זוגיות והורות הם שני צדדים של אותו מטבע. אז הפעם החלטתי לכתוב לכם על הורים וילדים.
מכירים את זה ששואלים ילד איך היה בגן והוא מסכם יום שלם ב"כיף"?
כשהם מתבגרים הם משתפרים: הם עונים "פסדר" כשהעיניים תקועות בטאבלט.
בשבוע שעבר ישב אצלי זוג בקליניקה. הורים בני 40 שיש להם שלושה ילדים: מתבגר בן 13, מתבגרת בת 11 וילדה בת שלוש.
"הם פשוט לא משתפים אותנו בכלום", אמרה לי האמא. "הגדול רק תקוע בנייד וכל מה שיש לו להגיד זה כיף, כלום או בסדר. כל היום הם רק עם השטויות שלהם. רק מסכים. אנחנו היינו יורדים למטה לשחק ולא היינו מעיזים לא להסתכל להורים בעיניים כשהיו שואלים איך היה היום".
אתחיל בהקדמה קצת מבאסת: שנות ה-80 המופלאות עברו מזמן ורוב המתבגרים לא יורדים לשחק מחניים בשכונה. הסיבה שאנחנו לא מכירים את הילדים שלנו, היא שאנחנו לא תמיד מנסים להכיר אותם.
אז מה כדאי לעשות?
דוגמא אישית: הורים חופרים זה החיים
להדגים שיתוף מגיל קטן. לספר איך היה לנו בעבודה. אפשר להמציא קצת סיפורים ובמקביל להנגיש אותם לגיל של הילד. למשל: "הגעתי לישיבת בוקר (שהוא כמו מפגש הבוקר שלכם בגן: אנחנו מספרים מה עשינו אתמול ומה נעשה היום). התחלנו לעבוד ופתאום המחשבים הפסיקו לעבוד. שתינו קפה במטבח עד שהכל סודר. בצהריים כולם הזמינו אוכל, אז הזמנתי שניצל ופירה והיה טעים. בדרך הביתה היו המון פקקים וכבר התגעגעתי אליכם". נראה לכם טו מאץ' אינפורמיישן? לאו דווקא. ככל שתפרטו, תזכו לפרטים מהצד השני.
נעים להכיר: עומר אדם
אנחנו חייבים להכיר את הילד ואת תחומי העניין שלו בצורה יסודית ומתוך עניין אמיתי. כדאי מאוד שנדע בדיוק מה הילד עושה. מה הילד אוהב. לא לשדר לו שאנחנו חושבים עליו רק ש״הוא כל היום תקוע בפורטי הזה שלו" (פורטנייט).
למשל: חשוב לדעת איזה להקה הוא אוהב, מה שמה ומה שמות החברים בה וגם כדאי שנזהה את רוב השירים שלה, כולל את התוכן. לא יזיק לדעת גם חלק מהמילים בעל פה.
היוש טיימינג: תעזבי אותי באמש'לך
כדאי מאוד שניצור תנאים נוחים לשיתוף ולחכות לרגע המתאים לשאול. אם נשאל את הילד הקטן איך היה בגן כשהוא מאוד עייף או נשאל את המתבגר איך עבר עליו היום כשהוא ממש באמצע משחק מחשב, סיכוי גבוה שנקבל "כיף" כתשובה במקרה הטוב ו"תעזבי אותי באמאשלך" במקרה הפחות טוב.
כדאי ליצור הזדמנויות לשיתוף: לשאול את הילד או המתבגר אם בא להם להצטרף לקניות בסופר, לדאוג שיהיו מדי פעם ארוחות ערב משפחתיות גם באמצע השבוע, להציע ללכת לסיבוב בקניון לשתות קפה או שוקו וכו'.
שיפוטיות זה אאוט: פשוט תקשיבו
כשהילד בוחר לספר לנו משהו שאנחנו לא אוהבים לשמוע, כדאי לנסות להקשיב. לפני שאנחנו עוברים להשמעת דעתנו על ההתנהלות שלו, כדאי שנשאל אותו: מה הוא מרגיש והאם יש דרך שאנחנו יכולים לעזור. אם נבוא בטענות ("למה אתה לא מסתכל עלי כשאני מדבר איתך?") יש סיכוי טוב שלא יהיה שיתוף.
לסיכום: אם נבוא מהכיוון של הילד, נכיר אותו, נשתף אותו ונמצא את המקום הנכון לשאול, יש סיכוי טוב שהוא ישתף אותנו וגם במקביל נראה שיש לו הרבה מה לתרום לנו ושהחיים שלו הרבה יותר מלאים ומתוחכמים ממה שאנחנו לעיתים חושבים.
גם אם לא נהגתם ככה עד עכשיו, לא מאוחר להתחיל בכל גיל. תשתפו - וישתפו אתכם. תתעניינו בהם - יתעניינו בכם. תפנו אליהם בזמן המתאים - הם יהיו סבלנים גם אליכם. לא תשפטו - לא יבקרו אתכם.
נעמה צובל - יועצת זוגית, מלווה במציאת זוגיות ומדריכת הורים. טל. 052-5555339. באתר:
http://www.naamatzobel.com בפייסבוק: http://www.facebook.com/naamacounseling
