אלה היו שבועות עמוסים באירועים, במפגשים, בעוצמת הרגשות וגם בקלוריות, ולא היה בהם רגע דל.
התחלנו בליל סדר משפחתי בכפר נופש באשקלון, שם נשארנו כמה לילות. אכלנו יותר מדי מצות, כולל עוגת מצה ומצה בריי האהובים עליי.
בילינו במימונה. אני, באופן אישי, דילגתי בין חמש מימונות ונהניתי מכל מופלטה (וגם מפגישה עם ח״כ ניר ברקת).
אחר כך התעצבנו בימי הזיכרון.
קראו גם:
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ציינתי בצפייה בסרט חינמי שיזמה עיריית ראשון בהיכל התרבות, על ועידת ואנזה, שם הוחלט על הפתרון הסופי. עד עכשיו לא התאוששתי מהדיון הקליני כאילו הם מורידים גידול ולא מדברים על 11 מיליון בני אדם שהם תכננו לרצוח. לא נתפס.
אחריו הגיע יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. בערב יום הזיכרון, נפגשתי, יחד עם ראש העיר, רז קינסטליך וסגניתו, עו"ד ליאל אבן זוהר, עם אם שכולה, ורדה לב רן, שכתבה ספר לנכדתה, בו היא מספרת על הדוד שלא הכירה, סרן גל לב רן ז״ל. לספר קוראים "הדוד גל" והוא מקסים ומתאים לילדים.
בערב, קפאנו כבכל שנה באירוע המרכזי "במותם ציוו" באמפי בקריית ראשון, ואין עין שנשארה יבשה.
ביום הזיכרון עלינו, המשפחה המורחבת, כבכל שנה לקברו של דוד אמי, אברהם קרויטורו ז״ל, שנהרג בקרב על קרית גת.
הוא קבור בנחלת יצחק ושם גם יש חלקה לקדושי הקהילות היהודיות, אחת מהן של העיר הרובישוב, ממנה הגיע סבי, חיים ז״ל. הנחנו פרחים וקראנו תהלים לזכר הנרצחים.
ואז, במעבר חד, הגיע היום הכי שמח בשנה - יום העצמאות. בין הזיקוקים לאירועים השונים ולשמחה שכבר 74 שנים יש לנו מדינה עשינו על האש. אלא מה?!
אפילו הקורונה נמצאת בשלביה האחרונים וסוף סוף התחלנו ללכת בלי מסכות ולראות פנים, לא רק עיניים.
אז הקיץ אוטוטו מגיע והוא כנראה יהיה חם ומהביל כמו שרק הקייצים בישראל יודעים להיות.
אני מחכה לו בקוצר רוח. בהחלט יש למה לצפות.
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים
