"הרחובות ריקים"

גיא לפידות, מתנדב במחלקת הסיור של המשטרה
"אצלנו שום דבר לא השתנה, בכל ערב אני מגיע לתחנת המשטרה ויחד עם שוטר תחנה נוסף אנחנו יוצאים לסייר ברחבי ראשון לציון", מספר המתנדב גיא לפידות. בימי השגרה הוא מפעיל חברת הסעות אך למרבה הצער נאלץ בימים אלה להשבית את העסק. "מרבית השוטרים המתנדבים הפסיקו להגיע כי רבים מהם בגילאים מתקדמים, 60 ומעלה, כך שהם מוגדרים כקבוצת סיכון. אני לא יכול להפסיק, אם אני לא אגיע להתנדב ואשאר בבית אני אשתגע".
גיא לפידותגיא לפידות
גיא לפידות
(צילום: פרטי)
לא עדיף להישאר בבית?
"אני לא חושש שיקרה משהו או שאדבק בקורונה. בכל אופן, אני משתדל בכלל לא לחשוב על זה. ממה שאני רואה אז תושבי ראשון לציון הפנימו את המסר ולא יוצאים החוצה, ככה שאנחנו מסתובבים בניידת בלי יותר מדי תעסוקה שוטפת. אנשים לא ברחובות, מקומות הבילוי שוממים ולכן התפקיד שלנו הוא רק לפטרל ולשמור על הסדר".

"אוזן קשבת ללקוחות"

סיגל לוין, עובדת בסופרפארם
אחד המקומות שוקקי החיים בימים אלה הם סניפי הפארמים המוצפים באנשים שתרים אחר בקבוקי אלכוג'ל ומסכות. "אפשר לומר שאני האוזן הקשבת של הלקוחות בשבועות האחרונים", מספרת סיגל לוין, קופאית ותיקה שעובדת בסניף שבקניון הבאר ב־14 השנים האחרונות, "כולם מאוד לחוצים, חלק מהלקוחות גם צועקים בגלל המצב, אבל התפקיד שלי הוא להרגיע אותם ולתת להם תחושה שהכל בסדר. אני מדברת איתם על המשפחה שלהם, על המצב והם משתפים אותי. לצערי בימים אלה אסור לעמוד ולדבר יותר מדי זמן אחד עם השני מטעמי בריאות אז זה נעשה בקצרה אבל מכבד".
סיגל לויןסיגל לוין
סיגל לוין
(צילום: פרטי)
את לא פוחדת?
"אני לא חוששת משום דבר. להיפך, אני תורמת למאמץ ונותנת עוד שעות נוספות כי יש המון עבודה. אני אמנם שומרת על כללי בטיחות, שמה כפפות, מקפידה על היגיינה, שומרת על מרחק מהלקוחות וגם שמה מסכה אבל לא משתגעת. מה שצריך לקרות יקרה ואני סומכת ובוטחת באלוקים כי הוא זה שיקבע מה יהיה עבורי".

רנטגן מסביב לשעון

אופיר לב־ארי, טכנאי דימות ב'שמיר־אסף הרופא'
הגיבורים האמיתיים של 'סבב הלחימה' הזה בנגיף הקורונה הם הצוותים הרפואיים וביניהם גם טכנאי הרנטגן אופיר לב־ארי שבימים האחרונים נמצא בקו הראשון של הטיפול בחולי הקורונה. "אנחנו עובדים בהתאם לצרכים של בית החולים ומשרד הבריאות, וכשרוב המדינה בעוצר אנחנו בבית החולים ממשיכים לתת שירות מלא וחיוני עבור כלל החולים. עכשיו העבודה עוד יותר אינטנסיבית כי מלבד הקורונה יש עדיין את העבודה השוטפת ולכן אנחנו עובדים במאמץ גדול יותר כדי לתת לכולם את השירות הרפואי היעיל ביותר וזה באמת דורש מאיתנו לתת מעצמנו אקסטרה", הוא אומר.
אופיר לב-אריאופיר לב-ארי
אופיר לב-ארי
(צילום: פרטי)
עד כמה אתה חושש?
"בימים האחרונים אני נמצא המון במחלקה של מאושפזי הקורונה ואי־אפשר לומר שאין חשש אבל מתגברים על הכל, מתמגנים כמו שצריך עם החליפות כי חור הכי קטן יכול להוות פתח לנגיף. אני גם משתדל להיות פחות במגע עם המשפחה והחברים. אני יודע שאני נמצא במקום בעל סיכון גבוה ויש חשש שאני נשא של הנגיף ולכן צריך לצמצם מגע. את ההורים שלי לא ראיתי כבר זמן רב כדי לשמור עליהם ואני יודע שהם גם דואגים לשלומי אבל בנוסף גם גאים מאוד. בכלל, יש בימים האלה תחושה של גאווה ושליחות. ידעתי לאן אני נכנס וידעתי שעלולה להיות שעת חירום ועכשיו זו השעה הזו. יש גאווה גדולה שמלווה גם בחששות מאוד גדולים, אבל בסופו של דבר כשמטופל משתחרר בריא אז ההרגשה היא מעולה שבעזרתנו הוא החלים".

המסכה הפכה לאקססורי

שלומי עמר, תופר מסכות מיגון
נראה שהפתגם "להפוך לימונים ללימונדה" תפור על שלומי עמר, תרתי משמע, תושב ראשון לציון שפתח לאחרונה עסק לתפירת מסכות מיגון מעוצבות. "אני עובד של החברה לביטחון עירוני בראשון לציון ובנוסף לכך יש לי עסק עצמאי להפקת אירועים ותפירת בגדים לאירועים חגיגיים", הוא מספר. "לפורים תפרתי מאות תחפושות ולמרבה הצער הגיעה הקורונה והפילה את כל העסק ואנשים לא הגיעו לקנות".
שלומי עמרשלומי עמר
שלומי עמר
(צילום: פרטי)
המפנה הגיע לדבריו כשראה מישהו בטלוויזיה עוטה מסכה מעוצבת. "החלטתי להכין לעצמי גם אחת כזו. לקחתי את הבדים שהיו לי ותפרתי לעצמי מסכה מעוצבת והעליתי לפייסבוק. למרבה ההפתעה פתאום הגיעו אלי מאות פניות. אנשים ביקשו שאני אכין להם מסכות מעוצבות כמו שעשיתי לעצמי ואז הבנתי שיש כאן פוטנציאל למשהו גדול". מאז מוצף עמר בטלפונים של אנשים מכל הארץ שמבקשים ממנו להכין עבורם מסכה ייחודית שתתאים להם במיוחד, "כל היום יש טלפונים כי אנשים הבינו שלהוציא הרבה כסף על מסכה חד־פעמית זה לא לעניין. אני לא גובה מחיר בשמיים, 35 שקלים למסכה אחת ו־60 לשתי מסכות, ויש להן גם ערך מוסף. היום מסכות לפנים הפכו להיות אקססוריז ופריט אופנתי כי אם כבר ללכת עם מסכות לפנים אז לפחות שלא ניראה כולנו כמו רופאים".
מה אנשים אוהבים?
"עפים על מסכה של מיקי מאוס, גברים אוהבים מאוד מסכות חלקות בצבע אחיד, שחור למשל הולך מאוד".
עם זאת, עמר מדגיש שלגבי יעילותה הבריאותית של המסיכה הוא לא יכול להתחייב. "אני לא משרד הבריאות או גורם מוסמך אבל לדעתי זה עושה את העובדה כי אם בסין זה עובד אז כנראה שזה בסדר גם אצלנו. עכשיו אני מתכוון לפרוץ לשוק העולמי".

אם אין שניצל קונים סטייק

אורן בן עמי, קצב
אחת העבודות שבאופן מפתיע הפכו לחיוניות ביותר היא של הקצבים, כפי שמעיד אורן בן עמי, מנהל עבודה בקצביית 'מעדני הגורמה'. "זה לא להאמין מה שהולך פה", הוא אומר, "מאז שהתפרצה הקורונה, אנשים שמים את מעט הכסף שנשאר להם על אוכל ועל בשר במיוחד. כאילו נפתח לאנשים התיאבון".
אורן בן עמיאורן בן עמי
אורן בן עמי
(צילום: פרטי)
לדברי בן עמי לא רק הגידול בביקוש גורם לעומס עבודה, "יש עובדים שפחדו והעדיפו להישאר בבית, ככה שאני עובד יותר קשה. אם ביום רגיל אני עובד 9-8 שעות אז כיום אני הרבה יותר שעות בחנות מדי יום. זה מדהים, אנשים מגיעים לכאן, יש תור ענק והם נכנסים אחד אחד כדי לא לסכן אף אחד שנמצא איתם. הם גם מגיעים עם כפפות ומסכות וגם אני שומר על ניקיון ומרחק מהלקוחות".
אתה מנסה להרגיע שאין ממה להילחץ?
"ברור שאני אומר להם. אני מסביר שחבל על הכסף ולא צריך לקנות הכל כי אני אביא כל יום סחורה טרייה ויהיה להם מספיק, אבל זה לא משכנע. הם יקנו כל מה שיש, אם אין שניצל אז הם יקחו סטייק, העיקר שיהיה להם משהו".

מתנחמים בגלידה

דוד סטפניאן, בעל גלידרייה
אין נחמה טובה יותר כנראה בתקופת משבר מאשר גלידה צוננת בשלל טעמים, כך גילה בימים האחרונים דוד סטפניאן, זכיין 'גולדה' בפארק המדע ברחובות. הסניף שלו נפתח רק לפני חודשים ספורים ואז הגיע משבר הקורונה שאילץ אותו לחשב מסלול מחדש. "גם קודם לכן היו לנו משלוחים אך כיום כשאנשים לא יוצאים מהבית ועם ההגבלות החדשות הסניף עובד רק על משלוחים וחלק מהעובדים נשלחו לצערי הביתה. אנחנו מנסים לעשות את המשלוחים כמה שיותר מהר, אנשים לא יוצאים מהבית ובצדק, אבל הם מזמינים גלידה כי זה אוכל מנחם, ומשהו מתוק וטעים תמיד משמח".
דוד סטפניאןדוד סטפניאן
דוד סטפניאן
(צילום: פרטי)
לגבריו, השליח של הגלידה לא מגיע למגע עם הלקוחות, "בגלל ההנחיות החדשות משתדלים כמה שפחות, אפילו לא רואים את הלקוח. מתקשרים ואומרים לו שזה מונח ליד הדלת".
יש מנות חדשות לנוכח המצב?
"אנחנו תמיד משתדלים לשמח במשלוחים, מוסיפים רטבים על חשבוננו ומנסים כמה שיותר לפנק. אנחנו רוצים כמה שיותר לשמח כי אנחנו יודעים שזו תקופה קשה לכולם וההורים כל היום עם הילדים בבית".

"אין עגלה בפחות מ־500 שקל"

אורית וייס, קופאית בסופר

אין לקוח קבוע סיוחננוף בסנטרו רחובות שלא מכיר את הקופה של אורית וייס, שמקפידה לתת טאצ' ייחודי לקופה שלה עם בובות ושלטים חייכניים. מאז החל המשבר היא עובדת גם בלילות שכן כדי למנוע צפיפות שתגביר חשש להדבקה בנגיף, סופרמרקטים רבים עברו לעבוד מסביב לשעון, "במשמרות לילה זה כבר מרגיש אותו דבר כמו בבוקר, אנשים באים ועושים קניות, השעות הפחות פעילות הן בין ארבע לחמש בבוקר וגם אז תלוי באיזה יום".
אורית וייסאורית וייס
אורית וייס
(צילום: פרטי)
על הרצפה הודבקו מדבקות שמסמנות מרחק של שני מטרים בין לקוח ללקוח. "אני מפחדת להידבק, אבל מה אני יכולה לעשות? בן הזוג שלי עכשיו בחל"ת ואני היחידה שעובדת, כמו חצי מהמדינה.
"לא כולם באים עם מסכות וכפפות. אני חושבת שאנשים צריכים להקפיד על הנושא הזה יותר כדי לשמור גם על עצמם, אבל גם על אחרים. אני יכולה להגיד על עצמי שאני עובדת הרבה יותר קשה כי אין איך לברוח מהעגלות המלאות, בסופו של דבר אני אוהבת את העבודה ומוכנה להשקיע, רק חשוב שאם אנשים לא צריכים לצאת מהבית שלא ייצאו סתם. אנחנו מקפידים על ניקיון ועובדים עם כפפות ומקפידים על שטיפת ידיים".
ואנשים קונים בכמויות?
"אני לא יודעת, אבל אין עגלות מתחת לחמש מאות שקל, קנו כמו משוגעים".

סיפור של צעצוע

מאור גורן, בעלים של חנות צעצועים
התקופה שבין ההסתערות לפני פורים לזו שלפני פסח היא תקופה שקטה יחסית למוכרי הצעצועים, אך לא השנה. "אמנם אנשים לא מגיעים פיזית לחנות אבל הם בהחלט עושים הזמנות בטלפון", מספר מאור גורן בעליה של חנות הצעצועים גלקסיה בקריית עקרון, "זה דבר שלא נעשה קודם לכן בחנות וכעת הפך לשגרה העמוסה שלנו".
מאור גורןמאור גורן
מאור גורן
(צילום: פרטי)
לדברי גורן הקמת מערך הזמנות היה ממש תוך כדי תנועה, "חשבתי איך אני עושה ומה אני עושה. בסופו של דבר החלטנו לעשות לכל האיזור משלוחים חינם בקנייה מעל 150 שקל, ואנחנו בעצמנו מוציאים שני משלוחים ביום, אחד בצהריים ואחד בערב. לקוח שולח הודעת וואטסאפ לטלפון של החנות, רושם לנו מה הוא רוצה, אם יש דברים ספציפיים אנחנו מעבירים לו תמונות והוא מחליט, גם מייעצים למתלבטים".
מה אנשים מזמינים בתקופה כזו?
"משחקים, משחקי חברה וחשיבה, בעיקר דברים שיעבירו את הזמן. דברים לחצר כמו מגלשות ובתים מפלסטיק, נדנדות, חומרי יצירה ומה שהולך ממש טוב הן ערכות היצירה כמו תמונת פייטים ויצירת סליים".