"כל היום הם תקועים במסכים. שנינו עובדים מהבית, מתזזים כל היום סביב אוכל, מדיח ומכונות כביסה וכשמבקשים מדי פעם שיעזרו במשהו הם לא מוכנים. אתמול ביקשתי מבת הארבע שלי מיליון פעם לאסוף את הפאזל שלה. כל פעם היא אמרה לי 'טוב', ומה בסוף? אני סידרתי אחריה! אני בכלל לא מעזה לפנטז על עזרה בניקיון לפסח".
ההורים לא יכולים לצפות מהילדים שיבינו את הקושי ויתחילו לעשות פאנלים, כי לאמא ואבא מגיע קצת לנוח. ההורים צריכים ללמד אותם את זה. כדי שילדים יבינו שהמגורים בבית כוללים מטלות, הם צריכים להפנים את זה מגיל צעיר.
איך עושים את זה?
כשהורים פונים אלי בנושא, אני מבקשת מהם לחשוב אילו משימות כל אחד מהילדים יכול לעשות בהתאם לגילו ולאופיו. למשל: ילד בן שלוש בהחלט יכול להוריד אחריו את צלחת הפלסטיק בסיום הארוחה וגם לאסוף אחריו צעצועים (בגן הוא עושה את זה נהדר). ילדה בת שמונה בהחלט יכולה לשטוף כמה צלחות או לפנות מדיח וילד בן 15 יכול להרשות לעצמו לקפל כביסה או להכין ארוחת ערב לאחיו הקטן. הכל עניין של מסר. ממש כמו שמלמדים אותם לצחצח שיניים, להתקלח ולהוריד אחריהם את המים.
מעירים לו מיליון פעם והוא לא זז
אני תמיד אומרת: אין הבדל בין הפעם השלישית לפעם המיליון. אנחנו לא מתחננים לילדים שיעזרו והם לא עושים לנו טובה. אנחנו משפחה ולכל אחד תפקיד בבית.
קשוח? ממש לא
הכל תלוי בהרגלים ובמסר. אפשר ברוח טובה ובכיף ללמד ילד מגיל צעיר לעשות את הדברים האלה. נתחיל לסדר עם ילד בן שנתיים את החדר ונתפעל: איזה יופי אתה מסדר. בגיל שלוש אספר לו בהתלהבות שהוא כבר גדול ומגיע לכיור, לכן יוכל להוריד את הצלחת שלו מהשולחן. אסביר לו שזה עוזר מאוד וגם מפנה לנו זמן לבילוי משותף. בהתחלה אחזק אותו על שעמד במשימה ומדי פעם אגיד לו שהוא נהדר. לא בכל פעם צריך להתמוגג, אבל בהחלט לתת פידבק חיובי. אם בעצמו פתאום יגדיל ראש ויעשה עוד משהו בבית, נשדר לו כמה זה מדהים. כשנבקש עזרה, נחזק אותו על ההיענות. ככה יוצרים מצב שהילד גדל לתוך מציאות הגיונית ולגיטימית, שבה יש לו תפקיד בבית. בנוסף, כדאי לבקש לפעמים עזרה בדברים נחמדים שילדים שמחים לעשות: לבשל, לערוך שולחן, לקשט עוגה וכו'.
אז מה עושים בפסח?
בבית שבו לילדים יש תפקיד והם רגילים לעזור, ההתגייסות לניקיונות פסח תהיה בעיניהם טבעית, וממילא מסביב כולם מגויסים. כמובן שאפשר ורצוי לרתום אותם ברוח טובה ומשפחתית.
ימים של חוסר ודאות
התקופה הנוכחית היא לא רגילה. אמנם יש הרבה רגעים משפחתיים נעימים, אבל אלה ימים קיצוניים ומוטרפים של חוסר ודאות. כולם לחוצים, מתגעגעים לסבא וסבתא, לחברים ולשגרה ונמצאים כל היום בבית אחד עם השני, מה שיוצר סיר לחץ של שהות משותפת, בלגן ולו"ז שיצא מאיפוס.
לכן כדאי לזכור: השנה זה ממש בסדר שהבית לא יהיה מתוקתק. כן, זה בסדר שהילדים יהיו צמודים יותר מתמיד למסכים, יאכלו קצת שטויות מתוך שעמום ובכלל, זה בסדר שלא הכל בשליטה. זה בהחלט הזמן להוריד רגע את הרגל מהגז ולנסות להעביר את התקופה הזאת בצורה כמה שיותר רגועה. כמובן שלכל ההורים יש דברים שחשובים להם יותר – ובהתאם לכך, ולערכים שלהם, אפשר להתאים פתרונות.
לסיכום: ילד לא מוכן לעזור כשהוא לא רגיל לכך. תפקידנו כהורים הוא ללמד אותם מה התפקידים שלהם בבית.
חג שמח ובריא!
נעמה צובל - יועצת זוגית ומדריכת הורים. טל. 052-5555339. באתר:
http://www.naamatzobel.com בפייסבוק: http://www.facebook.com/naamacounseling
