את דרכו בסטנדאפ התחיל אורן קמיאנסקי (38) מראשון לציון בגיל צעיר, רק כדי להתגבר על הפחד והביישנות שהיו טבועים בו.
כיום, עם למעלה מעשור של ניסיון בתחום, הוא יוצא במופע חדש, מעלה קטעים מצליחים ברשת, מתכנן לכבוש את במות הסטנדאפ בארץ ולא שוכח לייחד מקום להומור שמדבר לראשל"צים.
"כנראה בגלל שאני הילד הכי קטן בבית, לא החשיבו את דעתי, הייתי ילד ביישן ופחדן", מספר קמיאנסקי. "תמיד קינאתי באנשים מצחיקים, שרק נכנסים לחדר וישר מביאים איתם אווירה טובה, אנשים שזורקים מילה וישר כולם צוחקים.
"אני זוכר שהייתי עומד מול המראה ומחקה את הדמויות של הקומדי סטור. כיוון שבילדות לא ממש נתנו לי להשמיע את עמדתי, מצאתי שהסטנדאפ הוא המקום הטבעי בשבילי: לעמוד במקום מרכזי ולדבר עם מיקרופון כדי שכולם ישמעו מה יש לי להגיד".
יומיים אחרי שהשתחרר מהצבא קמיאנסקי נסעתי לאילת והצטרף לצוות בידור. "זה היה בית ספר מעולה לקריירה שלי". הוא אומר.
"בעיניי סטדנאפיסט הוא מעין רופא לנפש. אני גם מאוד אוהב את תהליך היצירה, אני יכול להתחיל לכתוב קטע על אירוע שקרה לי בסופר עם הקופאית ולאט לאט הבדיחות מקבלות תפנית והקטע יסתיים במוכר ממחלקת הבשר שהיה המוהל שלי. יצירה כזאת ממלאת אותי בתחושת גאווה, וזה בעיניי אחד הדברים הכי חשובים בחיים: להיות מסוגל להתגאות בעצמך".
יש לך בדיחות שרק ראשל"צים יבינו?
אף פעם לא נתנו סיכוי לקבוצת כדורגל בעיר ולדעתי היא מאוד מוכשרת, עובדה, אפילו למגרש הכדורגל הישן קראו "מגרש הפחים". שחקן בא, שומע את שם המגרש, יוצא לו כל החשק.
קראו גם:
"אני בעצמי שיחקתי בילדים ג' בעירוני ראשל"צ, הדבר היחידי שאני זוכר זה הצעקות והקללות של ההורים במשחקים: 'תמסור את הכדור, תראה איך אתה נראה, אתה ילד זבל'. ואני אומר לו, 'אבא, אנחנו עדיין בבית'.
"או: איפה הימים של קניון לב העיר? אתה מגיע לשם למסיבה בדיסקו קיד יחד עם כל הכיתה, מקבל בכניסה תלוש לפיצה בפיצה ויטראז' וגלידה בדלי קרים והכל ב-5 שקלים. היום רק החנייה באיזור עולה 5 שקלים לדקה".
