המידע הרפואי על נגיף הקורונה נצבר כל הזמן, אך מה שכבר ידוע וברור הוא שעיקר החולים הקשים בו הם בני 60 ומעלה. בעקבות כך, מאז שהווירוס הגיע לישראל, נאלצו סבים וסבתות להיכנס לבידוד ולהימנע מפגישות עם הנכדים שלהם.
וידיאו עם הנכדה והנינה
"הייתי בכל הלידות של הנכדים והנינים שלי", מספרת אילנה נחשון בת ה־75, סבתא לעשרה נכדים ושלושה נינים. "ביום שישי האחרון נולדה הנינה השלישית שלי, אבל המצב לא איפשר לי לצאת החוצה לבקר את הנכדה בבית היולדות. אני כבולה כעת לבית וזה מצער אותי שלא התאפשר לי להיות איתה. אבל ראיתי אותה כבר בשיחות וידיאו ומה שחשוב הוא שכולם בריאים".
נחשון, מנהלת גן ילדים ותיקה, רגילה לקשר הצמוד עם נכדיה וניניה. "כל הנכדים היו בגן שלי ואני רגילה כבר שנים לראות אותם מדי יום. כעת גם הנינים נמצאים אצלי וגם אותם אני רואה על בסיס יומי. פתאום נכנסנו להסגר וזה הזמן הארוך ביותר שאני לא רואה אותם. אז זה נכון שאני מדברת איתם כל יום באמצעות הווטסאפ ורואה אותם בווידיאו אבל זה לא אותו דבר, חסר לי המגע איתם".
סיפור בווטסאפ
יעקב (76) ואטי (74) יעקובסון מראשון לציון מעבירים את ימי ההסגר הרחק משמונת נכדיהם ונכדותיהם. "אנחנו מתגעגעים אליהם המון", מספרת אטי שמנהלת את קבוצת 'סבתות ללא הפסקה', "אנחנו רגילים לראות אותם לעתים קרובות ולנסוע אליהם ועכשיו אי־אפשר".
יעקב: "אנחנו רגילים לראות את הנכדים שלנו ויום אחד כל זה נחתך ופשוט אסור. אז נכון שהאמצעים הטכנולוגיים מקלים במשהו, אבל זה עדיין קשה לנו מאוד. הכי חסר לי החיבוקים והנישוקים שאני מקבל מהנכדים והנכדות שלי, מאוד קשה לי שאסור להיפגש".
לדברי אטי, היא ובעלה מנסים למצוא פתרונות יצירתיים כדי לשמור על קשר עם הנכדים הרחוקים, "באחד הימים למשל עשינו שיחת וידיאו בווטסאפ עם כל הנכדים. הם ישבו על הספה וצפו ואני הקראתי להם סיפור. הם כולם ישבו והקשיבו לי. אחר כך נכדה אחרת שלי רצתה להראות לי הצגה שהיא הכינה במיוחד בשבילי. זה עשה לי טוב וחימם לי את הלב. המצב לא פשוט אבל לפחות יש את ההמצאות הטכנולוגיות שעוזרות לנו להתגבר במעט על הקושי. אפשר לומר שהקדמה הצילה אותנו".
בלי נשיקות וחיבוקים
משפחה מלוכדת ואוהבת אחרת היא של תמי (79) ומלאכי (80) וישקין מרחובות שחגגו לאחרונה 51 שנות נישואים. מלאכי התנדב כל חייו הבוגרים, בין היתר במשמר האזרחי, בבני ברית ובעמותת על"ה למען המבוגר בעיר, ותמי מתנדבת גם כן ומרכזת את פרויקט קריאה בהנאה המחבר בין ילדי כיתות א'-ב' ברחובות ובין בני הדור השלישי שמגיעים להקריא להם סיפורים בבית הספר.
"אנחנו אנשים מאוד עסוקים ומאוד פעילים", אומרת תמי. "יש לנו שני סוגים של נכדים, שני נכדים גדולים בצבא ושלושה קטנים בגילאים חמש וחצי, שש וחצי ועשר וחצי".
"אנחנו משפחה מאוד חמה שאוהבת לחבק וללטף ולנשק", מספר מלאכי, "עד לפני שנכנסנו להסגר ראינו את הנכדים, חיבקנו והיינו איתם בקשר. עכשיו הסיפור השתנה ואנחנו בבית".
לדבריו, אחד הנכדים החיילים התקשר אליו בעיצומו של קורס יוקרתי שהוא עובר בימים אלה בצבא והשביע אותו ואת תמי שלא ייצאו מהבית, אפילו לא לסופרמרקט. "זו תופעה שהנכדים והילדים פתאום התגייסו ולקחו את האחריות ועומדים על כך שההורים לא ייצאו מהבית כי הם רוצים אותם עוד הרבה שנים בריאים ובכושר", מסבירה תמי. "אנחנו מדברים איתם לפחות פעם ביום, עושים שיחות ווטסאפ ורואים אותם".
"בסך הכל אנחנו אנשים אופטימיים ומחפשים בכל דבר את הטוב כי בכל רע יש משהו טוב", אומר מלאכי. "התקופה הזו נכפתה עלינו אבל היא החזירה אותנו לפרופורציות, לעשות דברים בזמן ולהגיע לדברים שלא יכולנו ואני מעיד שיש לנו זוגיות טובה וזה לא עול להיות ביחד".
תמי, שכאמור מרכזת את פרויקט 'קריאה בהנאה' מספרת שגם למתנדבות חשוב לשמור על הקשר עם התלמידים שעימם יצרו קשר במהלך שנת הלימודים, "גם בימים האלה שהתלמידים בבית, המתנדבים יוצרים קשר עם הילדים בבית הספר. הם מקליטים את עצמם קוראים סיפור ושולחים למורה, שדואגת להעביר לכל הכיתה".
