לכתוב טור אישי זו פריבילגיה לא קטנה. היא נותנת לי הזדמנות לפתוח חלון למחשבות וההגיגים הפרטיים שלי לציבור הקוראים שלי באופן שבועי.
מצד אחד, אין דבר כיפי יותר מאשר להביע את דעותיי בנושאים שונים ומגוונים, לשתף חוויות אישיות ולחלוק עם הקהל חלק מנפשי. מצד שני, מתעורר בי פתאום האדם הפרטי. זה שרוצה פיסה לעצמו ומנסה למצוא את הקו והגבול הדק בין חשיפה בריאה לחדירה לנשמה.
ולמה חשבתי פתאום על כל זה?
אחד מחבריי הטובים הסביר לי בדרכו הבוטה שאני סובלת מחשיפת יתר וזה נראה כמו צורך לתשומת לב משוועת.
אולי הוא צודק, אבל, בואו נודה על האמת: בימינו כולנו חיים ברשתות החברתיות והחיים של אחרים, ממש כמו החיים שלנו עצמנו, מוצגים כהצגה מרהיבה עמוסת פילטרים ולכולנו חיים מושלמים שם.
זה ברור שהחיים של אף אחד הם לא כמו ברשתות החברתיות כי תמיד אמרו לנו שלא כל הנוצץ זהב. אז איך בכלל נדע להבדיל בין המציאות, הדמיון ומה שכל כך מנסים להראות לנו?
והשאלה היותר גדולה היא: מה בעצם גורם לנו לרצות מצד אחד לחשוף את חיינו הפרטיים לעיני הכלל ומצד שני לא לחשוף כלום?
אני מניחה שיש סיבות פסיכולוגיות וחברתיות רבות, אבל לפעמים מדובר במצב מסוכן יותר.
השבוע גילינו לחרדתנו ששוב אישה נרצחה בידי בן זוגה (שהוא גם שוטר) ובאופן מצמרר במיוחד התברר שדיאנה רז ז"ל הייתה מנטורית לזוגיות.
התמונות שלה ושל בן זוגה ברשתות נראות הרמוניות ושלוות וקשה להבין את הפער בין מה שנראה לבין המציאות הטרגית והבלתי נתפשת של נטילת חייה ע"י בן זוגה.
אין לנו מידע על מה שהתרחש בחיים הזוגיים שלהם לפני הרצח הנורא אבל זה רק מחדד את מורכבות התמונה ואת הקושי של נשים לזהות "נורות אדומות", וגם אם זיהו - להצליח לצאת ממעגל האלימות.
חשוב שתדעו: אתן לא לבד. יש עוד נשים רבות במצבכן ויש גורמים רבים שיכולים לעזור.
עיריית ראשון לציון מסייעת במצבי אלימות וסיכון לכל המשפחה וניתן לקבל עזרה במרכז לטיפול באלימות במשפחה בטלפון: 03-9689838
ניתן גם לקבל ייעוץ משפטי ללא תשלום במנ"ע בטלפון: 03-9678247 ובמקרי חירום לפנות בווטסאפ למספר 0542455260 בכל שעה.
כמו כן, יש לכם ולכן אפשרות להצטרף לקבוצת "שומרי/ות סף" עירונית בה ניתן לקבל הכשרות וכלים לזיהוי "הנורות האדומות" ומידע על אפשרויות הסיוע כדי שנהיה כולנו השכנים והשכנות שיכולים להציל חיים.
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים