לקראת מותו אמרה מיכל ילובסק, בתו של יצחק פטרבורג לאביה, 'בוא ניסע לצלול יחד בסיני'. "הוא כבר ידע ואמר לי, 'אנחנו נצלול ביחד בגלגול הבא'", מספרת הבת.
"הפספוס הכי גדול שלי הוא שלא צללנו יחד. היום אני צוללת עם כל הציוד שלו, כולל המצלמה, השעון והמחשב".
יצחק פטרבורג הלך לעולמו לפני כשנה ממחלת הסרטן. עם בתו אמנם לא הספיק לצלול, אבל למרות מצבו הבריאותי פקד חופים ואתרים אקזוטיים ברחבי העולם. הוא צילם יצורים תת ימיים באיי סולומון, בפלאו, בפיליפינים ובגלפגוס. בצלילה האחרונה, במלדיביים, הגיע לעומק 500 מטרים, ואין ספק שהיה ממשיך וממשיך, אלמלא הכאבים השתלטו על גופו.
לפני פטירתו החל פטרבורג לעבוד על אלבום הצילומים התת ימיים שלו, אבל נפטר לפני שהספיק להגשים את חלומו ולהפיק תערוכה. היום, שנה אחרי מותו, משפחתו מגשימה את משאלתו ומציגה את תערוכת צילומיו, "הקסם שבמעמקים".
10 שנים, 501 צלילות
לקראת מותו כתב פטרבורג: "צללתי צלילה ראשונה בגיל 61. עד אז מילאתי תפקידים עסקיים בכירים כמנכ"ל קופת חולים כללית, מנכ"ל סלקום וסמנכ"ל, מנהל המו"פ הייחודי של טבע. בגיל 61 הייתה הפסקה ב"מרוץ העכברים" ויצאתי ל"חופשה אחרי צבא" הראשונה והיחידה שלי.
"במהלכה נחשפתי ליופיים של האלמוגים בשנורקלינג במזרח אסיה ולמרות שאני לא משוגע על הים חשבתי שיהיה נחמד לצלול. כשרופא הצלילה שמע, הוא הודיע לי בסמכותיות שלעולם לא אצלול בגלל בעיות רפואיות. התשובה שלי, כמו תמיד כשמסבירים לי למה לא, הייתה לקפוץ למים תרתי משמע ולעשות כמעט 500 צלילות ב-3 השנים הבאות מסביב לעולם.
"הצלילה הוסיפה לי מספר ממדים חדשים לחיים. אני אוהב עולם שלישי וטיולים ופתאום יש בנוסף עולם כל כך יפה של גינות אלמוגים, דגים מכל הגדלים והצבעים, מנטות, תמנונים, נחשים וצבי ים. למדתי שאני מעדיף ללא ספק את הכרישים שבים על אלו שבעולם העסקי.
"בדרך גיליתי גם את עצמי האחר. תחרותי אבל לא בכל מחיר, יודע לעצור ולהעריך יופי ולא רק לכבוש, עובד בצוות וחושב על האחר, מבלה יותר זמן עם עצמי, הרבה שעות של לבד, לזקק מה חשוב בחיים ומה פחות וכל הזמן מצלם ומתעד - ממש מהצלילה הראשונה. צלם חובב אבל עם כל הנשמה בפנים.
"רק עכשיו, כשאני מחשב את קיצי לאחור, 10 שנים ו-501 צלילות אחרי הצלילה הראשונה, מצאתי את הזמן לעשות סדר ולהזמין אתכם להצטרף אלי למסע המרתק. שלכם יצחק (איציק) פטרבורג".
וורקוהוליק, חרוץ, מבריק
פטרבורג היה אדם רב פעלים. הוא נולד בתל אביב ולמד בתיכון עירוני ז' בעיר. בשנת 77' קיבל תואר דוקטור לרפואה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובהמשך גם ד"ר במינהל מערכות בריאות מאוניברסיטת קולומביה.
הוא שירת בצה"ל בשלל תפקידי רפואה וסיים את שירותו בדרגת סא"ל. עם שחרורו מילא תפקידים מגוונים בשירותי הרפואה.
פטרבורג היה נשוי לרחל, ונולדו להם שלוש בנות ועשרה נכדים. "אבא שלי היה מבריק, הוא הצליח בעשר אצבעות להשיג את כל מה שבנה", מספרת ילובסק.
"החיים שלנו נעו אחר ההתקדמות שלו: בגיל שנתיים עברנו לארה"ב כי שם למד, כשהייתי בכיתה א' גרנו בלונדון כי שם עבד כרופא. גם בארץ עברנו בין ערים בעקבות הג'ובים של אבא. הוא היה וורקוהוליק, האדם הכי חרוץ שאני מכירה. הוא הגיע מבית של ניצולי שואה והכי חשוב היה להוריו – לימודים. הוא הביא להם המון נחת בהישגיו".
היה לו זמן לבלות אתכן כשהיה איש כל כך עסוק?
"לצערי הוא לא נכח הרבה בבית, אבל כשהיינו צריכות אותו הוא תמיד היה שם ותמך. אבא הביא לנו המון גאווה ושלושתנו הלכנו בעקבותיו ובנינו קריירות. אני עורכת דין, אחותי הגדולה רופאת נשים ואחותי האמצעית בעלת משתלה בצפון".
הצלילה, כאמור, התגלתה בפני פטרבורג רק לפני עשור ומאז הוא לא עצר. "אבי טס לחו"ל לראשונה כשהיה בן 31, אבל מרגע שנחשף לעולם הגדול - התאהב בטיולים. טיילנו המון כמשפחה.
"כשהיה בן 61 הוא חלה בסוכרת, אבל פתאום קרץ לו הרעיון לעשות קורס צלילה והוא ביקש מהרופא אישור. מאז צלל עד יום מותו ושילב זאת עם אהבתו לצילום. בעקבותיו למדתי לצלול וגם בתי".
בשנים האחרונות פטרבורג עבד על שישה אלבומי צילום. "התמונות מראות את ההבדל בין החיים המטורפים שעל פני האדמה בלי רגע דל לבין צלילה שיש בה שקט, מגלים עולם ושומעים רק את הנשימות של עצמך", אומרת ילובסק.
קראו גם:
"המסר של אבא היה שאפשר להשיג הכל והשמיים הם ממש לא הגבול. ביום שבו הוא בחר את התמונה האחרונה לאלבומים הוא כבר לא קם מהמיטה. סרטן הערמונית הכריע אותו בגיל צעיר כל כך, כשהיה לו עוד כל כך הרבה מה לראות ולתת לעולם. אנחנו החלטנו שאנחנו חייבות להגשים את התערוכה לזכר אבא".
התערוכה "הקסם שבמעמקים" מוצגת בגלריה לאמנות עכשווית ושבטית בתל אביב, רח' מרכז בעלי מלאכה 13. נעילה: 7 בינואר.
