שנת הלימודים שנפתחה הזכירה לי, כמו בכל שנה, את ימי ילדותי ואת השוני בין מה שהיה אז, בזמני, למה שמתרחש היום.
אין ספק, שתמיד היום הראשון ללימודים לווה בהתרגשות ועל אחת כמה וכמה למי שמתחיל את שנתו הראשונה בבית ספר יסודי.
קראו גם:
אבל בין היום הראשון שלי בבית ספר ״שלמון״ בשכונת אברמוביץ לבין יומה הראשון של האחיינית שלי ליה בבית ספר ״מרחבים״ בשכונת נאות שקמה, הרבה מים עברו בנהר.
קודם כל, היום יש קורונה וקפסולות, לימודים בזום ואווירה שונה לגמרי משהייתה. גם הילדים של היום הם לא הילדים שאנחנו היינו.
ליה הרבה יותר דיגיטלית ממני ואוהבת תקשורת כמו שאהיה רק הרבה שנים אחרי כיתה א׳. בעוד לי יש תמונה אחת מאותו יום היסטורי עם נואית, שחברתי עד היום, לליה יש שפע של תמונות מגוונות.
היא אוהבת להצטלם (אבל רק אם היא יודעת שזה יתפרסם) ונורא התרגשה לדבר ברדיו איתי בתוכניתי עם סופיה ג׳רבי, "ראשוניות מדברות" על תחילת שנת הלימודים.
תרבות המדיה החברתית, הריאליטי והפרסום כבר שם. כבר בגילה הכל כך צעיר.
זה מקסים אותי ומשעשע משהו.
למרות זאת משהו בהתרגשות הראשונית תמיד נשאר ויישאר איתנו לעוד הרבה שנים.
אפילו שאנחנו רחוקים מימי בית הספר העליזים.
מתחת לכל השוני הזה, של הדור שגדל פה, קשה לפספס גם את הדמיון - משהו בנאיביות של הילדים עוד לא פג.
ליה עדיין מאמינה בפיות, ממציאה כוחות על מוזרים, מציירת ציורים מושקעים, מכינה לנו אוכל דמיוני ואוהבת להאכיל בעלי חיים.
ממש כמו פעם.
כנראה שיש דברים שלא משתנים עם השנים - וטוב שכך!
וזה הזמן לאחל לכל התלמידים, המורים, ההורים ובכלל, לכל מערכת החינוך בישראל בכלל ובראשון לציון בפרט שנה נהדרת, פורייה עם ערבות הדדית והרבה ערכים ישנים וטובים.
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון -הירוקים. הצטרפו אליי בעמוד הפייסבוק: תמיד ראשונים
