למרות שעלתה לארץ רק לפני כארבע שנים, העברית של סטפני דהן טובה ומתובלת במבטא צרפתי חינני. שלא כמו בעלה אלי וארבעת ילדיהם, היא למדה עברית בילדותה בצרפת.
שנים ארוכות חלמה דהן (44), יהודייה בעלת שורשים תוניסאים, לעלות עם משפחתה לישראל. בעלה אלי, לעומת זאת, היה פחות נלהב מהרעיון.
נקודת המפנה התרחשה לפני שמונה שנים בדיוק, ב־9 בינואר 2015: אלי נקלע לזירת הפיגוע במרכז "היפר כשר" ברובע ה־12 בפריז. בדיוק כשיצא מהמרכול, המחבל נכנס אליו, והוא נאלץ להתבצר שעות ארוכות בבית קפה סמוך עד שהאירוע הסתיים.
"כל הזמן רציתי לעשות עלייה לישראל", אומרת סטפני. "אלי, שהוא קבלן בניין ושיפוצים, אמר לי: אולי בפנסיה. זה בכלל לא היה בתכנון שלו להגיע ארצה, אבל הפיגוע בפריז ללא ספק עשה את שלו. חיכיתי שהוא יהיה מוכן לבוא לישראל כי בצרפת מאוד קשה לגדל ילדים יהודים. הפיגוע אמנם עשה לו משהו בתודעה, אבל זה עדיין לא השפיע עליו כל כך".
הדברים השתנו לפני כשש שנים: דהן חלתה בסרטן וכשהחלימה נסעה עם בעלה לחופשה של שבוע באילת. בעקבות החופשה, ואחת נוספת שבאה אחריה, החליטו בני הזוג לרכוש בית בעיר הנופש הדרומית.
"רכשנו את הבית להשקעה במטרה להשכיר אותו כדירת אייר בי אנד בי", מספרת דהן. "בעלי החליט לקנות את הבית בלי שראיתי אותו. בדרך כלל הוא לא אדם פזיז ולא ספונטני, הוא מאוד שקול, וחושב הרבה לפני שהוא עושה מהלך חשוב, בטח קניית בית, אבל זה קרה כל כך מהר. ולאחר מכן התאהבנו בעיר, לכן זו לא הייתה בכלל שאלה. בזמן שהגענו יחד ולחוד לצורך שיפוץ הבית, הוא הבין איזה חיים יכולים להיות לנו באילת. אחרי כמה פעמים של הלוך וחזור, הוא התאהב בעיר. אחרי שישה חודשים עלינו לארץ".
את שמחה שעליתם לישראל?
"מאוד. זה עד כדי כך חד משמעי שלא היה לי חשק אפילו פעם אחת לנסוע לבקר בצרפת. אין לי מה לעשות שם, זו לא המדינה שלי".
במבט לאחור, חשבת שתעלי לישראל, תפתחי כאן עסק ולא תתגעגעי לצרפת?
"לרוב הצרפתים שעולים לישראל לא קל, הראש שלהם בצרפת, אבל כשאני רואה איך הילדים שלי גדלים כאן, זה מספיק לי".
לחשב מסלול מחדש
כשנה אחרי שעלו לישראל, פתחה דהן בית קפה קטן באזור התעשייה שבו מכרה עוגות ומאפים מעשה ידיה, אבל אז פרצה מגפת הקורונה, וכמו בעלי עסקים רבים, נאלצה לחשב מסלול מחדש. "הפכתי את המקום לסוג של מכולת כדי להשאיר את העסק פתוח ולשרוד את התקופה הקשה. הבאתי גבינות, עוגיות ושתייה מיוחדת מצרפת ותוניסיה".
השמועה עברה מפה ולאוזן, ובזכות הבאזז שנוצר הצליח העסק של דהן לשרוד את התקופה המורכבת, ואף לגדול. לפני כמה חודשים עברה "מעדניית סטפני" למשכנה החדש במרכז העיר.
"היה ביקוש למוצרים החדשים, המקום הישן לא היה מספיק טוב לבית קפה מכיוון שהוא היה קטן מאוד בלי הרבה מקומות ישיבה. במקום החדש יש אווירה מיוחדת, אני מכינה פריקסה ביום שישי והמקום יכול לארח הרבה אנשים".
את מרוצה מהדרך שעברת?
"כן, אני מאושרת בחלקי. אמנם העסק עדיין יחסית חדש, אבל אני רואה שזה הולך בדרך טובה למרות הקשיים. הילדים שלי מתקדמים כל אחד בדרך שלו, ואני מבינה שהעלייה הייתה צעד נכון. נכון שקשה לנו עם הביורוקרטיה ועם דברים שאנחנו לא מכירים, אבל אני שמחה בהחלטה".
האווירה ב"מעדניית סטפני" היא אמנם אירופאית, אבל דהן מספרת שרוב לקוחותיה הם ישראלים. "זה לא מקום רק לצרפתים, והשילוב של הקהל הצרפתי עם הישראלי הוא מיוחד", היא מדגישה. "כשישראלי מגיע ושומע צרפתית, סופג את האווירה במקום ואת מה שיש לי להציע, הוא מרגיש במסעדה, בית קפה ומעדנייה בניחוח אירופאי".
במעדניית הבוטיק הכשרה של דהן מגישים נוסף על ארוחות בוקר גם כריכים, מאפים, סלטים, פיצות ופסטות, לצד מאכלים תוניסאים מבית אמא. במקום נמכרים נקניקים וגבינות מצרפת ומתוניסיה. "יש את הטאץ' הצרפתי, אפילו בפיצה", אומרת דהן בגאווה.
לא חששת מהסיכונים בפתיחת המקום?
"מאוד קשה לפתוח עסק חדש. בתחום שלי, מעדנייה עם מוצרים מצרפת ותוניס, אני היחידה, ובגלל זה יש לי קהל, אבל זה עדיין קשה. זו תקופה לא פשוטה לעסקים, ואני מאוד מרגישה את זה- ההוצאות, שכר הדירה, המשכורות".
את הידע בקונדיטוריה רכשה דהן בצרפת. בארץ עשתה קורס נוסף "כדי ללמוד את השיטות וגם בגלל הפרווה והמילים המקצועיות".
נראה שהקהילה הצרפתית באילת הצטמצמה בשנים האחרונות.
"רוב הצרפתים ממשיכים לעבוד בצרפת. הם לא הצליחו ממש עם העלייה כי קשה להם עם השפה, הם נשארים רק בין צרפתים ופשוט לא מצליחים להתקדם. אנחנו עשינו מאמצים גדולים כדי להתחבר עם אנשים. בעלי למד עברית דרך אפליקציה, ולבסוף הצליח. רבים מהצרפתים רכשו באילת בתים ולא גרים בהם. עכשיו היורו נחלש ואין להם מספיק כסף לבוא לארץ. גם הקורונה עשתה את שלה. רבים חזרו לצרפת או עברו לרעננה ונתניה.
"אני מאוד מרוצה מכל מה שהצלחתי לעשות עד עכשיו", היא אומרת בחיוך. "עשינו את זה יותר בשביל הילדים. למרות שקשה לנו, רצינו שהילדים שלנו יחיו כישראלים, ילמדו כאן ויצליחו לבנות עתיד בארץ".
המתכון של סטפני: עוגת מרנג לימון
לבצק:
1 ביצה
100 גרם סוכר
200 גרם חמאה (מרגרינה מחאמה לגרסת פרווה)
300 גרם קמח
1 כפית תמצית וניל
קורט מלח
לקרם לימון:
4 לימונים (2 גרידת לימון)
3 ביצים
150 גרם סוכר
כף קורנפלור
75 גרם חמאה
למרנג:
2 חלמונים
75 גרם סוכר
אופן ההכנה:
מכינים את הבצק: מערבבים את הסוכר והחמאה, מוסיפים ביצה, קמח, תמצית וניל וקורט מלח, מערבבים הכל, לשים ויוצרים כדור ומכניסים אותו לשעה במקרר.
מכינים את קרם הלימון: שוטפים את הלימונים היטב, מגרדים שניים מהלימונים, סוחטים את כל הלימונים ושופכים לתוכם את הגרידה. א
ת מיץ הלימונים שופכים לתוך כלי ומערבבים עם הביצים, הסוכר והקורנפלור.
מכניסים לסיר ומבשלים על אש נמוכה עד שהתערובת נעשית סמיכה.
קראו גם:
מוסיפים 75 גרם חמאה (בקוביות), שופכים לתוך מסננת כדי לסנן את גרידת הלימון, שופכים לקערה, סוגרים בניילון נצמד ומכניסים למקרר.
לאחר שעה של המתנה, מרדדים את הבצק ומניחים נייר אפייה עם אורז על הבצק כדי שהבצק לא יתפח ומכניסים ל־25 דקות לתנור שחומם ל־180 מעלות. מוציאים את הבצק ומניחים לו להתקרר.
בזמן שהבצק מתקרר מכינים את המרנג: מקציפים שני חלמונים ומוסיפים סוכר. בכל פעם קצת, בשלוש פעימות.
כשהמרנג מוכן, מניחים את קרם הלימון על הבצק, ומוסיפים מעל את המרנג.
