״בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות.
עוד תראה, עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה, בשנה הבאה" (אהוד מנור).
לא יודעת כמה טוב יהיה בשנה הבאה.
אם להודות על האמת, לאף אחד אין ציפיות גדולות מהשנה הקרבה. אבל בינתיים אני יושבת במרפסת בביתי החדש.
קראו גם:
אין ספק שמעבר דירה, ועוד בתחילתה של שנה עברית, מביא איתו התחדשות וציפיות לשנה ברוכה יותר. לפחות ברמה האישית.
עד עכשיו לא קל היה המעבר.
לארוז, לראות כמה אגרתי במהלך שבע השנים בדירתי הקודמת, לזרוק חצי בית, להעביר אותי ואת ברונו לבית החדש ולהתחיל להסתגל.
הסתגלות היא תהליך לא פשוט. צריך לפרוק את הארגזים, לסדר את הבית, לנקות, ובעיקר: להתרגל.
אפילו למצוא צלחת זה לא עניין של מה בכך, כי איפה החלטתי לשים את הצלחות במטבח הזה?
ואם לי היה קשה, לברונו, הכלב שלי, היה קשה שבעתיים.
כלבים הם בעלי חיים של שגרה. סדר יום קבוע משרה עליהם תחושת ביטחון, שהופרה מיד כשהתחלתי לארוז.
עצם אריזת החפצים בדירה הייתה מלחיצה עבורו.
פתאום הסדר הקבוע של החפצים בבית משתנה ומשום מקום, מופיעים כל מיני תיקים וארגזים.
וכשהגיע יום ההובלה היה קשה לו במיוחד.
בבית החדש אני מנסה לעזור לו לחזור לשגרה מהר ככל הניתן.
סידרתי את חפציו במקום שיהיה לו (וגם לי) נעים, ממש ליד המרפסת.
מצד אחד, הוא יכול לראות את המתרחש בבית ומצד שני, ירגיש מוגן.
ההמלצה שלי לכל מי שעובר דירה עם כלב: תנו לו לחקור את הדירה בקצב שלו.
והכי חשוב: ששגרת הטיולים, האוכל ותשומת הלב יישארו אותו דבר כפי שהיה בדירה הקודמת.
בסופו של דבר, אין על התחדשות.
שנה טובה לכולם.
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים.
