השאלה הכי נפוצה בימים אלה היא: נו, כבר התחסנת?
התשובה היא "לא".
ולא כי לא יכולתי, אלא כי ככה החלטתי.
רגע, אתם שואלים, אמרת שאת בעד החיסונים. אז למה החלטת, פתאום, לא להתחסן כרגע?!
התשובה פשוטה ובאופן מקומם נורא מוזרה: החלטתי, למרות שיכולתי "להשתחל" לחיסון, שאני לא בגיל ולא בקבוצת סיכון, תודה לאל. לכן מי שצריך שיתחסן לפניי.
כשיחליטו שמחסנים את הצעירים והבריאים, אהיה הראשונה להתייצב.
קראו גם:
אני לא אלטרואיסטית גדולה וגם אני דואגת לבריאותי ולבריאות סובביי, אבל אני מאמינה שאם עד עכשיו אפילו בבידוד לא ישבתי (טפו טפו טפו) אין סיבה להקדים את המאוחר.
אין לי ספק שהיענות הציבור לחיסון תשפיע על המהירות שבה כולנו נוכל לחזור לשגרה ושהעולם יחזור לפעול באופן קרוב יותר לזה שהכרנו אותו. כשראיתי את התורים הארוכים לחיסונים הבנתי שאכן, יש היענות משמחת.
בהתחלה היה המון חשש מהחיסון וטוב עשו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהתחסן ראשון וראש עירנו, רז קינסטליך ובכירים נוספים בהנהגת המדינה והעיר, שהתחסנו ונתנו דוגמא אישית. הם עזרו לציבור להבין שהחיסון אינו מפחיד כל כך, ורק ככה נמגר את המגיפה.
אבל לפעמים דוגמא אישית היא לא לעשות.
לעתים דוגמה אישית היא לחכות בתור בדיוק - אבל בדיוק - כמו כולם.
חשוב לי לציין, שכל אדם מהווה דוגמא אישית למישהו אחר, בין אם הוא מודע לכך ובין אם לאו, ובין אם הדוגמא האישית הזו טובה או רעה. לכן יש לכל אחד מאיתנו אחריות לעשות את הדבר הנכון.
כולי אמונה, שבסוף כולנו נתחסן והמגיפה תמוגר. הימור שלי? בחג השבועות כבר נשב עם המשפחה המורחבת ונאכל המון מאכלי חלב נהדרים!
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים
