אלמוג ניסים שמש, היה חייל בן 20, חובש קרבי בתותחנים בעל עתיד מבטיח שחלם על לימודי רפואה, אבל ברגע אחד לפני 25 שנה השתנו חייו לנצח. בדרך חזרה מבילוי הוא נפצע בתאונת דרכים והוגדר כפגוע הראש הכי קשה של צה"ל. לפני שבועיים נפטר והותיר משפחה כאובה שטיפלה בו לאורך השנים. עכשיו מספר אחיו הקטן, אור, שגם היה זה שסעד אותו בשנה האחרונה, איך השפיעה הפציעה על המשפחה ולמה בחר להתפטר מהעבודה ולהקדיש את חייו לטיפול באחיו.
"החיים השתנו ברגע"
"הוא חזר לסופ"ש אחרי שסגר 26 יום בבסיס כיוון שכל שבוע התנדב להיות כונן", משחזר אור (34) את הרגעים הדרמטיים בהם חיי משפחתו השתנו ללא היכר. "בשישי בערב הוא יצא עם חברה שלו מרחובות לסרט, אמא קמה ביום שבת בחמש לפנות בוקר וראתה שהוא לא במיטה. זה לא התאים לו, הוא היה בחור מאוד אחראי, אמא מיד הבינה שמשהו לא בסדר והיא ואבא התקשרו לנייד שלו, ענה להם כבאי שחילץ אותו ואמר להם להגיע לבית החולים.
"ההערכה היא שאחרי שהוא הוריד את החברה ברחובות הוא שב לראשון לציון והוא כנראה נרדם על ההגה והתנגש בעץ סמוך לבית שלנו בשכונת נווה חוף. הפלוגה של אלמוג היתה מאוד מבצעית, הוא היה אחרי תקופה מאוד מעייפת עם המון שעות פעילות מבצעית. הפלוגה שלו תפסה קו בלבנון ותמיד ההורים היו רואים אותו בתיעודים מהחדשות כשהראו צוותי רפואה מורידים ממסוקים חיילים פצועים על אלונקות ורצים איתם לאמבולנס שמפנה לבית החולים רמב"ם, כך הם היו מתעדכנים שהכל בסדר איתו אחרי אירועים ביטחוניים".
קראו גם:
הפציעה הקשה מאוד לא הותירה תקווה. "מהרגע הראשון הבנו שהמצב אנוש, היה שם פרופסור שכבר ביקש מההורים שלי לחתום על תרומת איברים, חצי שנה לאחר מכן הוא נפטר, אבל אלמוג המשיך לחיות עוד 25 שנה. היה ברור לנו שאנחנו לא מוותרים עליו, מאותו רגע התחיל הסרט של החיים שלנו".
"בין גן עדן לגיהינום"
חייה של משפחת שמש השתנו לגמרי. "כל רגע ורגע, מהיום שהוא נפצע ועד שהוא נפטר חייתי ונשמתי את אלמוג. גדלתי לתוך זה, כל המשפחה 'נשרטה' מזה, אחד יותר מופנם, אחד יותר רגיש, זה השפיע על הכל. אחרי הפציעה הוא נותח בראש באיכילוב ובילה שם שנתיים, לאחר מכן עבר לבית לווינשטיין, מדיקל סנטר ותל השומר, המשפחה שלנו לא עזבה אותו לרגע".
יוסי האב עבד בטלוויזיה ועידית האם הייתה דיילת יופי. שניהם החליטו להתפטר ולהקדיש את חייהם לטיפול באלמוג."ידענו שאת אלמוג אנחנו לא מפקירים, תמיד התפללנו וקיווינו שמצבו ישתפר, אף פעם לא באמת היינו בטוחים, זה היה על הגבול שבין גן עדן לגיהינום", מספר אור.
"לפני תשע שנים התחילו מעט תגובות, הוא היה מחייך לאנשים שהכיר ואהב, כשהייתי סופר לו את הטיפות של התרופות הוא היה מצטרף אליו במחוות. לפני 15 שנה הבנו שאפשר להביא אותו הביתה, אבל לא היתה כל דרך להנגיש את בית ההורים, היה צורך במעלית, מעברים רחבים, חוטי חמצן בקירות וכדומה, אז ההורים החליטו לרכוש לו בית לידם ולהתאים אותו למצבו. היו לו שלושה מטפלים שעבדו במשמרות וכמעט בכל רגע נתון היה איתו בן משפחה.
"עד היום אמא שלי ישנה בימים וערה בלילות כי במשך 25 שנה היא כמעט כל לילה השגיחה על אלמוג. גם אני והאחים שלי, גל (38) וימית (45) היינו חלק בלתי נפרד מהטיפול בו, בכל יום שישי כולנו היינו מגיעים לעשות את הקידוש בבית שלו כדי שנוכל להיות יחד כמשפחה. כל רגע בחייו ניסינו למלא בשמחה, בילויים בקניון, יציאות למסעדות, בילוי בים, בתי מלון ובריכה, כמשפחה קודם כל שאלנו את עצמנו האם זה מתאים לאלמוג? ורק אז החלטנו מה עושים.
"בחתונה שלי דחינו את החופה כי כשהגענו לאולם גילינו שבמת החופה לא נגישה, אז חיכינו עד שהביאו רמפה מאולם אחר כדי שאלמוג יעמוד לצדי בחופה. בברית של הבן שלי קבענו את הטקס לפי השעות של התרופות של אלמוג כדי שיהיה חלק מהאירוע. אגב, לבני קוראים ריף ניסים שמש, כמחווה לאחי, כמו ריף אלמוגים. זה אולי נשמע מוזר אבל היו לאלמוג חיים טובים, הוא תמיד בילה, היה לבוש יפה והריח טוב, עשינו הכל כדי שירגיש הכי טוב שאפשר".
"רגשות האשם התחזקו"
ההקרבה של משפחת שמש מגיעה לשיאה בדיוק לפני שנה, כשאחד משלושת המטפלים הקבועים מרגיש שכבר אינו מסוגל ומבקש לצאת לחופשת מחלה של חצי שנה, המשפחה מבינה שאין כל אפשרות להכשיר מטפל חדש בזמן קצר ושוב בוחרת להקריב הכל למען אלמוג.
"באותה תקופה עבדתי כמדריך טיולים, זו היתה עבודת החלומות שלי. אבא התקשר אליי בבוקר ואמר בצורה הכי ישירה 'אני צריך שבסוף היום תתפטר ותבוא לטפל באחיך', אמרתי לו שאני לא מתכוון בכלל לחכות עד סוף היום, התקשרתי לבוס והודעתי שאני עוזב, בהמשך גם הודעתי לאשתי, לא היה עניין של לשאול אותה כי גם היא כמוני ידעה שאלמוג נמצא במקום הראשון. גם היא הרגישה מחויבת לטיפול בו, בישלה לו ועשתה הכל כדי לסייע, בנות הזוג שלנו לקחו חלק מאוד פעיל בטיפול, כולם התגייסו עבורו".
כיצד השפיעה השנה האחרונה שלכם יחד על היחסים בין האחים שמעולם לא זכו ליחסי אחים רגילים?
"זו היתה המתנה הכי גדולה שאלמוג יכל להעניק לי. כל חיי שמחתי שאלמוג היה חלק מהשמחות שלנו אבל כל חגיגה היא גם שברון לב, הלב מתכווץ ורגשות האשם עבדו שעות נוספות, איך אני מתחתן והופך לאבא לפני אחי הבכור? הרי זו לא דרך העולם, החיים שלנו התקדמו, התחתנתי, הבאתי שלושה ילדים לעולם ואלמוג נשאר באותו מצב.
"במהלך השנה הזאת למדתי לראשונה כמה הטיפול בו מורכב, כמה תפעול הזה צורך וכמה הלו"ז שאבי מנהל לו מדויק, כל פיזיותרפיה, טיפול בהדמיית הליכה, טיפול בבריכה או קלינאית תקשורת נקבעים בלוח זמנים צפוף וקפדני. יש כל כך הרבה תרופות, טיפולים ואביזרים שהם חלק מהיום יום שלו.
בכל יום אחר הצהרים אשתי היתה קופצת עם ילדיי, הם ידעו שאת דוד אלמוג מותר לנשק, ללטף וגם לדבר איתו, אלמוג יכל לשבת שעות במצב סטטי, אבל אם פנית אליו או חייכת אליו הוא מיד יגיב לך, הוא אהב לצחוק ולחייך, זה גרם לי להבין שבפנים יש את אותו אלמוג שלא בחר להיות במצב הזה אבל הוא לוחם, בגוף ובנפש. גם בימים של התקפי אפילפסיה קשים ביותר הוא מצא את הכוח לחייך אלינו, הוא אף פעם לא רצה להיות מעמסה על אחרים.
לאחרונה אבא שלי הושיב אותנו האחים והעביר לנו את כל המידע, הוא חשב על היום שהוא כבר לא יהיה פה ורצה שנהיה מוכנים לקחת אחריות על אלמוג, מבחינה בריאותית ומבחינת משרד הביטחון. אבל בסופו של דבר אלמוג נפטר קודם, בתוך תוכי אני מרגיש שהוא עשה את זה כי לא רצה להיות מעמסה על הורי שמתבגרים, הוא לא רצה להקשות עליהם, זה מעשה שמאוד מתאים לאלמוג".
"אלפים הגיעו לכבדו"
אלמוג התגייס בתאריך 24/7/1996 ונפטר בתאריך 24/7/2023. למרות שכבר 25 שנה הוא לא תקשר עם חבריו מהצבא, הם לא שכחו אותו, המשיכו לבקר ולדרוש בשלומו. ללוויה והשבעה שלו הגיעו אלפים שביקשו לכבד את החייל הנצחי בפעם האחרונה.
"הגיעו קצינות נפגעים שכבר שנים לא בצבא, חיילים וחברים מכל מיני תקופות. המג"ד שלו סיפר לי שהגדוד שלהם 403 הפך לגדוד מילואים ואף הציע לי לעשות איתם שירות מילואים. בימים אלו אני משתדל להנציח את אלמוג, הוצאנו צמידים וסטיקרים בצבע אדום כצבע הפלוגה שלו עם משפט שמאפיין אותו: 'אלוף העולם בליפול ולקום כמו גדול' של חנן בן ארי.
"מהרגע הראשון משרד הביטחון הכיר בנו כמשפחה שכולה, וזו הזדמנות חשובה לומר להם מילה טובה כי אני שומע המון ביקורת, אבל החוויה שלנו איתם הייתה מאוד חיובית. עכשיו אני לוקח את ההורים כפרויקט, הם קמים בבוקר ויש חלל עצום, בשנה האחרונה עבדנו מספיק קשה ומגיע לנו להתאבל על אלמוג ולמצוא דרך למלא את החוסר העצום שהוא השאיר.
חשוב לי שאנשים ידעו שהיה בחור בשם אלמוג, גיבור ישראל ומלח הארץ, שאלמוג ייחקק בזיכרון של כל מי שקורא את הכתבה הזאת והזיכרון שלו ימשיך הלאה, שהוא לעולם לא יישכח".
