אני לא אדם שמאמין בכישופים, בעין הרע ובקוראות בקלפים. אלי, חבר שלי, התגרש, והגירושים, מה אני אגיד לכם, לא עשו לו טוב. ולא מספיק שאלי התגרש, המסכן גם פוטר מהעבודה בגלל קיצוצים.
אז אלי הלך למישהי שתוציא לו את העין הרעה בעופרת והלך למישהי שקוראת בטארוט, עד שהגיע למישהי שנקראת "המכשפה".
אם אתם שואלים אותי, אני לא מאמין בכישופים. "המכשפה", כמו שמכנים אותה, גרה בדירה קטנה ברחוב הנביאים בירושלים. אלי אמר לי, "יוסי אתה חייב ללכת אליה, האישה הזאת יודעת עליך הכל. היא תגיד לך מה בדיוק יקרה לך בעתיד וגם מה היית בגלגול הקודם".
"בחיאת, אלי, אני לא מאמין בשטויות האלה. הכל שטויות, הם רק רוצים כסף. אם היא הייתה יודעת באמת את העתיד, למה היא לא ממלאת לוטו?".
יוסי משה. מי היה מאמיןיוסי משה. מי היה מאמין
יוסי משה. מי היה מאמין
(צילום: יואב דודקביץ')
"יודע מה, תבוא איתי, אני משלם עליך. אתה תהיה בשוק, אני אומר לך, היא פתרה לי את כל הבעיות".
חשבתי לעצמי, בשביל לפתור את כל הבעיות של אלי באמת צריך מישהי מיוחדת עם כוח עליון. אז הסכמתי.
"מתי נלך?", שאלתי.
"היום", הוא אמר בלי למצמץ.
נכנסתי למונית, אספתי את אלי ונסענו לכתובת שהוא הכתיב לי. כשנכנסנו לסמטה הצרה ראיתי אישה שחולפת מולי מכוסה מכף רגל ועד ראש. איך היא רואה, לעזאזל?
"הנה, זאת הכניסה לבניין", אלי אמר ואני דוממתי את המנוע.
האמת, הבניין נראה זוועה. הכל הכניס אותי לאווירה שמדובר באמת במכשפה. איך שנכנסתי היא הסתכלה עלי ואני התחלתי להתחרט שבאתי. הבית נראה מפחיד. אלי הציג אותי ואמר לה שאני סקפטי: לא מאמין בכישופים ולא במגלות עתידות.
התיישבתי בכורסה בסלון. אלי חיכה מחוץ לדלת והרגשתי את הנשימות שלו, איך הוא נצמד לדלת ומנסה לשמוע מה היא אומרת לי.
היא אמרה: "אני רואה שאתה אדם עם לב מאוד רגיש. אדם טוב". התחלתי לצחוק. נו, ברור שהיא תגיד את זה.
היא התחילה לספר מה יקרה לי בעתיד. בהתחלה לא ייחסתי לדברים חשיבות, אבל אחרי כמה דקות עברה לעבר ופה היא כבר לכדה את תשומת לבי. היא סיפרה לי דברים שאף אדם מלבדי לא יודע. דברים שאפילו אני בעצמי שכחתי. ואת הכל היא אמרה בדיוק מפחיד.
אחר כך היא שאלה: "אתה רוצה לדעת מה היית בגלגול הקודם?".
אמרתי: "לא, אני לא רוצה". האישה הזאת באמת יודעת. זה לא חארטה. הייתי בשוק. והיא? לא עוצרת. ממשיכה לספר לי על העבר שלי, על דברים ששינו לי את החיים ופתאום הכל מסתדר לי ומתחבר.
ואז השתכנעתי. "כן, אני רוצה לדעת מה הייתי בגלגול הקודם", אמרתי.
"היית כלב. כלב מסכן שהבעלים שלו התעללו בו", היא אמרה, ואז הוסיפה בביטחון: "תסתכל, יש לך עצם עבה בצוואר. זה בגלל שקשרו אותך לעץ כל הזמן, היית כלב מסכן".
יצאתי משם עם הרבה מטענים וחשבתי לעצמי, אולי בגלל זה אני כל כך שעיר.
למחרת נסעתי לאמץ כלב בצער בעלי חיים.
הסתכלתי על כל הכלבים ואמרתי לעצמי, מי יודע, אולי יש לי פה איזה קרוב משפחה.