תשומת לב וחיפשתי חום מהסביבה".
מהסטודיו של יורם לווינשטיין הוא המשיך לתוכנית של הסבת אקדמאים להוראת התיאטרון בסמינר הקיבוצים ומשם ללימודי תואר שני בטיפול באמנויות עם התמחות בפסיכודרמה – תחום שעסק בו מספר שנים כשעבד עם ילדים בעלי בעיות התנהגות וקשיים רגשיים.
גם בתיאטרון (בקאמרי ובבית ליסין) ובקולנוע הוא צבר הצלחות ועשה תפקידים משמעותיים בסרטים ובסדרות כמו "התגנבות יחידים", "המילים הטובות", "בשבילה גיבורים עפים", "ישמח חתני" ועוד.
נדרש הרבה אומץ כדי להחזיק קהל בהצגת יחיד. על אחת כמה וכמה כשלא רואים.
"המון זמן רציתי לכתוב הצגה שעוסקת בהתמודדות עם בעיית הראייה. ואז בקורונה זה קרה: יחד עם שראל פיטרמן, חבר שלמד איתי משחק אצל יורם לווינשטיין, כתבנו את ההצגה. שראל ביים ו"תיאטרון הנפש" הרים את הכפפה. המסר הוא שטעם החיים נקבע על פי צורת ההתבוננות שלנו במציאות. איזה תועלת תהיה אם נתבכיין על מר גורלנו? לאן זה יוביל? ההצגה היא חגיגה של הומור, מוזיקה ושמחת חיים, ובשום צורה לא נותנת לקושי ולמגבלה לבוא לידי ביטוי".
קראו גם:
היום בן שמעון מופיע עם ההצגה כמעט מדי יום. "עד היום עשיתי הרבה תיאטרון, אבל לא הצגת יחיד", הוא אומר. "זה משהו שונה, ובכל פעם אני מביא לבמה חתיכה מהלב".
למרות ההצלחה, הוא כבר מוטרד מה הלאה. "אני תמיד מצויד במנגנון הישרדותי שמכין אותי לשלב הבא. אחד הדברים במקצוע הזה הוא שיש בו הרבה תנועה, וזה משמח ומפחיד בו זמנית. מצד אחד אתה נחשף לחומרים חדשים כל הזמן, אבל תמיד מגיע הרגע שאתה מבין שזה נגמר, ואני, בגלל הצורך שלי בהגנות, שואל כבר עכשיו, מה יהיה אחרי?".
מה יהיה אחרי?
"אני עדיין לא יודע, אבל אני כבר מתחיל לעבוד על זה".
ההצגה "בלי עין הרע" תעלה ביום רביעי, 21.12 בשעה 20:00 בהיכל התרבות ראשון לציון
