מודה שמכל חגי ישראל אף פעם לא חיבבתי את ל"ג בעומר.
עוד כשהייתי ילדה ראשונית משכונת אברמוביץ', "חננה" למהדרין, לא הבנתי את התענוג הגדול בחיפוש עצים למדורה מצאת יום העצמאות, תוך ניהול קרבות עם הכיתות המקבילות, ועד לשריפתם במדורה הכיתתית במשך כל הלילה.
עדי זהרעדי זהר
עדי זהר
(צילום פרטי)
שלא לדבר על החזרה הביתה עם עלות השחר בריח של כבשן. נדרשו יומיים של מקלחות אינטנסיביות כדי להסיר את הזוועה.
גם שבגרתי והמדורות הפכו ל"על האש" משפחתי או חברי (ובמקרה הצמחוני שלי - לירקות על האש) לא הצלחתי למצוא את הטוב שבעניין: הריח הנורא שמחייב את סגירת כל החלונות בבית, הפגיעה באיכות הסביבה והסיפורים על שריפת חתולי רחוב שהביאו לצורך בסיירות מיוחדות למניעת ההתעללות – כל אלה גרמו לי לסלוד מחגו של רבי שמעון בר יוחאי - שנפטר ביום זה ושקבור בהר מירון, שם נערכת ההילולה השנתית לזכרו.

מנגל צמחוני בל"ג בעומרמנגל צמחוני בל"ג בעומר
מנגל צמחוני בל"ג בעומר
(צילום פרטי)
אגב, יש עוד סיבה שחוגגים את החג הזה: לפי האמונה, תלמידיו של רבי עקיבא לא נהגו בכבוד זה בזה ומגיפה התפשטה בקרבם. רק בל"ג בעומר התחילה להיעצר המגיפה, וכאות אבל על תלמידיו החכמים שאבדו, בימי הספירה לא מסתפרים ומתגלחים, לא נושאים אישה, ממעטים בשמחה ונוהגים אף שלא לשמוע מוסיקה.
אות לבאות? אולי!
מה שבטוח שמבחינתי, אם יש משהו טוב שיצא ממשבר הקורונה, הוא שהמדורות בוטלו והסביבה קיבלה מתנה נוספת בהחלט מרשימה.
אני מקווה שעם ישראל באמת יעמוד בהנחיות וייתן לסביבה ולבעלי החיים לנשום לרווחה.
חג שמח!
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים
פרסום ראשוני: 08:01 , 12.05.20